היפנוזה רפואית

[פנתרית סגולה]

הגולשת תיארה את המטפלת בפרוטרוט

ויצרה תמונה מאד ברורה שלה.

 

[פנתרית סגולה]

אנשים באים לפסיכולוג או פסיכולוגית במצבים הכי פגיעים שלהם,

והכי שבירים. פסיכולוגים צריכים להיות מסוגלים לתפקד בהתאם.

 

[פנתרית סגולה]

גם לי יש נטיה לתת לאנשים הזדמנות שניה ואף שלישית ורביעית.

ואני"אוכלת את זה" בגדול, עם אנשים רעים.

 

[פנתרית סגולה]

אה, את לא מאמינה שיש רוע? גם פוליאנה לא האמינה.

מותר לך להיות פוליאנה, כל אחד ותפיסת העולם שהוא בוחר לאמץ.
&nbsp
איזה סרט מצויר? ההשקפה שלך היא דווקא סרט מצויר של דיסני.
&nbsp
ואומר משהו קיצוני: מעניין מה היה ישוע אומר על היטלר.

 

[פנתרית סגולה]

אוראור, בכל אדם יש גם טוב וגם רוע.

אצל אנשים קטנים, אנשים בינונים שאין להם הצלחות בחיים מי יודע מה, שחייהם קטנים, יש גם הרבה גילויי קטנוניות, שהם לפי הרגשתי גילויים של רוע.
מי שיודע על התנהגות ההמון, שיכול בדקות להיות מוסת לגמרי, ומי שיודע על מחקרים בפסיכולוגיה חברתית (יש לפחות שני מחקרים מפורסמים מאד בנושא רוע מפלצתי המתגלה אצל אנשים רגילים לגמרי, אם התנאים מתאימים), יודע שהאדם מסוגל לרוע גדול.
מי שמאמין שיצר לב האדם טוב ורק טוב מדבר בקלישאות.
נכון שאפשר להבין לא פעם מדוע אדם מסוים מתנהג בחוסר נדיבות, רוצה לפגוע , וכן הלאה. בד"כ הדבר נובע מכך שהוא עצמו מודע לחסרונותיו, בעיקר לעומת הזולת, הוא כואב, והתגובה האנושית הטבעית היא להתקטנן. ואף לקנא, ולנסות להכאיב לזולת המאפיל עליך.
אבל יש אנשים נפלאי אופי, שאו קיבלו חינוך יפה או גם עבדו הרבה על עצמם, שהחסרונות עמם נולדו (למשל: אי יופי גופני, בפנים, או באיבר מסוים) אינם גורמים להם להגיב ברוע כל פעם שמישהו שזכה יותר מהם מן הטבע מופיע בסביבתם. אנשים שמחזיקים בתוכם את כאבם, או אף למדו לעבד אותו, להבין שחסרונותיהם אינם בעצם חסרונות, ואף מצליחים לפצות את עצמם . למשל, אשה לא יפה שבהחלט מצאה לה גבר טוב, אפילו יפה, והיא רעיה מאושרת ואם מאושרת.

 

[פנתרית סגולה]

את טועה, ומחקרים בפסיכולוגיה חברתית, כולל מחקרים מפורסמים

מאד, הוכיחו שאנשים רגילים מסוגלים לתגובות מפלצתיות בתנאים מתאימים.

 

[פנתרית סגולה]

התגובה לנייט, לא לאוראור כמובן.

 

[Catwomen9]

היפנוזה רפואית

היי ,
צריכה ייעוץ לגבי טיפול היפנוזה רפואית
אני סובלת מחרדות שונות
ופיתחתי בעקבות החרדות בעיה פסיכוסומטית שמפריעה לי לתפקד ביומיום
פרופ מקצועי בתחום שממנו אני סובלת ,באיכילוב הפנה אותי לטיפול בהיפנוזה.
בשילוב של טיפול תרופתי נגד חרדות.
היום פגשתי לראשונה את הפסיכולוגית שאמורה לטפל בי
הרושם הראשוני היה רע
-היא הייתה קרה לא נחמדה ולא נתנה לי לדבר בחופשיות
על רשימת הבעיות ,ואיך הגעתי למצב הזה .
היא התחילה לשאול אותי שאלות על הילדות וההיסטוריה מה שבלבל אותי.
היא הסתכלה על ההפניה של הרופא ואמרה הוא ממליץ על טיפול תרופתי
ואת כרגע לא מטופלת -אז אני לא מוכנה להתחיל טיפול עד שתקחי תרופות.

אני ניסיתי מיליון שיטות טיפול כולל תרופתי החלפתי כמה פעמים תרופות.
וזה משפיע עליי לרעה כולל בתפקוד בעבודה

אני מעדיפה בלי כדורים -אני מאבדת את עצמי בכדורים
והכדור האחרון עשה נזק יותר מתועלת.
ואני לא מוכנה להיות שפן ניסיונות של פסיכיאטר.

היפנוזה רפואית אמורה לטפל בחרדות אבל בגלל שהפרופ המליץ על כדורים
היא הייתה נחרצת לגבי התנאי לא תקחי כדורים, אני לא מוכנה לטפל.

אני מרגישה שעם כדורים אני מאבדת את עצמי וטיפול היפנוזה מפחיד אותי
בהשפעת כדורים כי אני לא אהיה מי שאני זה אני ה"זומבית"

מבחינתי גם אם היא הייתה מסכימה לטפל בי ללא כדורים אני קצת נרתעתי ממנה
היא לא סובלנית ,נחמדה ומכילה.
היא רצינית וקרה ואין לה אינטואיציה למי שיושב מולה

כי במקום לגרום לי להפתח הרגשתי שאני נסגרת ומפחדת ממנה
השאלות שלי:
1 היפנוזה רפואית אמורה לטפל בחרדות למה היא מתעקשת על כדורים לחרדה ?
היא מתעקשת כי הפרופ המליץ ?? אבל ההיפנוזה אמורה להיות הטיפול לזה.
2 האם מטפלת שאני נסגרת ונרתעת ממנה
ויכול להיות שהיא מאד מקצועית בתחום,
החוסר כימיה יכול לפגוע בטיפול ?

כי כרגע היא נמצאת ביחידה באיכילוב שמטפלת בתחום
וכל השאר זה פרטי ועולה המון

 

[נעמי טאובר]

התלבטות לגבי מטפלת

שלום לך 9catwoman
המטפלת כנראה מתעקשת על טיפול תרופתי במקביל בגלל חשש לקחת אחריות בלעדית על הטיפול בך. קל יותר למטפל שיודע שיש עוד מטפל (הפסיכיאטר) שאפשר לשוחח עמו ולאגד כוחות לטובת המטופל. ייתכן שזו אמונתה המקצועית, אבל את היא זו שמכירה את עצמך, ואני מבינה את חששותיך על בסיס נסיון קודם והסתייגותך מטיפול תרופתי כעת.
כפי שזה נראה כעת- את יכולה לחזור ולבדוק איתה אם היא תסכים לטפל בך בלי תרופות, או לחפש מטפלת אחרת. אני מבינה את השיקול הכלכלי, רק חבל שהוא בלבד יכתיב הכל.
טיפול בהיפנוזה יכול להיות קצר בהרבה מטיפול קונבנציונלי, כך שההוצאה גם לטיפול פרטי לא חייבת להיות גדולה כל כך. יש מטפלים בהיפנוזה שהינם רופאים גם במרפאות רפואה משלימה בקופות החולים (לפחות בכללית בתל אביב יש למיטב ידיעתי) את יכולה לבדוק את האפשרות הזו, שם הטיפול מסובסד ולא יקר.
לגבי הקרירות וחוסר הכימיה- אם המטפלת הזו תסכים לטפל בך ללא תרופות לפי בקשתך- סימן שהיא הולכת לקראתך ויש בה גמישות, במקרה כזה כדאי לתת לה צ'אנס נוסף, ואולי ההתרשמות הראשונית אינה מייצגת הכל. אם היא לא תסכים - הרי ממילא את לא רוצה תרופות כרגע, כך שיהיה צורך לחפש טיפול אחר בכל מקרה.
בהצלחה!!!

 

[אופירA]

מטפלת כזו לא יכולה לטפל בך. חוסר כימיה זה אפס טיפול

למה היא היחידה שבלי תשלום? אין עוד פסיכולוגים במערכת הציבורית? אין עוד מערכות ציבוריות אפשריות מלבד איכילוב?
אין טעם לטפל אצלה, אם היא לא סובלנית ומכילה ואם את נסגרת ומפחדת ממנה. זה לא הולך ככה. והבשורות הרעות - את לא יכולה לסמוך עליה שהיא תבין שזה לא אפשרי ביניכן. את צריכה להחליט שזה לא אפשרי...

לגבי תרופות, מי כמוני מבין את הקושי שאת מתארת. ניסיונות לא טובים עם תרופות, שגרמו לך להרגיש מישהו אחר שאת לא מכירה (ובוודאי גם לא מחבבת). גם אני לא מגיבה טוב לרוב התרופות, ותופעות הלוואי שלהן מפריעות לי לתפקד בעבודה ובחברה, ולהיות האדם שאני.
אז אפשר להבין שאינך רוצה לנסות כדורים מאותם סוגים שכבר גרמו לך לנזקים רבים. וגם אם יש לך ניסיון שמדדת את החיים בלי הכדורים ועם החרדות, ואת ההיפך, והחלטת שהחיים עם החרדות עדיפים - יש לך רק אפשרות לסמוך על החלטותייך וניסיונך. וגם אני נהגתי כמוך.

אבל אני מציעה לך לא לפסול לגמרי, בעיקרון, את הרעיון של טיפול תרופתי, ולא לחשוב ולהתבטא כ"שפן ניסיונות של פסיכיאטר". כי פעמים רבות יוצאים סוגים חדשים לגמרי של כדורים, וכדאי לבדוק אותם. ולפעמים החיים יותר מידי קשים עם החרדות ואתה כן רוצה לשלם איזה מחיר בעבור הקלה.
אני לא מדברת על היום וכרגע, אלא באופן עקרוני.
החשיבה של "שפן ניסיונות של פסיכיאטר" מוטעית מאוד, כי הפסיכיאטר לא עושה בך ניסיונות לתועלתו, אלא מציע לך את מגוון האפשרויות שהוא מכיר לתועלת הריפוי שלך. הוא לא יכול להיות אחראי על הריפוי שלך כי אין לו היכולת הזו. הוא לא יכול לתת לך הבטחה מה יגרום לך כדור מסוים כי אין לו היכולת הזו. הוא יכול רק להציע, כמו בית קפה שמציע את מגוון המאכלים שהוא יודע להכין, ואנו בוחרים מה שטעים לנו. זה לא להיות שפן ניסיונות, כשאנו טועמים את הצעותיו. זה להכיר מה טעים לנו ממה שיש לו להציע.
אמנם, במקרה שלנו, יש לנו בעיה גדולה עם חוש הטעם. אבל לא הפסיכיאטר אחראי לה, ואין דרך לדעת מה יהיה לנו טעים בלי לטעום. אז אנו מחליטים אם לטעום ומה ומתי, אבל לא יכולים לקרוא לזה "שפן ניסיונות".
שפן ניסיונות לא מקבל תרופות כדי להיות בריא, אלא כדי להועיל לבני האדם במחיר של אפשרות לנזק לעצמו. כשאת "טועמת" תרופה (לאחר שהפעלת בחירה והחלטה), את מנסה לפעול לטובת בריאותך בלבד. זה ניסיונות (מפאת בעיה), אבל לא שפן, ולא של הפסיכיאטר.

 

[פנתרית סגולה]

מתוך נסיוני: מטפל/ת קר/ה חסר/ת אמפתיה היא מכה.

היא/הוא מדכא את המטופלת, שיתוף פעולה אמיתי איתו/איתה אינו אפשרי, אין תוצאות ל"טיפול" כזה.
צריך לחפש מטפל/ת אחר/ת.