היקוש והקישקוש

אשכר

New member
היקוש והקישקוש

הנה משהו שמישהו אמר על יקוש (צָיְד, התגנבות, תמרון?) "יוקש מתמודד עם בני אדם, עם העולם של העניינים הרגילים. יוקשים מתרגלים שגעון-מבוקר, כמו שהחולמים מתרגלים |הגדש|חלימה. שגעון-מבוקר הוא הבסיס ליקוש כמו שחלומות הם הבסיס לחלימה. באופן כללי יותר, ההישג הגדול ביותר של לוחם בקשב השני הוא החלימה, ובקשב הראשון ההישג הגדול ביותר שלו - הוא היקוש. כשאין חשיבות עצמית, הדרך היחידה שבה לוחם יכול להתמודד עם הסביבה החברתית, האנשים והתרבות, היא באמצעות השיגעון המבוקר." מי מיכם ששואל מה זה שגעון מבוקר, אז כל שביכולתי לעשות הוא לעמוד על הראש, לדחוף אצבע לאוזן, ולתקוע פלוץ ידידותי לסביבה.
 

אשכר

New member
קליל, קליל, קליל

יוקש נהיה עם הזמן קליל, נטול דאגות, עליז, ונהנה מחייו. "אהה." אתם אומרים לעצמכם. "הנה עוד טמבל אריסטוקרט שמדבר מילים תלושות באויר. אני יכול להגיד לעצמי "קליל קליל קליל" מעכשיו ועד גבעתיים, וזה לא יעזור בכלום*." אז בשבילכם, ובשבילי בעיקר, אספתי כמה עקרונות וכללים שבהם אני הולכת עם הרס"ר בצבא, עם האנשים בעבודה, עם אבא, עם החתול, עם הילד, ועם הרוטויילר ברחוב. עם התלמידים והתלמידות. עם המורים והמורות. תמיד יש כאלו. עם עצמי. ----------------- * - דרך אגב - זה כן יעזור. אף פעם לא ניסיתם ברצינות, זה הכל.
 

אשכר

New member
אחד

העיקרון הראשון באומנות היקוש. (יום אחד אני אסביר מה זה בשבילי אומנות. בטח ובטח לא סתם מילה שיגרתית). "לוחם/ת בוחר/ת את שדה הקרב שלו/ה. לוחם/ת לעולם לא נכנס/ת לקרב בלי לדעת מה יש מסביב." [וואלק, לא זוכר איפה זה היה כתוב, א.] אם קראת עד כאן, עצור/י רגע, וחשוב/י על הקרב האחרון שהיה לך. עם סוכן המכירות, עם ענק, עם פושע או שוטר שלוחש. באיזה שדה קרב היית? שלו או שלך?
 

אשכר

New member
שניים

לוותר. לנקות. "להפטר ולהשליך מאחורי הגב כל דבר שהוא לא הכרחי, הוא העקרון השני של אומנות היוקשים", אמר מי שאמר, ותרגם כאן אשכר. אני אנסה להסביר את העקרון, וגם להסביר למה זאת אומנות. נניח שיש לך שלושה ארגזים מלאים תמונות ומזכרות מדהימות. אבל את/ה נוסע/ת לטוקיו, לנצח נצחים, עם החבר/ה האהוב/ה שלך, בלי נדר, ואת החדר שלך הופכים למועדון כושר בשביל אמא. בטוקיו כל סנטימ עולה ימבה כסף, וצריך לסנן. ההחלטה אם לקחת את בובת הפורצלן שקיבלת מאמזלג בכיתה ג´, אי אפשר לחשוב עליה במילים. זה (והדרכון) יכול להיות הדבר היחיד ההכרחי בחיים שלך. ויכול להיות שזה הקש ששובר את גב הגמל. אני לא מתבדח. בשבילי, היכולת להרגיש האם משהו הוא הכרחי או לא, הם לפעמים פרקטיים וארציים מאד (כמו הדרכון) ולפעמים מקשרים אותי למשהו שאני לא יכול להסביר, אבל המשהו הזה הוא הדבר שבזכותו אני חי. והידיעה הזאת, הבחירה הזאת לבחור לא יותר ממה שצריך, אבל גם לא פחות, אי אפשר לעשות אותה בשיקולים של הגיון. זהו תמרון דק מאד, עדין מאד. רגיש לאללה. ויפה מאד. (עכשיו אני בוכה. איזה רגשן מצחיק.) הבחירה הזאת היא אומנות. אני אתן עוד דוגמא קצרה. לפעמים אני פוגש אדם שיכול לקחת אותי למעלה ולעומק, אבל הזמן שלי איתו קצר. אני לא יכול להתחיל לדבר על מוזיקה שאני אוהב, ארוחת צהרים או צער בעלי חיים בקמבודיה. זה אומנם חשוב, אבל בשניה הזאת שנותרה לי איתו, אין לי ברירה. אני בבת אחד אזנח את כל מה שלא הכרחי, כדי שכשבזמן המועט שיש לו לחלוק איתי, אני לא אבזבז שבריר שניה.
 

deep ocean

New member
חבל על הזמן

ממש אהבתי את מה שכתבת, ממש עזרת לי!!!!!!!!!! כבר התחלתי ליישם את מה שכתבת אגב, עלה לי רעיון להתייחס לשיעור הבא בקונג פו כאילו זה השיעור האחרון שיהיה לי בחיים יש לי הרגשה שזה יגרום לי עוד יותר להשתפר! בכלל העלית לי רעיונות ממש טובים תודה.
 

Dazed&Confused

New member
עקרונות היקוש הזה מדברות אלי

ואני מרגיש שאימצתי לי כמה מה"טכניקות" שלו (שיגעון מבוקר. וואו זה דבר שאני עושה בזמן האחרון וזה מפליא כל פעם ההתקדמות) tell me more....
 
למעלה