היסתתרות

orli997

New member
היסתתרות../images/Emo152.gif

באיזה קטע בתהליך העבודה העצמית שלי גיליתי כי הרבה ממהלכים וארועים שזימנתי בחיי היו עקב פחד להחשף, מצאתי שהרבה סיטואציות שגבלו בהחשפות כזו או אחרת טירפדתי בצורה לא ממש מודעת, כאילו הייתי מודעת לסערת הרגשות , לפחד ובעיקר לרצון להסתתר, אולם לאחר שהארוע היה בעיצומו או בסופו האכזבה והתיסכול הציפו אותי, חוסר סיפוק ואכזבה מעצמי, עד שלב בו העזתי להציף את התראומה שהייתה זניחה מבחינת הארוע אולם ההשפעה הנפשית הייתה משמעותית, החלק העדין הרגיש של הפנים הגיב עוד לפני שהספקתי לשים לב , ומשם שנים של ארועים שהגיעו על מנת לשחרר את המקום אולם נוטבו הפוך והתוצאות היו מסכת תיסכול וחוסר סיפוק מתמשך, היום בהסתכלות אחורה אני רואה כמה דברים סגרתי ולא נתתי להם להתפתח מתוך אותה טראומה , שלמראית עין היתה פשוטה ולא דראמתית כמו שהייתי מצפה מארוע שהשפיע כלכך על מהלך חיי, מה שרציתי בעצם לשאול, האים גם לכם קרה שארוע זניח שהביא לתוצאה דראמתית שהשפיע על מהלך חייכם ? ומתי הבנתם שאתם מטמרנים ומנטבים את הבריחה או ההסתתרות שלכם מעצמיכם? ואללה שתפו באהבה אור-לי
 

orli997

New member
נפש האדם, דומה לילד קטן ורגיש,

מדהים איך שאדם מבוגר מצליח להבין כל כך לליבם של ילדים. בכל גיל, אנו נוטים לחשוב שאין בעיות יותר משמעותיות משלנו, וכשאנחנו מתבגרים ומסיימים את אותה תקופה בחיינו אנחנו מזלזלים בדברים שהעסיקו אותנו אז, בבעיות ובתסכולים שהיו לנו באותה תקופה, פשוט כי בעיותינו הנוכחיות נראות לנו משמעותיות יותר. אבל זה לא נכון. לא משנה אם מדובר בבובה שנשברה, ציון גרוע, פרידה מבן זוג או בעיות כלכליות - לכל דמעה יש סיבה, ולכל סיבה שכזאת יש ערך, פשוטה ככל שתהיה. http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1041707 אז כמו שכתב המשורר, כל דימעה משפיעה, אולם אנו נוטים לשכוח ולכן אנו זקוקים להצפת העבר אם לא צף לו מאליו, האים גם אתם חושבים שיש חשיבות להצפת העבר או שזה לא רלונטי לחיים הבוגרים? בכתבה מתואר ארוע לא דראמתי שקורה בכל בית עם ילדים כמעט, כיצד ארוע מינורי כזה יכול להפוך לטראומה שתנטב בחירות ומחסומים בחיים הבוגרים?
 
למעלה