הילד מוטרד וגם אני

[אמא של יואבי]

הילד מוטרד וגם אני

יואבי בן שנה ורבע והולך למעון. ההתנהגות שלו כשאני באה לקחת אותו קצת מטרידה אותי. זה התחיל לפני די הרבה חודשים שכשהייתי באה הוא לא הראה שמחה, אלא מייד חיפש משהו להראות לי. חפץ ששיחק בו באותו רגע או שהיה זוחל לחפש חפץ להראות לי. רק אחרי זה באה הדרישה שאני ארים אותו ואחבק אותו. כיום כשהוא כבר הולך ומבין יותר אז כשאני באה הוא מייד קם והולך לחדרון בו הבגדים המלוכלכים שצריך לקחת הביתה. רק כשהתיק ארוז הוא רוצה לידיים, ורק אחרי שמתחילים ללכת באה השמחה לקראתי והחיבוק האוהב. עד אז הוא נראה מוטרד ומשימתי מאוד. כשאני לוקחת אותו מסבתא שלו למשל, זה לא כך. אז הוא מייד שמח לקראתי ודורש חיבוק. למה זה?

 

[tonti]

אולי הוא רוצה לשתף אותך?

דווקא נשמע לי ממש כיף שהוא אוצה להראות לך משהו ממה שעבר עליו במשך היום. ואולי אצל סבתא מה שיש לו לשתף זה חיבוק ולא "משימה".

 

[אמא של יואבי]

הוא אכן רוצה לשתף

באופן ברור. יש פעמים שהוא ממש היה לוקח אותי לראות את הלול שלו לדוגמא. מה שמטריד אותי שהוא לא נראה שמח לקראתי אלא מוטרד. כאילו הוא חייב לעשות משהו, להראות, לקחת, לארוז. משהו לא משוחרר ושמח.

 

[אפרתש]

אולי זה לא נורא

יכול להיות שמישהו שידר לו שבסוף היום הוא חייב "לספר" מה היה היום. אולי את היית שואלת אותו? אולי הוא שומע את המטפלת אומרת לו ולשאר הילדים "תראו לאמא"? כשהוא מראה לך, הוא נראה מבסוט מזה, או כאילו הוא ממלא משימה? ניסית לקרוא אליו מיד כשאת מגיעה שיבוא לחיבוק? אולי תנסי, כשהוא מראה לך משהו, להגיד שהדבר הזה יפה מאד, אבל את ממש רוצה קודם כל חיבוק. יש לך אפשרות להגיע לפעמים יותר מוקדם, בשעות שונות, כדי לראות מה קורה במשך היום? לבקש ממישהו להציץ? (אני הייתי היום ב"משימה" מטעם השכנה להציץ בחצר המשחקים של המעון של הבן שלה. ומה שראיתי הצדיק את החשדות שלה).

 

[ליקוש1]

אצלנו זה אותו דבר

לביא הוא בן שנה ותשעה חודשים והןא נמצא במשפחתון ומאז שאני זוכרת תמיד כשאני באה לקחת אותו דבר ראשון הוא מראה לי את כל מה שהוא יודע. אצלנו שמתי לב שהמטפלת עושה את אותו הדבר כלומר, כשאני באה לקחת אותו היא מתחילה "לבחון " אותו על מה שהיא "לימדה" אותו היום ועל מה שהם עשו. אני משתדלת לקחת אותו הצידה לתת לו חיבוק ונשיקה ולומר לו שהתגעגעתי אליו ולשאול אותו אם הוא התגעגע אלי ולבקש ממנו גם חיבוק ונשיקה. אני שואלת אותו אם עבר עליו יום טוב וכאילו מנסה להסיט אותו מכך שיראה לי את כל מה שהוא יודע. היום אני רואה שיפור הוא כבר מושיט אלי ידים כשאני באה לקחת אותו ורוצה שאני ירים ויחבק אותו. תנסי ואני מקווה שזה יעזור...

 

[החתולה השחורה]

לי יש תאומים: בת ובן. אמנם גדולים

יותר יותר, אבל: הבת נפרדת ממני בבוקר בהמון רגש, ואילו הבן שוכח מקיומי ברגע שנכנסים לגן. בצהריים הם מתחלפים בתפקידים: הבן מזנק עלי בקריאות קרב, מנשק, מחבק ומלטף, ואילו הבת אדישה, ורק אחרי 5-10 דקות "מפשירה" ומתרגלת מחדש לנוכחותי. כל ילד והקצב שלו.

 

[החתולה השחורה]

קצת מזכיר לי את השיר : תן לי דקה

להתרגל אליך שוב"