הירהורים

[קצנשטיין]

הירהורים

יתכן ונשות פורום זה צעירות קצת להירהורים אלו, אבל אנסה.. עד כמה הפחד מבדידותמהזדקנות לבד מתווה את הקשרים שלכם, אם בכלל?

 

[ר ו מ י 5]

הרהורים המשך

הו קצנשטיין יקירתי, אז קודם כל מבחינת הגיל,אני לא יודעת מה קורה כאן מבחינת גילאים של הבנות, אבל אני בהחלט לא מרגישה "צעריה מדי" לדון בנושא הזה, ויחד עם זה אני מוכנה לומר ש"פחד מלהיות לבד" היה ביג אישיו אצלי במשך שנים, זה לקח אותי למקומות כמו לא להיות אהובה, לא להיות נאהבת, ועוד אמונות ודפוסי התנהגות שתהקבעו אצלי כנראה מימי ילדותי או משהו בסגנון. ועכשיו, לאחר עבודה רצינית עם עצמי ועל עצמי , אני יכולה לומר בגאון, שקודם כל אני לא פוחדת להיות לבד(זה בטח לא אומר שאני לא מחפשת את המקום של להיות אהובה ונאהבת...כמובן), וגם אין לי פחדים לגבי ההתבגרות שלי או ההזדקנות שלי, את יודעת כשיש לנו סוף סוף את עצמינו,ושלם לנו במקום הזה, אז הכל מתנהל בצורה מאד שונה, לפחות מבחינתי, ואז אני יכולה להיות לבד ולהנות מזה וגם להיות ביחד עם חברות , משפחה, ילדים ולהנות מזה גם. אם השאלה לגבי ההזדקנות או ההתבגרות מעסיקה אותך, אולי יעניין אותך לדעת שיש תכנון להקים כפר נשים - פרוייקט בשם "עגול" ואם תרצי על זה פרטים, אשמח להפנות אותך למי שממונה על הפרוייקט, בעיקרון הרעיון הוא להקים כפר - מקום מחייה מטריארכאלי, על כל נשים המעונינות ויקירהן... זהו , עד כאן, לילה טוב ומלווה בהמון מעצמך ומכל מי שאוהב אותך.

 

[קופסאת הפלאים]

מחשבות על בדידות

אולי בגלל המקצוע שבו אני עוסקת, אני מהרהרת בנושא רבות, אין בי פחד מבדידות, יש בי פחד מזיקנה לא מכובדת. הרעיון של קולקטיב נשים מבוגרות לא מדבר אלי ,אולי כי הוא מיד מעלה בי תמונה של מסיבת לסביות ענקית, רשפונים שכזה, שגם אלייה יצטרכו לגרור אותי בנחישות. קבוצות כללית עושות לי יותר רע מטוב, אבל זה תמיד ניתן לשינוי. נושא הבדידות טעון עבורי מכיוון שרובנו מחליפות כמה מערכות יחסים משמעותיות במהלך חיינו, מה שמצמצם סטאטיסטית לפחות את הסיכוי להזדקן יחדיו. מספיק עם הפסימיות לבוקר זה.

 

[ר ו מ י 5]

אם ככה...

ומכיוון שאניאדם של בוקר והבוקר הוא יפה ומלא אופטימיות, רוצה לספר לכן שמבחינה פיזיולוגית, מחקרית וגם תרבותית, אנחנו לא מוכרחות להזדקן, באמת...למרות שזה אולי נשמע הזוי וילדותי, היום ממש אפשר לראות עד כמה אורח חיים, תזונה ושלוות נפש משפיעים על תהליך ההזדקנות, נכון שהשנים עוברות, אבל כל התופעות של ההזדקנות הן תוצאה של "חיים לא מתאימים" מכל הבחינות שציינתי כבר קודם, אז לכל אלו שרעיון ההזדקנות מעסיק אותן, ולכל הנשים היקרות שפוחדות להזדקן לבד, יש לכן מה לעשות בנדון, יש לי הרבה מה לומר על זה, כי זה אחד מתחומי העיסוק שלי, אז אם מישהי מתענינת במה אפשר לעשות...כתבו לי הודעה או אפשר בשמחה לפתוח כאן שרשור (אם זה יעניין מספיק נשים) ובשמחה אתן לכן רעיונות... אתן יודעות משהו? אני מרגישה אהבה לכולכן, איזה קטע...איך אפשר לחוש אהבה לגוף וירטואלי שלא פגשתי מעודי וגם לא מכירה לגמרי... ובכל זאת, תוך כדי שאני כותבת את האותיות הללו, אני מרגישה בבטן ובלב תחושת דגדוג נעימה שאני מבינה את המשמעות שלה, אני אוהבת אתכן נשין יפות!!! אז שיהיה יום צבעוני ומלא בכל מה שאנחנו מבקשות ובעיקר מלא בדברים שאולי אנחנו לא מעיזות לבקש, בואו ונעז...

 

[קופסאת הפלאים]

ספרי רומי

ונחכים.

 

[אלינור83]

הי רומי

את פשוט מקסימה ושופעת אופטימיות ססגונית. גם אני רצה להחכים.

 

[ר ו מ י 5]

לגבי החכמה...

היי מתוקה, אני אשמח לשתף ב"פנינים" מיד לאחר סוף השבוע הקרוב, אני מנחה סדנת נשים במדבר בסוף השבוע הקרוב ויש מלא דברים לסגור... אולי תרצי להשתתף? קוראים לזה " החופש להיות" וזה סוף שבוע עם הזדמנות לפגוש את עצמך באמת...אם תיהיי מעונינת...צרינ קשר ואספר עוד קצת... בכל מקרה אחזור לתכתובת בשבוע הבא...לילה טוב ונעים

 

[דייקסטרה]

כמה אופטימיות ../images/Emo13.gif ../images/Emo42.gif

איזה כיף לקרוא

לגבי תופעות ההזדקנות, אני לא מספיק מכירה את התחום. יש בוודאי תופעות שאנחנו מכירות כתופעות זקנה שהיום ניתן לעכב או למנוע. הרבה מאוד מחלות נבעו מעבודה פיזית קשה, מלחצים, מקשיי חיים שאנחנו הצעירות רק שמענו עליהם ואילו דור הסבות שלנו הכיר על בשרו. לעומת זאת, הגוף לא נשאר צעיר לנצח. יש תהליכים שאי אפשר לעצור. במידה מסויימת זה משמח אותי. אני קצת מפחדת מהמחשבה על להישאר צעירה לנצח. יש משהו מאוד תובעני בגילאי 20-50, כאילו אנחנו חייבות להיות במירוץ. נכון שכל אחת מאיתנו נכנסת לתוכו בצורה שונה, ובקצ שונה, אבל הוא תמיד נמצא באוויר. יש משהו משחרר, בעיני, בידיעה שהגעת לגיל שבו יש לך את כל הלגיטימציה להרפות. מלבד זאת, מתישהו צריך לפנות מקום לדור הבא.

 

[dify]

אולי אני צעירה מידי...

לא יודעת. אני מרגישה בת 17 ניצחית. ואני לא מרגישה את ההזדקנות מתקרבת, אני רואה את הורי בגילאי 55+ ואני רואה איך הם צעירים, איך גם הם מוצאים זוגיות עם אנשים אחרים גם בגילם, זה נותן לי תחושה שהיום כבר לא הופכים לסבא/סבתא בגיל 55, שאלו אנשים צעירים ופעילים בדיוק כמוני, אם כבר משהו קרה עם השנים, הרי שהורי דווקא הפכו להיות יותר משוחררים ויותר פעילים. אז איכשהו אני מרגישה שאהיה צעירה לנצח. ואני מעולם לא פעלתי מתוך הפחד להיות לבד, אולי גם כי באמת זה לא מפחיד אותי, הייתי לבד תקופות לא קצרות בחיי לבד וזה לא היה רע. אולי גם בגלל זה. אבל זה שונה מהמחשבה שנניח אשאר לבד במשך שנים בזמן שהגוף קמל והופכים לתלותיים. לא יודעת... במידה מסוימת קל לי לדבר כי אני לא עומדת במבחן הזה היום. מקווה גם לא לעמוד. דיפי.

 

[דייקסטרה]

לא מרגישה קרובה מספיק לזקנה

כדי לענות על השדאלה הזאת. כמו שכתבתי בתגובה לרומי בשרשור הזה, מחשבה על זקנה לא מפחידה אותי כל כך. מה שכן מפחיד אותי הוא בעיות בתפקוד השכלי או המוטורי שמגיעות מתישהו עם הגיל. אני מקווה שעד שאגיע לגיל הזה כבר יהיו פתרונות נוחים לבעיות האלו, אבל זה לא נושא שמעסיק את מחשבתי ביומיום. כשאני נכנסת למערכת יחסים אני חושבת על ההווה, ועל העתיד הנראה לעין. אני מחפשת התאמה כזאת לאישה, שאיתה יהיה לי כיף לחיות. יש את המחשבה של "איזה כיף יהיה להזדקן יחד", אבל לא בגלל המחשבה הזאת אבחר או לא אבחר בת זוג. אגב, הבחירות שנעשה עכשיו אולי ישפיעו על העתיד שלנו, אבל לא יקבעו במאה אחוז אם נזדקן לבד. סבתא שלי התאלמנה בגיל 60 ולמעשה מזדקנת לבד. נכון, יש לה ילדים ונכדים שאוהבים אותה, אבל היא חיה בלי בן זוג. מצד שני, אני מכירה נשים מבוגרות שהתאלמנו, אבל בגיל 70+ מצאו אהבה חדשה ומסעירה, כאילו היו בנות 17...