הישתפכות

הישתפכות ../images/Emo7.gif

זהו אני לא יכולה יותר ... זה התחיל ביום יפה עם שמש ונגמר בלילה עכור עם הרבה עצבים ובכי תיכננו לקחת את הילד לקניון עם אחותו בת השנתיים לקנות בגדים לחתונה משפחתית עידכנו אותו מהצהריים והוא ביקש לצרף את בן אחותי הבאנו את בן אחותי אלינו שיחקו קצת למטה ובשעה שהיינו צריכים לזוז הוא החליט שלא בא לו והוא רוצה עדיין לשחק למטה עם חבר שמצא לו כל השיכנועים והאיומים למינהם לא הצליחו להניע אותו מדעתו אפילו בן דוד שלו אמר לו שיותר הוא לא יגיע לשחק איתו ולא היה אכפת לו אפילו שאיימתי עליו שנשאיר אותו לבד כי בגללו לא נשנה את התוכניות שלנו וכך עשינו ניגשתי לשכנה שלי (שאגב יש לה בעצמה ילד עם ADHD ) וביקשתי שתשים עליו עין והלכנו.... הייתי בקשר עם שכנתי בטלפון ובאיזה שהוא שלב הוא אפילו הגיע אליה הביתה והתקשר אליי משם ואמר לנו לחזור מיד . אמרתי לו שימתין בסבלנות (בכל זאת לא היה לו מה לעשות שם כולם היו ישנים) הוא בכה והיתעצבן ויצא מהבית של השכנה שלי כשהגענו הוא ישב במדרגות וחיכה לנו (ריחמתי עליו) אמרתי לו שהוא יכול לעלות איתנו והוא אמר לי שהוא רוצה לאמר לי משהו וכך אמר ... אמא אני למדתי לקח ויותר גם אם לא ממש יבוא לי לבוא איתכם אני יבוא כי לא היה לי נעים להישאר לבד איך שניכנסנו הביתה הוא התפרץ והישתולל ובכה על כל דבר הלך איתנו בדווקא ולא רצה להיכנס להיתקלח, לא לאכול , ולא לעשות כלום האשים אותנו שעזבנו אותו לבד והלכנו עם אחותו לבד ולא רצינו לקחת אותו עד עכשיו הוא בוכה במיטה איזה הורים אנחנו ....אוףףף מיואשת במצבים כאלה
 

I am ADiDi

New member
לכולנו יש ימים כאלה...../images/Emo10.gif

ואחריהם באים ימים חדשים ויפים.
מקווה שהשתפר אצלכם... אין לי ממש עצות טובות (אם היו לי הייתי שמחה להשתמש בהן בעצמי), אבל תמיד צריך לזכור שאחרי כל יום קשה מגיע המחר, ומחר תזרח שוב שמש חדשה ויהיה טוב יותר... מקווה שעזרתי.
 

דליה.ד

New member
אתם ההורים הכי טובים שיכולים

להיות לו. כבר לפני 50 שנה טענו הפסיכולוגים (ובראשם ברונו בטלהיים) כי לילד נחוץ "הורה טוב מספיק". אנחנו לא יכולים להיות קדושים ואני בהחלט מאמינה שהילד שלך קיבל שיעור חשוב לחיים, מכיוון שאנחנו לא יכולים לקבל את כל מה שאנחנו רוצים... חשוב לשוחח עם הילד ולהסביר שכשאנחנו בוחרים סבחירה מסויימת - יש לזה מחיר - לפעמים נעים יותר, לפעמים נעים פחות. אבל לכל התנהגות ולכל בחירה - יש תוצאה! זה דבר נורא קשה להבנה, במיוחד לילדי adhd שאינם מפתחים "קול פנימי" ואינם מנהלים דיאלוג פנימי עם עצמם ושוקלים מראש את התוצאות. מה שקרה הוא שבנך פעל על פי גחמות, הוא לא חשב מראש על מה שיפסיד, על התחושות שלו. כל מה שעניין אותו היה אותו רגע כי רק הוא קיים בשבילו - תכנון העתיד (אפילו מספר שעות קדימה) אינו נמצא בכלל בתודעה שלו וקשה לו לחשב מראש מה עלול או יכול לקרות. בכל פעם חשוב ליידע את הילד, ובמיוחד לאחר שהוא נרגע, לשוחח על מה שהתרחש ולחשוב על פתרונות אחרים שיכולים להיות למצב - כמו להבטיח שכשיחזור יוכל להתקשר לחבר ואולי להיפגש ולשחק איתו שוב. כך נרחיב את רפרטואר הפתרונות שלו למצבים שונים. ועכשיו בקשר לרגשותייך: נורא קשה כשיש ילד ממורמר וכועס שאומר דברים קשים ויוצא מויסות רגשי. גם אני מוצאת עצמי ממש "על הקצה" ויכולה להרגיש מרוקנת ועצובה. לפי דעתי כל מה שאפשר לעשות בזמן סערת הרגשות זה לתת לו להירגע, בדרכים שמתאימות לו ואח"כ לשוחח על העניין. אל תיכנסי לפינה כי הרבה מהכעס שלו היה מכוון כלפי עצמו.... ילדים עם adhd יורים לכל הכיוונים בזמן סערת רגשות וחשוב לקחת זאת בחשבון כדי לשמור על פרופורציה. אני הייתי לוקחת אותו היום לשיחה, ומדברת איתו על מה שהתרחש. עליו גם לדעת שהוא פוגע ברגשות הוריו ואחיו ומותר לדרוש התחשבות גם מילד עם adhd.
 

05 מיכל

New member
אתם הורים בסדר גמור.

עשיתם בהחלט את הדבר הנכון. זה שהילד מאשים אותכם זה ממש לא אומר שום דבר עליכם כהורים, אלא על רמת ההתמודדות הנוכחית שלו עם תסכול. מה שכן, ולא חלילה כביקורת אלא כצידה להמשך: כשהילד אמר מה שאמר במדרגות - הגיע לו פידבק חיובי, ורצוי גם חיבוק. ואילו אמרתם לו אז שהתגעגעתם אליו, אולי בכלל הוא היה עובר את זה יותר קל... ההחלטה שלכם ללכת בלעדיו, וכן ההחלטה לא לחזור כשהוא דרש - שתיהן החלטות של הצבת גבולות, וזה חשוב מאוד. יחד עם זה, את הגבולות צריכים לפעמים "לרפד" כדי שהילד ירגיש שהם לא נועדו להכאיב. לכן נראה לי שמילה טובה וחיבוק יכלו להועיל. ושוב, אני אומרת את זה רק כצידה לדרך; להיות חכמים לאחר מעשה זה לא מיותר, כי זה סוג של אימון, שאחרי שעושים אותו כמה פעמים הוא מתחיל לתת ביטוי גם בזמן-אמת. (ובשום אופן זה לא מיועד שתייסרי את עצמך למה לא עשית את זה אז!) בהצלחה! מיכל
 
מכירה את זה מקרוב..

גם לי יש מצבים כאלו, כאשר אני רואה אותו אני פשוט מרחמת עליו, אני אומרת לעצמי: "איזו אמא דפוקה אני" אבל האמיני לי אנחנו הורים טובים אנחנו מנסים לתת להם את הטוב ביותר אם כי לא תמיד אנחנו מצליחים, אני מכירה את זה כול כך מקרוב, לפעמים אני קוראת כאן סיפורים ואני מתחברת אליהם כי אלו בעצם הסיפורים שלי, החיים שלי, אם לאמר שלא קשה ..זה יהיה שקר, קשה לי שעה שעה, אני מוצאת את עצמי יושבת ובוכה כי אני אמא רעה, אחרי שאני מתפכחת אני מבינה שבעצם כולנו הורים טובים אם כי לא תמיד אנחנו יודעים להתמודד עם הבעיה הזו, לאט לאט אני מאמינה בעזרת כולכם גם אני אלמד ואנסה לשפר את המצב בכדי שאוכל לנוח קצת על זרי הדפנה... יום טוב
 

אבן החן

New member
זהו בדיוק אבל בדיוק - הבן שלי...

כמה שהסצינה הזו מוכרת...לא רוצה לבוא, עושה דווקא ומשבש תכניות. באמת שעד עכשיו חשבתי שזה רק אצלינו... תמיד אנחנו מלאים רגשות אשם - איזה הורים רעים אנחנו (אני תמיד יוצאת אמא רעה אחרי כל עימות) אבל הילדים האלה צריכים גבולות וזה מאד מאד חשוב להם. ואנחנו נהיה הורים רעים באמת אם לא נציב להם גבולות כי אז איום ונורא מה שיהיה איתם בהמשך. אני בטוחה, כמו כולם כאן, שאתם הורים טובים מאד ועשיתם מה שמצאתם לנכון. חיזקו ואמצו
 
תודה רבה לכולכן על התגובות../images/Emo24.gif

ומה הייתי עושה בלעדייכן ובלעדי העצות שלכן... ושוב תודה
 
למעלה