הילד הפך לתלמיד...

[אתי77]

הילד הפך לתלמיד...

נכנסתם כבר לשיגרה? אני עוד לא מתרגלת למראה של הבן שלי כל בוקר עם התיק על הגב הולך לבית ספר... אני עדיין אומרת שאני הולכת לאסוף אותו מהגן... איך פתאום התינוק שלי הפך ל"תלמיד"? לאחר כל החששות שהיו לנו, לאחר שכבר ההתחלה מאחורינו, אני מציעה לעשות רגע עצור. עצור מלהסתכל על ההתקדמות בחומר לימוד, עצור בלהסתכל בתוכניות למינהן, עצור בלהסתכל על בית הספר, אלא... לעצור ולהביט בקטן/קטנה שלנו ולחשוב על מילת פירגון עבורו/ה, על ההתמודדות שלו'ה, הגדילה שלו'ה, ההתאקלמות... וכל מה שעולה על דעתכם...

 

[זואי של ירדן ויסמין]

גם אני עדיין קצת מתרגשת בכל בוקר../images/Emo9.gif

הוא כל כך עצמאי פתאום, וממש רואים עד כמה הוא לא זקוק לי ברגע שעובר את שער בית הספר

בנתיים השלב הנוכחי נחמד מאוד לשנינו

 

[אמא של ילדה קוראת]

לפרגן לילדה זה תמיד כיף ../images/Emo9.gif

לבת שלי

-

שזוכרת למסור לי כל יום את ההודעות / בקשות / הערות שהמורה אמרה בכיתה.

שיוצאת לבד מהכיתה לשער למרות שהשביל צר (בית ספר בשיפוצים) ויש המון תלמידים הרבה יותר גדולים וגבוהים ממנה שהולכים בו ולפעמים חוסמים את הדרך.

שיצרה בזמן כה קצר קשרים חברתיים רבים.

ובכלל, שמתנהלת בביטחון בתוך מבנה בית הספר הגדול (יחסית לגן) הזה כאילו היא שם שנים ולא שבועות ספורים... התאקלמת והסתגלת הרבה יותר מהר מהציפיות הכי אופטימיות שלנו ואנחנו גאים בך

(תודה אתי על התזכורת לעצור ולהסתכל על הדברים הטובים

)

 

[ליידי דרמה]

אצלי היא כבר בכיתה ה' אבל עברנו בית ספר

וזו כמו התחלה חדשה. השינוי שחל בה הוא מדהים. כל יום היא יוצאת בשמחה, מספיקה להתארגן במעט זמן, מחייכת ורגועה, לא שוכחת שום ספר/מחברת/חוברת, לא חוששת, לא כואב לה כלום-בקיצור, תענוג לראות את השינוי שחל בה. אז לבת שלי - עם המון אהבה והמון פירגון -אני יודעת שתצליחי ותהני!!!!

 

[טלטוש]

פירגון?

יו, רגע, זה ממש קשה להפסיק לרגע את הדאגה היומיומית על הקיום שלה ולנסות לפרגן. אז אני מפרגנת לבת שלי, על הבגרות שלה, על דרך המבט המפוכחת שלה על השבועיים האחרונים, כשאמא שלה עדיין לא קולטת מה קורה. מפרגנת לילדה שיושבת כל יום להכין שעורים, מפרגנת לה שאחרי שהיא מכינה את השעורים בצהרון, עוד יש לה זמן לשבת עם אבא אמא ולהקריא להם את מה שהיא למדה בבית הספר, וגם אם מאוד מאוחר, היא עדיין מוכנה לתקן את הטעויות שאנחנו מוצאים (למה הצהרונית לא מתקנת לה אותן?) מפרגנת לה שעדין לא איבדה שום דבר רציני (מלבד עפרון) שומרת על הסדר שבתיק ולא מבקשת לחזור חזרה לגן....

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo9.gif ואני מקווה שהקראת לה את כל זה...

(טוב, אולי פרט לקטע האחרון של הגן - אין טעם להכניס לה סתם רעיונות לראש

)

 

[mazy]

נכנסנו לשיגרה...../images/Emo13.gif

איזה כיף לשמוע ממנו בבוקר את המשפט: "זהו , אימא , נשיקה ומכאן אני מסתדר לבד..."

איזה כיף לראות אותו כותב, קורא ועובד בכזאת קפדנות

איזה כיף לשמוע אותו אומר משפטים אחראיים ואכפתיים כמו: "אל תשכחי לשים את כל הציוד שלי בתיק..שלא אשכח כלום למחר"

והכי הכי כיף, לראות אותו רץ לקראתי במסדרון בהפסקות מבקש חיבוק ונשיקה ...צידה לדרך

גם אם היה לי איזה קושי או משהו מטריד לפני... הכל מתפוגג לו אחרי החיבוק הזה.. ואיך הוא אומר:"החיבוק הזה מגרש לי את טיפות הפחד שעוד נותרו לי בלב"

 

[גאליה]

אצלנו דווקא יותר קשה מבהתחלה

בימים האחרונים אני מלווה את בתי לכיתה והדמעות לא מפסיקות לזלוג (מצידה, ואח"כ באוטו הן גם חונקות אותי..) מבחינה לימודית היא מתקדמת נפלא, קוראת, כותבת, קיבלה חוברת של מתקדמים והמורה כותבת לה הערות יפות ומפרגנות במחברת. אבל, הפרידה בבוקר קשה לה פתאם - ממש חזרנו לימי המעון בנעמת לפני 4 שנים.. אמא, אל תלכי, אני אוהבת אותך, והדמעות שלה גומרות אותי.. ברור לי שהכל עניין של הסתגלות ועדיין, קשה לי מאד בבוקר לראות אותה ככה, אם כי אני לא נמרחת, אני מחבקת, מנשקת ושולחת אותה לכתה באסרטיביות ובבהירות של זה מקומה ושתלך להנות וללמוד.. אוף, קשה, קשה המעבר. גם הבוקר המחנכת לא הייתה, אלא שיעור ספורט - ואף מורה לא הייתה בכתה לקבל את פני הילדים - איפה, איפה ימי הגן??....

 

[אמא של ילדה קוראת]

../images/Emo24.gif אני מקווה שזה יעבור במהרה.