היפנוט טבעי
היפנוט טבעי הוא הסכמה לא מעורערת של הלא מודע עם אמונה מודעת. ברגעים של התמקדות מרוכזת, לא מופרעת, נשתלים (בהיפנוט חיצוני) רעיונות רצויים. אבל אותם תהליכים מתחוללים גם בחיים הרגילים, תחומי הריכוז העיקריים מווסתים ומסדירים את ההתנסות, גם הביולוגית וגם המנטלית ומייצרים תנאים דומים. דוגמה פשוטה שבמרכזה אמונה חיובית שהוחדרה בילדות. נאמר לילד שהוא נאה, שהפרופורציות שלו נכונות, שאישיותו נעימה. הרעיון נקלט. האדם פועל ברוח האמונה הזאת בכל דרכיו. אבל סביב אותה אמונה מרכזית, צומח מגוון של אמונות משניות. האמונה בערך האישי מושכת אל סביבותיה את האמונה בערכם האישי של אחרים, כי כל אחד מראה את הפן היפה ביותר שלו לאותאדם בר מזל. חייו מאששים תדיר את התפיסה הזאת ובעוד הוא מודע חיצונית לכך שאנשים מסויימים "נחמדים" יותר מאחרים, ההתנסות האינטימית העיקרית שלו מאפשרת לו לראות את הטוב ביותר באחרים ובעצמו. דבר זה הופך לאחד היסודות המרכזיים באופן שבו הוא רואה את הקיום. נתונים או גירויים שאינם מתיישבים עם האמונה הזאת הם עניין שולי, שאינו ניכר בחייו האישיים אבל קיים, זאת הוא מבין כעובדה בחייהם של אחרים. הוא לא יצטרך להוכיח את עצמו ולכן יהיה לו קל להתייחס בהיגנות אל בני גילו. עשויים להיות תחומים שבהם הוא יבין שהוא אינו האדם המתאים, אבל בגלל אמונתו בערכו הבסיסי הוא יהיה מסוגל לקבל את אותם חסרונות כחלק מעצמו, בלי להרגיש מאויים. הוא יוכל לנסות לשפר את מצבו מבלי שתיפגם תוך כדי כך תחושת הערך העצמי שלו. אם בוחנים כל אחד מתכונותיו, הוא עשוי להתגלות כמושך פחות מאנשים אחרים, המאמינים למעשה שהם אינם מושכים. אלא שהאמונה שלו בחן ובנועם הליכותיו היא כזאת שהאחרים יגיבו עליה באותו אופן. אדם עשוי להיות בעל יופי טבעי רב אבל יופיו לא ייראה לעיני אחרים ואפילו לא לעיניו. הוא או היא אינם מאמינים שהם אכן יפים וממש פוגמים בתווי הפנים הפיזים כך שהחן שלהם נעשה בלתי נראה, פשוטו כמשמעו. אמונותיך הן איפוא כמו מוקדי היפנוט. אתה מחזק אותם ללא הרף באמצעות השיחה הפנימית הרגילה שבה כולכם שקועים. התקשורת הפנימית הזאת פועלת כמו חזרה תמידית של המהפנט על דבריו. במקרה הזה, מכל מקום, אתה המהפנט של עצמך. מעטים האנשים המתרכזים בתחום עיקרי אחד. בדרך כלל, האדם פעיל בכמה תחומים ואלה מייצגים את הדרכים שבהן הוא משתמש באנרגיה שלו. אדם שערכו האישי ברור לו מאיליו, לא צריך לדוש בנושא. ההתנסויות הנובעות מכך, באות אליו באופן טבעי. בתחומים רבים בחייך, שמהם אתה מרוצה, אין עליך להתאמץ. מחשבותיך וההתמקדויות המודעות שלך, מניבות תוצאות המשביעות את רצונך. רק באותם תחומים המבלבלים אותך, אתה פתאום מתחיל לתהות מה קורה - אבל גם כאן פועל ההיפנוט הטבעי באותה קלות וטבעיות ורעיונותיך המודעים באים אוטומטית לידי מימוש פיזי פורה. לכן אתה מוכרח להבין שאתה הוא המהפנט. הלא מודע מסכים לקבל את הפקודות הניתנות לו ע"י ההכרה המודעת. בהתנסות של כל אדם ישנם תחומים שבהם היא או הוא מרוצים. וכאשר אתה חש חוסר שביעות רצון, שאל את עצמך אילו פקודות אתה נותן באותה זירת התנסות מסויימת. לא נראה שהתוצאות נובעות מרצונותיך המודעים אבל אתה תגלה שהן כן נובעות מאמונותיך המודעות שעשויות להיות אחרות לגמרי. אתה עשוי לבקש לך בריאות אבל להאמין באופן מוחלט שאתה חולה. לשאוף לתובנות רוחניות ולחשוב שאינך ראוי לכך ושאתה אטום לרוח. כאשר אתה מציב את כמיהתך מול אמונת הווה, תמיד ישנה סתירה. האמונה שלך תיצור את הרגשות ואת מאמצי הדמיון המאפיינים אותה. אתה רוצה להיות בריא אבל אתה סותר כל הזמן את הרצון הזה ע"י כך שאתה משכנע את עצמך שבריאותך לקויה. אז האמונה עצמה, בעומדה מול הרצון, תגרום קשיים נוספים. במקרה כזה, דומה שאתה רוצה את הבלתי אפשרי. הרצון והאמונה אינם מאוחדים אז, כי אם נפרדים.
היפנוט טבעי הוא הסכמה לא מעורערת של הלא מודע עם אמונה מודעת. ברגעים של התמקדות מרוכזת, לא מופרעת, נשתלים (בהיפנוט חיצוני) רעיונות רצויים. אבל אותם תהליכים מתחוללים גם בחיים הרגילים, תחומי הריכוז העיקריים מווסתים ומסדירים את ההתנסות, גם הביולוגית וגם המנטלית ומייצרים תנאים דומים. דוגמה פשוטה שבמרכזה אמונה חיובית שהוחדרה בילדות. נאמר לילד שהוא נאה, שהפרופורציות שלו נכונות, שאישיותו נעימה. הרעיון נקלט. האדם פועל ברוח האמונה הזאת בכל דרכיו. אבל סביב אותה אמונה מרכזית, צומח מגוון של אמונות משניות. האמונה בערך האישי מושכת אל סביבותיה את האמונה בערכם האישי של אחרים, כי כל אחד מראה את הפן היפה ביותר שלו לאותאדם בר מזל. חייו מאששים תדיר את התפיסה הזאת ובעוד הוא מודע חיצונית לכך שאנשים מסויימים "נחמדים" יותר מאחרים, ההתנסות האינטימית העיקרית שלו מאפשרת לו לראות את הטוב ביותר באחרים ובעצמו. דבר זה הופך לאחד היסודות המרכזיים באופן שבו הוא רואה את הקיום. נתונים או גירויים שאינם מתיישבים עם האמונה הזאת הם עניין שולי, שאינו ניכר בחייו האישיים אבל קיים, זאת הוא מבין כעובדה בחייהם של אחרים. הוא לא יצטרך להוכיח את עצמו ולכן יהיה לו קל להתייחס בהיגנות אל בני גילו. עשויים להיות תחומים שבהם הוא יבין שהוא אינו האדם המתאים, אבל בגלל אמונתו בערכו הבסיסי הוא יהיה מסוגל לקבל את אותם חסרונות כחלק מעצמו, בלי להרגיש מאויים. הוא יוכל לנסות לשפר את מצבו מבלי שתיפגם תוך כדי כך תחושת הערך העצמי שלו. אם בוחנים כל אחד מתכונותיו, הוא עשוי להתגלות כמושך פחות מאנשים אחרים, המאמינים למעשה שהם אינם מושכים. אלא שהאמונה שלו בחן ובנועם הליכותיו היא כזאת שהאחרים יגיבו עליה באותו אופן. אדם עשוי להיות בעל יופי טבעי רב אבל יופיו לא ייראה לעיני אחרים ואפילו לא לעיניו. הוא או היא אינם מאמינים שהם אכן יפים וממש פוגמים בתווי הפנים הפיזים כך שהחן שלהם נעשה בלתי נראה, פשוטו כמשמעו. אמונותיך הן איפוא כמו מוקדי היפנוט. אתה מחזק אותם ללא הרף באמצעות השיחה הפנימית הרגילה שבה כולכם שקועים. התקשורת הפנימית הזאת פועלת כמו חזרה תמידית של המהפנט על דבריו. במקרה הזה, מכל מקום, אתה המהפנט של עצמך. מעטים האנשים המתרכזים בתחום עיקרי אחד. בדרך כלל, האדם פעיל בכמה תחומים ואלה מייצגים את הדרכים שבהן הוא משתמש באנרגיה שלו. אדם שערכו האישי ברור לו מאיליו, לא צריך לדוש בנושא. ההתנסויות הנובעות מכך, באות אליו באופן טבעי. בתחומים רבים בחייך, שמהם אתה מרוצה, אין עליך להתאמץ. מחשבותיך וההתמקדויות המודעות שלך, מניבות תוצאות המשביעות את רצונך. רק באותם תחומים המבלבלים אותך, אתה פתאום מתחיל לתהות מה קורה - אבל גם כאן פועל ההיפנוט הטבעי באותה קלות וטבעיות ורעיונותיך המודעים באים אוטומטית לידי מימוש פיזי פורה. לכן אתה מוכרח להבין שאתה הוא המהפנט. הלא מודע מסכים לקבל את הפקודות הניתנות לו ע"י ההכרה המודעת. בהתנסות של כל אדם ישנם תחומים שבהם היא או הוא מרוצים. וכאשר אתה חש חוסר שביעות רצון, שאל את עצמך אילו פקודות אתה נותן באותה זירת התנסות מסויימת. לא נראה שהתוצאות נובעות מרצונותיך המודעים אבל אתה תגלה שהן כן נובעות מאמונותיך המודעות שעשויות להיות אחרות לגמרי. אתה עשוי לבקש לך בריאות אבל להאמין באופן מוחלט שאתה חולה. לשאוף לתובנות רוחניות ולחשוב שאינך ראוי לכך ושאתה אטום לרוח. כאשר אתה מציב את כמיהתך מול אמונת הווה, תמיד ישנה סתירה. האמונה שלך תיצור את הרגשות ואת מאמצי הדמיון המאפיינים אותה. אתה רוצה להיות בריא אבל אתה סותר כל הזמן את הרצון הזה ע"י כך שאתה משכנע את עצמך שבריאותך לקויה. אז האמונה עצמה, בעומדה מול הרצון, תגרום קשיים נוספים. במקרה כזה, דומה שאתה רוצה את הבלתי אפשרי. הרצון והאמונה אינם מאוחדים אז, כי אם נפרדים.