הירהורים
בעקבות סרט נפלא שחזיתי בו, זה עתה. "מכתבי אהבה" עם גווינת פאלטרו, שזה תמיד תענוג לחזות בה, בלי קשר לסרט. למי שלא מכיר, בקיצור נמרץ: סיפור אהבה אסורה בין שני משוררים אנגליים מהתקופה הויקטוריאנית - וסיפור מקביל (שהוא לדעתי הנקודה החלשה בסיפור הזה, אלא אם כן הוא היה תירוץ ללהק את פאלטרו) בין שני חוקרי ספרות אנגלית, בני זמננו, ש-"עולים" על הסיפור ההוא. כל מי שחווה אהבה "וירטואלית", אסורה או מותרת, יבין כבר לאן אני חותר. ובשורה עימי (עאלק) לכל אותם רומנטיקנים, ששותים בצמה סרטים/סיפורים מהמאות ה-18, 19, ובטוחים שנולדו בתקופה הלא-נכונה - צאו מזה! אין נכון יותר מהעידן שלנו. נכון שמכתב בדיו על נייר משובח שנכתב בקפידה בקולמוס ונחתם בשעווה אדומה... נראה הרבה יותר רומנטי מ- מייל... בול-שיט! אם נתעלם מהעובדה שרוב מה שאנחנו "יודעים" על התקופה הרומאנטית, תופס רק לגבי מתי-מעט בני האצולה, ושאם היינו חיים אז, סביר להניח שהיינו איכרים/כורי פחם/פועלים/עבדים... או גרוע מזה, בואו נגיד ככה: אני מעדיף את כל הבאגים/וירוסים/הפסקות חשמל... על קסת מלאה דיו שנשפכת לי על מכתב שכל-כך טרחתי על כתיבתו... אוף! יש לי כל-כך הרבה מה להגיד על זה, אבל מרגיש שכבר זיינתי ת'שכל יותר מדי! שום דבר מהותי לא השתנה. רק הכלים. נכון הקצב (שאותו מכתיבים הכלים) השתנה. אבל גם החופש, הפנאי, הנגישות... בקיצור - נראה לי שבעוד איזה שלוש-מאות שנים - המאה ה-18, תראה ממש חיוורת לעומת המאה ה-21! יאללה לילה טוב ושנה טובה.
בעקבות סרט נפלא שחזיתי בו, זה עתה. "מכתבי אהבה" עם גווינת פאלטרו, שזה תמיד תענוג לחזות בה, בלי קשר לסרט. למי שלא מכיר, בקיצור נמרץ: סיפור אהבה אסורה בין שני משוררים אנגליים מהתקופה הויקטוריאנית - וסיפור מקביל (שהוא לדעתי הנקודה החלשה בסיפור הזה, אלא אם כן הוא היה תירוץ ללהק את פאלטרו) בין שני חוקרי ספרות אנגלית, בני זמננו, ש-"עולים" על הסיפור ההוא. כל מי שחווה אהבה "וירטואלית", אסורה או מותרת, יבין כבר לאן אני חותר. ובשורה עימי (עאלק) לכל אותם רומנטיקנים, ששותים בצמה סרטים/סיפורים מהמאות ה-18, 19, ובטוחים שנולדו בתקופה הלא-נכונה - צאו מזה! אין נכון יותר מהעידן שלנו. נכון שמכתב בדיו על נייר משובח שנכתב בקפידה בקולמוס ונחתם בשעווה אדומה... נראה הרבה יותר רומנטי מ- מייל... בול-שיט! אם נתעלם מהעובדה שרוב מה שאנחנו "יודעים" על התקופה הרומאנטית, תופס רק לגבי מתי-מעט בני האצולה, ושאם היינו חיים אז, סביר להניח שהיינו איכרים/כורי פחם/פועלים/עבדים... או גרוע מזה, בואו נגיד ככה: אני מעדיף את כל הבאגים/וירוסים/הפסקות חשמל... על קסת מלאה דיו שנשפכת לי על מכתב שכל-כך טרחתי על כתיבתו... אוף! יש לי כל-כך הרבה מה להגיד על זה, אבל מרגיש שכבר זיינתי ת'שכל יותר מדי! שום דבר מהותי לא השתנה. רק הכלים. נכון הקצב (שאותו מכתיבים הכלים) השתנה. אבל גם החופש, הפנאי, הנגישות... בקיצור - נראה לי שבעוד איזה שלוש-מאות שנים - המאה ה-18, תראה ממש חיוורת לעומת המאה ה-21! יאללה לילה טוב ושנה טובה.
)
