הישרדות - בכל מחיר?

[ווינסטון או אובראיין]

הישרדות - בכל מחיר?

שלום לכולכם. המציאות מעמידה את בני האדם לעיתים בדילמות אשר בהן עליהם להכריע בין הישרדות - בחירה בערך החיים - לבין ערך אחר בצידם השני של המאזניים, לדוגמא: מניעת סבל, שמירה על צלם אנוש, כבוד, צדק וכו'. דוגמא בולטת לקונפליקט מסוג זה הוא בשואה. האם סופי ("בחירתה של סופי") חייבת היתה להכריע בין חייו של בנה לחייה של בתה, או שמע היה עליה לבחור ללכת עמם להשמדה ובלבד שלא ליצור את הטירוף המוסרי שבשליחת בתה לבדה אל מותה? האם לא עדיף היה ליושבי מחנות הריכוז להתמרד באלימות כנגד מעניהם (מתוך הידיעה הברורה שסיכוייהם לשרוד לאחר מאבק זה הוא זעום, ע"ע גטו וורשה) ובלבד שלא לספוג את ההתעללות הסאדיסטית ואיבוד צלם האנוש שהם מחירו של הנסיון לשרוד? לאחרונה קראתי 2 ספרים - "על העיוורון" של סארמאגו ו"חמדת" של טוני מוריסון ובהם אותה הדילמה - האם היה על העיוורים החלשים להתקיף את הבריונים במחיר חייהם וחיי משפחותיהם, ובלבד שלא לשלוח את נשותיהם להיאנס באכזריות על ידם ככופר? האם בחירתה של סת' לרצוח את בתה בת השנתיים במסור ובלבד שלא למסור אותה לחיי עבדות נוראים באחוזת הדרום היתה צודקת? האם ההישרדות היא ערך עליון? האם מותר לעשות "הכל" על מנת להישאר בחיים? מהו, אם בכלל, הערך עבורו מוכן האדם למסור את חייו ובלבד שלא לחיות בלעדיו? דעתי האישית היא כנגד תפיסת החיים כערך עליון. הזדהיתי מאוד עם בחירתה של סת' ב"חמדת" (ואם ניקח דוגמא "קרובה יותר" - של לוחמי המצדה). המוות עדיף על חיים שאינם חיים. אשמח לשמוע את דעתכם בנושא.

 

[Josh F]

זו בחירה שיתכן שאין לה משמעות

אתה יכול לנמק היטב את הבחירה אולם ברגע האמת אתה עשוי לבחור בדבר ההפוך. הישרדות היא מהיצרים החזקים של בעלי חיים כולל בני אדם ולכן יצר ההישרדות עשוי לגבור על ההיגיון, המוסר, או כל דבר אחר והדיון בנושא הוא באמת תיאורטי

 

[ווינסטון או אובראיין]

נכון חלקית.

מסכים במאה אחוז שלא ניתן לדעת מה תהיה בחירתו של אדם עד שלא יחווה את הסיטואציה - אבל זה לא סותר דיון עקרוני בשאלה. ולדעתי לא תיאורטי בכלל! למעשה, תרבויות בנויות (בפועל!) ע"י מערכות ערכים התומכות את אחת מהתשובות לדילמה - אחד מנדבכיו של האיסלאם הפונדמנטליסטי (לדוגמא) היא תפיסת ערך החיים כערך יחסי שיש דברים החשובים ממנו. ראה המחבלים המתאבדים. בתנאים כאלה - ההסתברות שמחבל יגיע למטרתו ויתחרט ברגע האחרון תהיה נמוכה יותר אם תפיסת עולמו נבנתה ע"י תרבות מסוג זה. דוגמאות נוספות - הקמיקזה היפני במלחמת העולם השניה, מנהג הדו-קרב באירופה של המאות שעברו...

 

[רצסמיזדא]

דוגמא נוספת- היהדות

בה החיים הם "ערך עליון" שלאדם אין זכות בכלל להתערב בו. זה נקבע ויקבע ע"י האלוקים! והאדם מצווה לשמור כל רגע בחיים בכל מקרה שהוא! יש רק מקרה אחד בו ניתן למסור את הנפש: על קידוש ה` (קהילה שרוצים להעבירה על דתה)

 

[shnoozi]

"ייהרג ובל יעבור"

ביהדות קיים קונספט שלם שמעדיף את המוות על פני החיים במצבים מסויימים: הכרח עבודה זרה, גילוי עריות ועוד

 

[Josh F]

הדוגמאות לא בהכרח תואמות

לגבי המחבלים המתאבדים יש סבירות שבחירת רגע הפעלת המטען אינה בידיהם כבר נתפסו מתאבדים בחיים עם מנגנון הפעלה מרחוק האם אפשר להסיק שבפצצות שכן התפוצצו לא היה מנגנון הפעלה מרחוק? ומהי המטרה שעומדת לנגד עיניהם של המתנדבים להתאבדות קשה לדעת, זה יכול להשתנות, מהצעת תמורה כספית או ניצול חולשה חברתית שלהם, ניצול אבל טרי, ניצול אמונה תמימה בבתולות שממתינות להם בגן עדן ועוד מגוון סיבות. לגבי הקאמיקזות, היה מדובר במוות פאסיבי מול מוות אקטיבי בסגנון תמות נפשי עם פלישתים הם היו במצב שבו הם עמדו להפסיד את המלחמה. בנוסף, במלחמה החיים כבר נמצאים בסכנה. הדוגמאות היותר קלאסיות זה העדפת המוות על המרת דת (מוות על קידוש השם) או דו-קרב למען הכבוד. המרת דת בקרב מאמינים אדוקים, כמוה כאיבוד הזהות, אצלם הדת מרכיב משמעותי בערכי המשפחה, המעמד החברתי, האישי וערכים בכלל ובמידה מסוימת זהו מוות, מוות חברתי ותרבותי, זהו סוף של תרבות, היטמעות של קבוצת מיעוט ברוב בתהליך בלתי הפיך. בנוגע לדו-קרב למען הכבוד, מדובר בתקופה שלאדם לא יכלו להיות חיים חברתיים ללא הכבוד וגם כאן זהו מוות חברתי במידה מסוימת, סוף של חיי החברה, ללא המעמד החברתי אדם היה עלול להפסיד את נכסיו ואת הסיכוי להשיא את ילדיו וכו'. כך שלא מדובר רק בכבוד או רק בטקסים דתיים כאלה או אחרים אלא בשינוי הרבה יותר משמעותי בחייהם של אנשים שינוי שעשוי להפוך את חייהם לסיוט שנוראותו בלתי נתפסת בעיניהם. במקרה של לידת ילד לתוך עבדות, לא מדובר בשינוי ולכן זה המקרה הפחות סביר בהשוואה לאחרים

 

[ווינסטון או אובראיין]

תשובה

1. מתאבדים - יהיו אלה הבתולות או כל סיבה אחרת, בהנחה שהמתאבד עצמו לוחץ על הכפתור (ולמיטב ידיעתי - כמעט בכל המקרים זה המצב) הוא מעדיף ערך אחר על פני חייו. 2. קמיקזה - גם חיילי צה"ל נמצאים בסכנה (והיו בסכנות גדולות במלחמות ישראל השונות) ולא ידוע לי על טייסים שצללו לתוך גדודי אוייב עמוסים בחומר נפץ. ולגבי העבדות - הסיפור הוא על כושית שבורחת (לאחר התעללות מינית שעברה), מסתתרת, ובעליה הקודמים נכנסים לעיירה על מנת להשיבה. היא רוצחת את בתה בת השנתיים כדי להציל אותה (לתפיסתה) מחיים דומים לשלה. זה, וגם דוגמת המצדה, הם בעיני לב העניין. האם אתם מסכימים לבחירה?

 

[Josh F]

אני מניח שכן

יש דברים שקודמים לחיים אני מניח שבסדרי העדיפויות של כל אדם כמעט יהיה משהו שיוצב אפילו לפני חייו שלו אבל לדעתי הערך שגבוה מהחיים עשוי להשתנות מאדם לאדם ויתכן שאת הערך הזה האדם יגלה רק ברגע האמת אדם יכול להניח שהוא יהיה מוכן למות למען משהו ולהתבדות או לגלות רק בשעת מעשה שיש ערך שקודם לחייו שהוא לא היה מודע לו אנחנו לומדים על האינסטינקטים שלנו רק בדיעבד

 

[ווינסטון או אובראיין]

אני לא שואל על בחירה אינדיווידואלית

כחברה, במערכת החינוך, בתרבות, במסרים שאנחנו מעבירים לדורות הבאים - האם רצוי שנכוון אותם לבחירה כזו?

 

[Josh F]

רצוי שנכוון אותם לדמוקרטיה וחירות?

אנחנו מחנכים אותם לא לגנוב למרות שיכולנו לחנך אותם לגנוב ולא להיתפס האם זה רצוי? למי זה רצוי? אם אנחנו מאמינים שזה רצוי שהם ישרדו וישמרו על מדינה בטוחה לילדיהם כדי שישרדו גם הם אז נעביר להם את המסר הזה בצורה זו או אחרת גם אם לא נגיד את המילים "טוב למות בעד ארצנו" את חשיבות ההגנה על המולדת הם יקלטו ויעשו את הבחירה שלהם (בהתאם לערכים שקיבלו

)

 

[דש(א)-בורד]

.

אומרים שמטרתנו עלי אדמות היא המשכיות הגזע ותועלתנות. אלה שני דברים שבהחלט אפשר להפיק יותר בחיים, בכל חיים, מאשר במוות.

 

[spivak12]

ברצוני להרחיב את השאלה

מאחר וקראתי את התגובות בשרשור זה ואני מסכימה עם מרבית הטיעונים שהעלו קודמיי ברצוני להרחיב את השאלה אף יותר. האם גורם חיצוני אחראי לדאוג להשרדותו של אדם בכל מחיר? וכאן אני מדברת על מדע הרפואה שלא אחת מאריך באמצעים מלאכותיים את חיין של אדם מתוך הערך של קדושת החיים, גם כאשר ברור לכל כי לא ניתן לקרוא לכך חיים. היכן עובר הגבול בין הצלת חיים לבין שמירה על כבודו האחרון של האדם?

 

[ווינסטון או אובראיין]

עמדתי

אין להשאיר אדם בחיים בניגוד לרצונו, בשום מצב אם ניתן להוכיח מעבר לכל ספק שהאדם הוא מעורער בנפשו ואינו אחראי למעשיו - אפשר לשקול הצלתו בניגוד לרצונו באופן נקודתי. ללא אישור גורף.

 

[שפל ונבל]

מסכים איתך

חיים של סבל הם דבר מיותר לחלוטין אני אישית לא מאמין שיש נשמה אבל אם הייתי מאמין הייתי אומר שקדושת הנשמה קודמת לקדושת החיים בעולם הזה למה לתת לנשמה להתייסר כאשר אפשר לפטור את היסורים העכשווים או העתידיים תוך שנייה

 

[שפל ונבל]

לפתור*