שושי של מאיה
New member
הירדמות לבד...
שלום יש לי בת מתוקה בת שנתיים וחודשיים. נולדה פגית (שבוע 32, 1.334 ק"ג) ושהתה 6 שבועות בפגיה. עד גיל שנה היא ישנה איתנו באותו חדר, כשהתרגלנו להרדים אותה במיטה שלנו, ומשם להעביר למיטה שלה. מגיל שנה וקצת העברנו את המיטה שלה לחדר נפרד, אבל עדיין המשכנו להרדים אותה במיטה שלנו, וגם כשהיתה מתעוררת באמצע הלילה היינו לוקחים אותה אלינו למיטה. האמת... הסידור היה לנו די נוח. אבל בהדרגה, היא התחילה להירדם יותר ויותר מאוחר מה שהקשה עלי מאד (רק אחרי שהיא נרדמת אני יכולה לעשות כל מיני דברים בבית וכו' - וכל עוד היא במיטה הגדולה אני לא יכולה לעזוב אותה מטעמי בטיחות...). בנוסף, עוד כמה חודשים אם הכל יהיה בסדר
תיוולד לנו תינוקת חדשה.. כך שזה נראה זמן מתאים להרגיל אותה להירדם ולישון במיטה שלה. עכשיו מה שקורה הוא, שלוקח לה ה-מ-ו-ן זמן עד שהיא נרדמת (אני משכיבה אותה ב- 20:00-20:30 והיא נרדמת רק ב- 21:30-22:00); כל הזמן היא רוצה "חלבי", "חיבוקי", ואם אני יוצאת מהחדר, תוך זמן קצר היא מתחילה לקטר ולבכות... אני לא כ"כ יודעת מה נכון- להישאר על-ידה עד שתירדם, מתוך הנחה שאם היא תרכוש בטחון היא תוכל אח"כ להירדם לבד; או לנסות כבר להרגיל אותה להירדם לבד- מתוך הנחה שאחרת היא לא תלמד להירגע בכוחות עצמה. כדאי אולי גם לציין שהיא ילדה עם רגישות מאד גבוהה לרעשים ולהסחות דעת סביבתיות, וצריך להיות ממש שקט וחשוך כדי שתירדם. ולבסוף- אני לא מאסכולת ה"לתת להם לבכות"- כך שעצות מסוג זה לא רלוונטיות לגבי...
אשמח מאד לתובנות........
שלום יש לי בת מתוקה בת שנתיים וחודשיים. נולדה פגית (שבוע 32, 1.334 ק"ג) ושהתה 6 שבועות בפגיה. עד גיל שנה היא ישנה איתנו באותו חדר, כשהתרגלנו להרדים אותה במיטה שלנו, ומשם להעביר למיטה שלה. מגיל שנה וקצת העברנו את המיטה שלה לחדר נפרד, אבל עדיין המשכנו להרדים אותה במיטה שלנו, וגם כשהיתה מתעוררת באמצע הלילה היינו לוקחים אותה אלינו למיטה. האמת... הסידור היה לנו די נוח. אבל בהדרגה, היא התחילה להירדם יותר ויותר מאוחר מה שהקשה עלי מאד (רק אחרי שהיא נרדמת אני יכולה לעשות כל מיני דברים בבית וכו' - וכל עוד היא במיטה הגדולה אני לא יכולה לעזוב אותה מטעמי בטיחות...). בנוסף, עוד כמה חודשים אם הכל יהיה בסדר