הימים הנוראים..
רועי, לפי האמונה שלך. ביום כיפור 2002 אלוהים לא חתם את שמך בספר החיים. הלוואי שידעתי למה. 7 חודשים עברו- ואין בי סליחה, או תשובות..לא לעצמי, או לך או לנהג השני. ראש השנה בלעדיך היה כל כך עצוב. כלום כבר לא יהיה אותו הדבר. אני יודעת שהשנה הראשונה הכי קשה...כבר כמעט התרגלנו לזה שיואב כבר לא פה, אבל שניכם...איך אני יתמודד עם זה? ההורים שלך עלו לקבר אתמול בבוקר, והאחים שלך חזרו הביתה מהצבא. ואתמול בערב גם היה פיגוע...די כבר, נמאס לי! הלוואי שיכולתי לדבר איתך, כמו שעשינו רק לפני פחות מ-8 חודשים. קשה לחשוב שעבר כל כך הרבה זמן. אבל אז, גם כשרבנו, אתה ענית לי. דיברת אלי. עכשיו אתה כבר לא. כל מה שאני מקבלת ממך זה דממה. אני רוצה לצעוק עליך, תענה לי! אבל בשביל מה? כלום כבר לא ישתנה. אני ישאר פה, אדבר, אבכה...ואתה? אתה כבר מת. כבר שבעה חודשים אני מנסה לסלוח לעצמי, ולך. למה היינו כל כך טפשים? החיים קצרים מדי בשביל לריב. אתה בן דוד שלי, ואני אהבתי אותך. ועדיין אוהבת. פשוט לא יכולה להגיד לך עד כמה, כי במילא לא תשמע. לא יודעת למה אני כותבת...אתה כבר לא תקרא את זה. אולי בשבילי. כשהייתי קטנה כל שנה חשבתי.."אלוהים, בבקשה תרשום את סבא וסבתא בספר החיים גם השנה". הייתי תמימה, וגם האמנתי בכל זה. וגם אתה. אבל האלוהים הזה שלך רשם אותך בספר המתים. כנראה לא כל כך היה לו אכפת.
רועי, לפי האמונה שלך. ביום כיפור 2002 אלוהים לא חתם את שמך בספר החיים. הלוואי שידעתי למה. 7 חודשים עברו- ואין בי סליחה, או תשובות..לא לעצמי, או לך או לנהג השני. ראש השנה בלעדיך היה כל כך עצוב. כלום כבר לא יהיה אותו הדבר. אני יודעת שהשנה הראשונה הכי קשה...כבר כמעט התרגלנו לזה שיואב כבר לא פה, אבל שניכם...איך אני יתמודד עם זה? ההורים שלך עלו לקבר אתמול בבוקר, והאחים שלך חזרו הביתה מהצבא. ואתמול בערב גם היה פיגוע...די כבר, נמאס לי! הלוואי שיכולתי לדבר איתך, כמו שעשינו רק לפני פחות מ-8 חודשים. קשה לחשוב שעבר כל כך הרבה זמן. אבל אז, גם כשרבנו, אתה ענית לי. דיברת אלי. עכשיו אתה כבר לא. כל מה שאני מקבלת ממך זה דממה. אני רוצה לצעוק עליך, תענה לי! אבל בשביל מה? כלום כבר לא ישתנה. אני ישאר פה, אדבר, אבכה...ואתה? אתה כבר מת. כבר שבעה חודשים אני מנסה לסלוח לעצמי, ולך. למה היינו כל כך טפשים? החיים קצרים מדי בשביל לריב. אתה בן דוד שלי, ואני אהבתי אותך. ועדיין אוהבת. פשוט לא יכולה להגיד לך עד כמה, כי במילא לא תשמע. לא יודעת למה אני כותבת...אתה כבר לא תקרא את זה. אולי בשבילי. כשהייתי קטנה כל שנה חשבתי.."אלוהים, בבקשה תרשום את סבא וסבתא בספר החיים גם השנה". הייתי תמימה, וגם האמנתי בכל זה. וגם אתה. אבל האלוהים הזה שלך רשם אותך בספר המתים. כנראה לא כל כך היה לו אכפת.