הילד משקר!!!

[מירי,]

הילד משקר!!!

דודו (4.10) משקר... הוא בהחלט יודע את ההבדל בין אמת לשקר ובדכ"כ השקרים באים לשרת אותו... "זה לא אני בילגנתי , לא רוצה לסדר.." "אני אכלתי כבר בגן , אני רוצה עכשיו X" ועדו כל מיני.. (למיטב ידיעתי) אצלנו בבית לא משקרים , התהליך התרחש בחופש ודודו לא נפגש בזמן זה כמעט עם חברים... לצערי הבית עבר לאחרונה משבר לא קטן שדודו (עוד יותר לצערי) היה ער כמעט לכולו... המשבר לא היה קשור לשקרים אבל אנחנו משערים שבין היתר זו בקשת עזרה ,הסבר או תשומת לב שלו מאיתנו , אני חייבת לציין שללא כל קשר הנושא מקבל כרגע טיפול (שכנראה יהיה ארוך) אבל אם למישהי יש רעיונות איך מתמודדים עם שקרים אשמח לשמוע!

 

[ציפי ג]

הילד משקר?

אצלי שנים לוקים כעת במחלה. מה אני עושה? חושפת בקלות את האמת, ומבהירה שיותר משאני כועסת על הבלגן, מכות לאח, שפיכת המים על הרצפה שלוש דקות אחרי ששטפתי וכו´, אני כועסת על השקר. בסוף זה עובר. לא יודעת אם בשל התגובות שלי, או בשל הבגרות של הילד.

 

[limori]

גם רואי למד לשקר -

אך המילה שקר גורמת לי להרגשת אי נוחות. אנחנו אומרים דברים לא נכונים או לא אמיתיים. הוא למד מאח שלי, הוא פשוט "מתחמן". לקחתי אותו לשיחה והיתי מאד רצינית (והיה לי מאד קשה). והבהרתי לו חד משמעית שתמיד תמיד אומרים את האמת. המקרה האחרון היה הוא שבר את מצלמת הוידאו ואני יודעת שזה בלי כוונה. שמעתי את המצלמה נופלת לריצפה נשמתי שלש נשימות חזקות וניגשתי לראות מה קורה. רואי אמר לי שהוא לא יודע מי שבר את המצלמה וככל הניראה ליאור (אחי) או בובי (החבר הדמיוני שלו) שברון את המצלמה. חיבקתי אותו חזק (כשכולי עצבנית ועצובה כי נשברה לי המצלמה) חבקתי ונשקתי וביקשתי ממנו להגיד לי את האמת. והוא אמר אם אני אגיד לך את האמת את תיכעסי עלי, נכון השבתי אני אכעס מאד אבל תמיד חשוב להגיד את האמת. ואז הגיעה השיחה שלי ושל דיויד וכשדיויד מתחיל עם ההרצאות הוא לא מסיים. בקיצור הבהרנו לו שוב ושוב שתמיד תמיד תמיד אומרים את האמת. ואת יודעת מה עשיתי???? זה אולי לא כ"כ חינוכי אבל זה מוחשי מאד. אמרתי לו שקניתי לו חללית והוא כ"כ שמח וביקש לראות אותה אמרתי לו שהיא נמצאת בחדר שלו . הוא ניגש לחדר ולא מצא את החללית ושאל איפה היא?!?! ואמרתי רואי סתם סיפרתי לך סיפור - אמרתי לך משהו לא אמיתי. הרגשתי רע וכעסתי על עצמי אך בנתיים התיחמונים והשקרים לא הופיעו

 

[לאה_מ]

אני לא בטוחה שצריך לקרוא לזה "שקר"

אני חושבת, ששקר זה משהו שבא מאנשים שכבר יודעים להבחין בין טוב לרע,ובוחרים באי אמירת אמת באופן מודע כדי לשרת אינטרס כלשהו שלהם. אצל ילדים קטנים אני חושבת שזה קשור יותר לכח המאגי של המילה, לאמונה, שאם משהו נאמר, הוא באמת יקרה. אני זוכרת שעומר היה מספר לי סיפורים שבעליל לא היו נכונים (חלקם פשוט ידעתי שהם אינם אמת), למשל שהוא ניצח בכל מיני תחרויות, שהוא עשה כך ועשה אחרת (או לא עשה כך או אחרת), ולי נראה היה כאילו הוא היה רוצה להאמין בכך, הוא מאמין שאם הוא יחשוב זאת ויאמר זאת זה באמת יקרה. הוא בונה מעין מציאות אלטרנטיבית. זה נשמע הבדל סמנטי, לא? נראה לי שאני לא מצליחה להסביר את עצמי כל כך טוב. אני חושבת שההכרה ב"אמת" ו"שקר" כמושגים שמיצגים טוב ורע, שמייצגים ערכים, מתרחשת בשלבים, ומבשילה רק בגיל מאוחר יותר. בגיל צעיר נראה לי שהאמירות האלה משקפות תקוות ורצונות שלהם, בשילוב עם האמונה שהמילים יגרמו להם להתגשם. חברה סיפרה לי שהיא מאד מתוסכלת מכך שבנה בן החמש אינו מצייר. הוא מביא ציורים של ילדים אחרים מהגן ומספר לה שהוא צייר אותם. אם היא אומרת לו שהיא יודעת שהוא לא צייר אותם, הוא נכנס למגננה, נעלב שלא האמינו לו. אבל אם היא אומרת לו: "הציור הזה באמת יפה. ובעיני מצא חן גם הדינוזאור שציירת (ציור שהוא עצמו צייר)", אז היא העבירה לו את המסר שהוא יכול גם בכוחות עצמו, ועדיין לא ערערה את המציאות החילופית שלו - זה נראה לי נכון.

 

[anat30g]

מסכימה

אני לא הייתי קוראת לזה "שקר או "אמת" - אלא "מה שקרה" ו"מה שלא קרה"... הילדים שלי לא משקרים... לפעמים הם לא מספרים המדוייק את מה שקרה... גם אין להם צורך במגננה - כי אני לא מאשימה שאני יודעת ששקרו - אני מבקשת שוב את מה שקרה ואז האמת מתגלה... שקר זה דבר מאוד מסובך לגיל 4... גם בגיל 44 זה עדיין בעייתי ויש כאלה שגם אז מתקשים להבחין בין מה שקרה לבין מה שלא קרה... ענת

 

[אמא של ניר]

שקר הוא חלק מההתפתחות הנורמלית

של ילדים קטנים, זוהי עוד דרך שלהם להתמודד עם העולם ומחקרים שונים בפסיכולוגיה התפתחותית מצביעים על כך, שדווקא ילדים אינטליגנטים יותר נוטים להשתמש בשקרים לתועלתם האישית - בדיוק כפי שאת מתארת אצל דודו. כמובן שלא צריך לעודד דפוס של שקרים אבל אסור לך גם לדכא אותו - לפחות לא בגיל הזה - כי את יכולה להשיג תוצאה הפוכה. אני מסכימה עם מה שכתבה לך לאה ואני חושבת שהעצות שהיא נתנה לך מועילות. לפי מה שאת מתארת מדובר בשקרים "נורמליים", ואין לך סיבה לדאגה ממשית בשלב זה.