הים... האופק... ואנחנו...
(מקווה שעוד לא קראת את זה אי פעם, ואם כן, שתהנה/י לקרוא שוב). זה קטע שקראתי כמה פעמים, התלהבתי ממנו כל פעם מחדש, אבל אפילו עוד יותר צבט לי הלב לקרוא ולהזכר בו עם כל שנה שעברה.. פשוט כי ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה באמת קשה לשחות נגד הזרם, וכמה לפעמים אנשי האדמחוף משכנעים, עד שהאדם (שעוד לא החליט אם הוא אדמחוף או אדמ-ים), שעד לפני רגע ידע בצורה מוחלטת ובהירה לאן הוא הולך, כבר לא יודע אם הוא בוחר בדרך הנכונה... רציתי לשאול אתכם מה דעתכם.. (אני מצטערת, אבל בשום וריאציה שבה קיבלתי את הקטע הזה, לא הוזכר מי כתב אותו במקור...) **** אנחנו רוצים לספר לכם קצת על הים; אתם מכירים אותו מבעד לדגל הלבן, ומבעד לדגל האדום, ומבעד לדגל השחור. אבל אתם לא מכירים מתוכו, אתם לא מכירים את הים מבפנים. החיים ככללותם הם ים, ולים הזה כמו לכל ים אחר יש חוף, ולחוף הזה כמו לכל חוף אחר יש אופק, ובני אדם-תחילתם על החוף ומגמתם האופק. והאופק- האופק מאיר בזהרורי פלא, קסמיו מרמזים: בואו אליי, בני האדם, אני רז הרזים, אני פלא פלאים, מכסה לעתיק יומין. אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות ופוחדים להגשים, עד שהחלומות נשכחים, מפני שהחיים הם ים, והדרך אל האופק רצופה מערבולות. ועל החוף, משכן בני האדם מרביתם-תרביתם, על כל פנים, גם שם מערבולות, מערבולות חול ואבק, מערבולות מחנק, כרבולות מאבק, והוא חודר לעיניים ואוטמן, וסותמן. והאופק? האופק נחנק, והאופק נשחק, כמו החלום, חלום ילדות שאין לו פתרון, שאין לו הגשמה ואין לו פדיון; ``אולי יגשימו בניי``, אומרים בני אדמחוף ``אולי הדור הבא יגיע לשם...``. ונולדים על החוף ילדים, והילדים עומדים על החוף, והאופק קורץ וקורא לעברם: ``בואו אליי, ילדים, שחו אליי, הגיעו עדיי``. אבל מיד נשמעת גערה מרה: ``זהירות, מערבולות, זהירות, סערה קרבה!!!`` -כל כך פוחדים בני אדמחוף מבבואת טעותם. וכך הם משיבים לשאלות הילדים: ``אה, האופק? גם אנחנו ראינו אותו פעם... יש דבר כזה? כן...? נכון? אתם רואים? א-הה! חכו, תגדלו, גם אתם תשכחו, יותר לא תראו, שאלה של גיל, שאלה של תרגיל, שאלה של מה שהעין רואה. החלום? א-הה! החלום יתגשם בחוף. במטר מרובע``. אבל ישנם ילדים שטרם סימא החוף את עיניהם- והם נכנסים לגלים, והם שוחים רחוק. ``תראו, משוגעים!`` -נזעקות הבריות ``אנחנו הרוב, ועל כן תמיד אנחנו צודקים, שאלה של הצבעה, שאלה של מה שהעין רואה``. ``דגל שחור`` -הם צועקים, ``מערבולות`` -הם צועקים על משכבם בלילות את פחדם. אבל אותם שנכנסים אל תוך הגלים, בתוך הזרמים, בתוך מערבולות הם לומדים את רזי הרזים: שאם תיכנע, תתבטל לכוחות העזים המושכים לאובדן- יזרקוך זרמים אל הקצף החי. וממצולה למצולה- משתפר כח החתירה, כושר הנשימה, אומץ הנשמה; ואלי אופק, תמיד אלי אופק, תמיד, נמשכת המגמה. ומלח הים יצרוב, וישטוף, וינקה מזוועת החופים, מסימוא הרובים; והחלומות ישובון, יגדלון, יתעצמון, יתגשמון. ***** ``אנשים שוחים עם הזרם, כי הם פוחדים לשחות נגדו. אנשים שוחים עם הזרם, לא מחפשים נתיב בין אינסוף מערבולות. אנשים שוחים עם הזרם, ובכל זאת, לא תמיד מגיעים אל הים....`` ******** ולפתגם-שלא משנה כמה יטיפו לי אני אומר בכ``ז-שלדעתי הוא קיטש...: ``אם אתה יודע מי אתה מה אתה רוצה ומדוע אתה רוצה זאת ואם יש לך אמונה בעצמך רצון חזק להגשים את משאלותיך וגישה חיובית מאד אתה יכול להפוך את חייך לשלך אם אך תבקש...`` ***** מה אתם אומרים? יש סיכוי למצוא את הכוחות ולשחות נגד הזרם, ונגד אנשי החוף? ואיך עושים את זה? (זו שאלה שיאמרו לי פה עליה שהיא שאלה רטורית, אבל בכ``ז אשאל...
יש בכלל טעם??? שווה לנסות ולהגיע אל האופק, כשלא יודעים מה יש בו, ואם תחזיקו מעמד עד הסוף? כי אם לא... אתם גם מפסידים את מה שהייתם יכולים להשיג בחוף, וגם לא תגיעו כלל וכלל אל האופק, אם בכלל תספיקו לראות מה יש בו מרחוק... ואולי תגיעו, ולא ימצא חן בעיניכם מה שתמצאו....? קשה... אני לא יודעת.. ואתם? (ואולי... אם הייתם יודעים שהרבה אנשים ניסו לשחות נגד הזרם ונכשלו.. גם הייתם מנסים?) מחכה לשמוע את דעותיכם, מתנפצות אל דפנות הפורום בקול עדין ומרגיע... אהליבמה
(מקווה שעוד לא קראת את זה אי פעם, ואם כן, שתהנה/י לקרוא שוב). זה קטע שקראתי כמה פעמים, התלהבתי ממנו כל פעם מחדש, אבל אפילו עוד יותר צבט לי הלב לקרוא ולהזכר בו עם כל שנה שעברה.. פשוט כי ככל שעובר הזמן אני מבינה כמה באמת קשה לשחות נגד הזרם, וכמה לפעמים אנשי האדמחוף משכנעים, עד שהאדם (שעוד לא החליט אם הוא אדמחוף או אדמ-ים), שעד לפני רגע ידע בצורה מוחלטת ובהירה לאן הוא הולך, כבר לא יודע אם הוא בוחר בדרך הנכונה... רציתי לשאול אתכם מה דעתכם.. (אני מצטערת, אבל בשום וריאציה שבה קיבלתי את הקטע הזה, לא הוזכר מי כתב אותו במקור...) **** אנחנו רוצים לספר לכם קצת על הים; אתם מכירים אותו מבעד לדגל הלבן, ומבעד לדגל האדום, ומבעד לדגל השחור. אבל אתם לא מכירים מתוכו, אתם לא מכירים את הים מבפנים. החיים ככללותם הם ים, ולים הזה כמו לכל ים אחר יש חוף, ולחוף הזה כמו לכל חוף אחר יש אופק, ובני אדם-תחילתם על החוף ומגמתם האופק. והאופק- האופק מאיר בזהרורי פלא, קסמיו מרמזים: בואו אליי, בני האדם, אני רז הרזים, אני פלא פלאים, מכסה לעתיק יומין. אבל בני האדם אינם מעיזים. הם חולמים חלומות ופוחדים להגשים, עד שהחלומות נשכחים, מפני שהחיים הם ים, והדרך אל האופק רצופה מערבולות. ועל החוף, משכן בני האדם מרביתם-תרביתם, על כל פנים, גם שם מערבולות, מערבולות חול ואבק, מערבולות מחנק, כרבולות מאבק, והוא חודר לעיניים ואוטמן, וסותמן. והאופק? האופק נחנק, והאופק נשחק, כמו החלום, חלום ילדות שאין לו פתרון, שאין לו הגשמה ואין לו פדיון; ``אולי יגשימו בניי``, אומרים בני אדמחוף ``אולי הדור הבא יגיע לשם...``. ונולדים על החוף ילדים, והילדים עומדים על החוף, והאופק קורץ וקורא לעברם: ``בואו אליי, ילדים, שחו אליי, הגיעו עדיי``. אבל מיד נשמעת גערה מרה: ``זהירות, מערבולות, זהירות, סערה קרבה!!!`` -כל כך פוחדים בני אדמחוף מבבואת טעותם. וכך הם משיבים לשאלות הילדים: ``אה, האופק? גם אנחנו ראינו אותו פעם... יש דבר כזה? כן...? נכון? אתם רואים? א-הה! חכו, תגדלו, גם אתם תשכחו, יותר לא תראו, שאלה של גיל, שאלה של תרגיל, שאלה של מה שהעין רואה. החלום? א-הה! החלום יתגשם בחוף. במטר מרובע``. אבל ישנם ילדים שטרם סימא החוף את עיניהם- והם נכנסים לגלים, והם שוחים רחוק. ``תראו, משוגעים!`` -נזעקות הבריות ``אנחנו הרוב, ועל כן תמיד אנחנו צודקים, שאלה של הצבעה, שאלה של מה שהעין רואה``. ``דגל שחור`` -הם צועקים, ``מערבולות`` -הם צועקים על משכבם בלילות את פחדם. אבל אותם שנכנסים אל תוך הגלים, בתוך הזרמים, בתוך מערבולות הם לומדים את רזי הרזים: שאם תיכנע, תתבטל לכוחות העזים המושכים לאובדן- יזרקוך זרמים אל הקצף החי. וממצולה למצולה- משתפר כח החתירה, כושר הנשימה, אומץ הנשמה; ואלי אופק, תמיד אלי אופק, תמיד, נמשכת המגמה. ומלח הים יצרוב, וישטוף, וינקה מזוועת החופים, מסימוא הרובים; והחלומות ישובון, יגדלון, יתעצמון, יתגשמון. ***** ``אנשים שוחים עם הזרם, כי הם פוחדים לשחות נגדו. אנשים שוחים עם הזרם, לא מחפשים נתיב בין אינסוף מערבולות. אנשים שוחים עם הזרם, ובכל זאת, לא תמיד מגיעים אל הים....`` ******** ולפתגם-שלא משנה כמה יטיפו לי אני אומר בכ``ז-שלדעתי הוא קיטש...: ``אם אתה יודע מי אתה מה אתה רוצה ומדוע אתה רוצה זאת ואם יש לך אמונה בעצמך רצון חזק להגשים את משאלותיך וגישה חיובית מאד אתה יכול להפוך את חייך לשלך אם אך תבקש...`` ***** מה אתם אומרים? יש סיכוי למצוא את הכוחות ולשחות נגד הזרם, ונגד אנשי החוף? ואיך עושים את זה? (זו שאלה שיאמרו לי פה עליה שהיא שאלה רטורית, אבל בכ``ז אשאל...
יש בכלל טעם??? שווה לנסות ולהגיע אל האופק, כשלא יודעים מה יש בו, ואם תחזיקו מעמד עד הסוף? כי אם לא... אתם גם מפסידים את מה שהייתם יכולים להשיג בחוף, וגם לא תגיעו כלל וכלל אל האופק, אם בכלל תספיקו לראות מה יש בו מרחוק... ואולי תגיעו, ולא ימצא חן בעיניכם מה שתמצאו....? קשה... אני לא יודעת.. ואתם? (ואולי... אם הייתם יודעים שהרבה אנשים ניסו לשחות נגד הזרם ונכשלו.. גם הייתם מנסים?) מחכה לשמוע את דעותיכם, מתנפצות אל דפנות הפורום בקול עדין ומרגיע... אהליבמה