הילדים שלכם?
אני הולך לכתוב את ההודעה הזו בלשון זכר, אם יש לכם ילדה/יותר מפריע לכם אם זו הילדה שלכם ולא הילד תתייחסו להודעה בלשון נקבה. הילד שלכם בגיל 14. אתם מגלים שהוא מתחיל לרצות מבוגרת ממנו, בואו נגיד בגיל 24. ידוע לי שמבוגרים מסוגלים לתמרן ילדים (כמעט בכל המקרים), בלי קשר ליכולת השכלית שלהם. למען האמת, מהניסיון האישי שלי עם חברים שלי, בד"כ היהירות של ילדים חכמים היא שדופקת אותם במצבים לא נעמים מהסוג הזה ("אני חכם! לי זה לא יקרה, בלה בלה בלה"). מה הייתם עושים? הייתם אוסרים על הילד שלכם לצאת עם הבחורה המבוגרת? אישית, אני הייתי מתייחס לזה בתור חוסר כבוד. רק לפני כמה ימים הבנתי כמה אבא שלי כיבד, ואהב אותי בעצם. קיבלתי חופש מוחלט, לעשות כל מה שאני רוצה. ה-כ-ל. הוא היה סבור שאני מספיק טוב/חכם להסתדר בכל מצב שהוא. רק עכשיו אני מבין כמה עוצמתי זה היה, וכמה בעצם מערכת היחסים שלו איתי הייתה מבוססת על כבוד ואהבה טהורה. מצד שני (בעיניי), אם הייתם נותנים לילד שלכם לצאת עם אותה בחורה, והיא הייתה מתמרנת אותו להרואין, זנות, או מה שלא יהיה, תרגישו אשמים בתור הורים שנתתם לו את חופש הבחירה ולא עצרתם אותו. אז כן, אולי יש קווים אדומים שצריך לעצור איתם ילד, לא לכולם מתאים להיות מכורים להרואין. מצד שני, האם ילד שהסבירו לו באהבה אמיתית, והדריכו אותו, בכלל יגיע למצב הזה? אני הבנתי את הטעות של אבא שלי, הוא כיבד ואהב אותי, אבל אף פעם לא לימד אותי. הוא נתן לי ללמוד מהעולם. למען האמת זה לא נכון שהוא לא לימד אותי, הוא כן ניסה, אבל לא הצלחנו לתקשר בצורה שאני אבין את מה שהוא מנסה להעביר לי. אז מה בעצם הייתם עושים? מנסים להדריך אותו מראש, ולהראות לו כבר מגיל קטן שמצב כזה אפשרי (שמבוגר ישפיע על קטין), או לחילופין ברגע שזה קורה תסבירו לו את עמדתכם, ואז תתנו לו לעשות כרצונו? להגיע למצב אוטופי שתצליחו להסביר לילד שלכם את כל המצבים האפשריים הוא לא סביר (בעיניי, נכון לעכשיו
. לאסור דברים על אנשים לא עובד, הוא ילך ויעשה את זה מאחורי הגב שלכם (במידה ואתם רוצים לבסס קשר על פחד). אישית, הייתי רוצה שהילד שלי יספר לי על זה שהוא מעשן סיגריות. אני לא אצעק עליו -- שיעשה כרצונו, הרי הוא יעשה את זה בכל מקרה אם הוא רוצה. למה שלא יהיה כנה איתי לפחות? זו הדרך היחידה גם שאני יכול לעשות משהו בנושא. גם לעצור את הכסף שאני נותן לו לא יעזור -- הוא יכול לשקר לי ולהגיד שהוא הפסיק, ואז לקנות אותם בשושו. ייתכן שבקשר שמבוסס על אהבת אמת וכבוד, בלי שום עכבות, הילד פשוט יקשיב ויכבד את דעתכם? אולי הוא יגלה *לבד* שסיגריות זה לא טוב. מצד שני, אלו סיגריות. מה אם אותה בחורה "מסיטה" אותו לדברים לא חוקיים? לא מפריע לי שישתה, שיזדיין עד מחר, אבל איפה אני עוצר את זה? גראס זה הגבול? קוקאין? שתייה? האם בקשר של אהבה, "אני חושב שאתה פוגע בעצמך כשאתה מסתובב עם הבחורה הזו" יספיק בכדי שהוא יקשיב, למרות הלב שאומר אחרת לחלוטין? בייחוד בגיל הזה, כשהלב עובד שעות נוספות? האם תסבירו לו מראש שהלב יכול להטעות אותנו לפעמים? האם זו אשמתו, ששהדרכה שלכם לא הייתה מספיק טובה בשביל שהוא ידע מה לעשות? האם תטילו וטו על משהו בגלל שאתם לא הצלחתם בחלק זה או אחר בהדרכה? (אולי שכחתם, אולי לא עלה על דעתכם, וזה לגיטימי -- אי אפשר להריץ כל תרחיש אפשרי בראש). אשמח לקבל תגובות, או מחשבות אחרות בנושא. ובוקר מופלא!
אני הולך לכתוב את ההודעה הזו בלשון זכר, אם יש לכם ילדה/יותר מפריע לכם אם זו הילדה שלכם ולא הילד תתייחסו להודעה בלשון נקבה. הילד שלכם בגיל 14. אתם מגלים שהוא מתחיל לרצות מבוגרת ממנו, בואו נגיד בגיל 24. ידוע לי שמבוגרים מסוגלים לתמרן ילדים (כמעט בכל המקרים), בלי קשר ליכולת השכלית שלהם. למען האמת, מהניסיון האישי שלי עם חברים שלי, בד"כ היהירות של ילדים חכמים היא שדופקת אותם במצבים לא נעמים מהסוג הזה ("אני חכם! לי זה לא יקרה, בלה בלה בלה"). מה הייתם עושים? הייתם אוסרים על הילד שלכם לצאת עם הבחורה המבוגרת? אישית, אני הייתי מתייחס לזה בתור חוסר כבוד. רק לפני כמה ימים הבנתי כמה אבא שלי כיבד, ואהב אותי בעצם. קיבלתי חופש מוחלט, לעשות כל מה שאני רוצה. ה-כ-ל. הוא היה סבור שאני מספיק טוב/חכם להסתדר בכל מצב שהוא. רק עכשיו אני מבין כמה עוצמתי זה היה, וכמה בעצם מערכת היחסים שלו איתי הייתה מבוססת על כבוד ואהבה טהורה. מצד שני (בעיניי), אם הייתם נותנים לילד שלכם לצאת עם אותה בחורה, והיא הייתה מתמרנת אותו להרואין, זנות, או מה שלא יהיה, תרגישו אשמים בתור הורים שנתתם לו את חופש הבחירה ולא עצרתם אותו. אז כן, אולי יש קווים אדומים שצריך לעצור איתם ילד, לא לכולם מתאים להיות מכורים להרואין. מצד שני, האם ילד שהסבירו לו באהבה אמיתית, והדריכו אותו, בכלל יגיע למצב הזה? אני הבנתי את הטעות של אבא שלי, הוא כיבד ואהב אותי, אבל אף פעם לא לימד אותי. הוא נתן לי ללמוד מהעולם. למען האמת זה לא נכון שהוא לא לימד אותי, הוא כן ניסה, אבל לא הצלחנו לתקשר בצורה שאני אבין את מה שהוא מנסה להעביר לי. אז מה בעצם הייתם עושים? מנסים להדריך אותו מראש, ולהראות לו כבר מגיל קטן שמצב כזה אפשרי (שמבוגר ישפיע על קטין), או לחילופין ברגע שזה קורה תסבירו לו את עמדתכם, ואז תתנו לו לעשות כרצונו? להגיע למצב אוטופי שתצליחו להסביר לילד שלכם את כל המצבים האפשריים הוא לא סביר (בעיניי, נכון לעכשיו
. לאסור דברים על אנשים לא עובד, הוא ילך ויעשה את זה מאחורי הגב שלכם (במידה ואתם רוצים לבסס קשר על פחד). אישית, הייתי רוצה שהילד שלי יספר לי על זה שהוא מעשן סיגריות. אני לא אצעק עליו -- שיעשה כרצונו, הרי הוא יעשה את זה בכל מקרה אם הוא רוצה. למה שלא יהיה כנה איתי לפחות? זו הדרך היחידה גם שאני יכול לעשות משהו בנושא. גם לעצור את הכסף שאני נותן לו לא יעזור -- הוא יכול לשקר לי ולהגיד שהוא הפסיק, ואז לקנות אותם בשושו. ייתכן שבקשר שמבוסס על אהבת אמת וכבוד, בלי שום עכבות, הילד פשוט יקשיב ויכבד את דעתכם? אולי הוא יגלה *לבד* שסיגריות זה לא טוב. מצד שני, אלו סיגריות. מה אם אותה בחורה "מסיטה" אותו לדברים לא חוקיים? לא מפריע לי שישתה, שיזדיין עד מחר, אבל איפה אני עוצר את זה? גראס זה הגבול? קוקאין? שתייה? האם בקשר של אהבה, "אני חושב שאתה פוגע בעצמך כשאתה מסתובב עם הבחורה הזו" יספיק בכדי שהוא יקשיב, למרות הלב שאומר אחרת לחלוטין? בייחוד בגיל הזה, כשהלב עובד שעות נוספות? האם תסבירו לו מראש שהלב יכול להטעות אותנו לפעמים? האם זו אשמתו, ששהדרכה שלכם לא הייתה מספיק טובה בשביל שהוא ידע מה לעשות? האם תטילו וטו על משהו בגלל שאתם לא הצלחתם בחלק זה או אחר בהדרכה? (אולי שכחתם, אולי לא עלה על דעתכם, וזה לגיטימי -- אי אפשר להריץ כל תרחיש אפשרי בראש). אשמח לקבל תגובות, או מחשבות אחרות בנושא. ובוקר מופלא!
