boten and sumsum
New member
הילדה התחרפנה
שלום, אנחנו גרים בניו יורק, ללא משפחה מסביב, רק אני בעלי ושתי הבנות. הגדולה בת 3.3 הקטנה רק נולדה. אני אמא בבית מבחירה, הילדות זה החיים שלי.בעלי עובד מאד קשה ומאד עוזר גם בבית משתדל לבלות כמה שיותר זמן איכות עם המשפחה ועם הבנות. השאלה שלי היא לגבי הגדולה. היתה איתי בבית עד גיל שנה וחצי, ילדה מאד מתוקה חכמה קשובה חייכנית, אובחנה בצורה לא פורמלית כמחוננת, קוראת כותבת מציירת מאד בגרת לגילה גם נפשית ורגשית. בגיל 1.5 נכנסה לגן, פרחה שם!! כיום היא כבר למעלה משנה בב"ס (גן) עם מורה מדהימה, המון חוגים, היא פעילה בהכל! חודש לפני שהקטנה נולדה התחלנו לסדר את הבית לכבודה, הוספנו מיטת תינוק בחדר שלנו ובחדר הילדים, קנינו בגדי תינוקות וכד'. לאחר הלידה היגעה המשפחה מישראל לבקר ופתאום אמא שלי ישנה איתה בחדר כחודש, וכל יום מתראים עם אחותי אחי והילדים... בחודשיים האחרונים הגדולה השתנתה מקצה לקצה אני ממש לא מכירה אותה וכבר לא יודעת מה לעשות. היא מרביצה לנו לעצמה (שורטת את הפנים ואומרת שהיא אוהבת את זה כתגובה לשאלה למה) לילדים בגן, היא משקרת בלי הרף לכולם, היא "עובדת" עלינו, מסובבת אותנו על האצבע (מנסה לתחמן, מחייכת כדי שנסלח לה...) מתחצפת עונה בחזרה נשכבת על הרצפה צורחת כועסת עצבנית התחילה לכסוס ציפורניים, עושה פיפי בתחתונים (לפעמים גם לא רוצה להחליף ונשארת עם מכנס רטוב - היא גמולה נהדר מגיל שנתיים ביוזמתה, יום ולילה, היו לה פספוסים רק כשהיתה חולה , פעמים ספורות) כל דבר זה "אבל אני לא רציתי שזה יהיה ככה", מתבכיינת המון, כל דבר מבקשת בבכי. לגבי הקטנה היא נהדרת איתה אוהבת מלטפת שרה לה....התחילה לאחרונה לפחד מזרים (לימדו אותם בגן על זרים) ומאז כשרואה זר נצמד אלי, ניסיתי להסביר שלא כל זר מפחיד, היא מפחדת גם מילדים אחרים שלא מכירה בפארק, חושבת שרוצים לעשות לה משהו (למשל ילדה שיחקה עם בקבוק שמשפריץ מים - אז היא פחדה שתשפריץ עליה ולכן לא רצתה ללכת לשחק). עוד תופעה מוזרה בעיני - היא מאד אוהבת את המורה שלה והיא גם מחקה אותה המון, רוב המשחקים שלה זה משחקי דימיון, אז היא מדמה שהיא המורה והבובות או אנחנו הילדים (ונותנת לנו שמות של ילדים מהכיתה שלה) ומדברת כמו המורה, אותם משפטים...., לפעמים היא זורקת OUT OF TE BLUE משפטים מהטלויזיה מהסדרות שהיא רואה, לפעמים זה קשור לסיטואציה ופעמים אין קשר בכלל כאילו היא בורחת למקום אחר......... לגבי ההורות שלנו: אנחנו מאד שאפתנים ודואגים שהיא תהיה כזו גם, אנחנו מחנכים להצלחה, חשוב לנו שתפתח את עצמה בכל מה שתרצה, אנחנו לא דוחפים, אלא משתמשים ברצון שלה לעשות דברים או ללמוד ולוקחים את זה עוד קצת הלאה. אנחנו מאד סמכותיים, הגבולות מאד ברורים, לא זה לא - לא נכנעים לה, כמובן שאנחנו גם מאד אוהבים מפנקים (לא חסר לה כלום) ומחבקים ומקשיבים ובכ"ז היא מתנהגת בצורה כזו, ניסיתי הכל: לדבר, לחבק, להקשיב, לספר סיפורים, לשתף, לתת דוגמאות, להעניש, לתת אחראיות, לקחת אחראיות, להתעלם מהתנהגות שלילית, לתת חיזוקים להתנהגות חיובית......... התחלתי לחשוב שאולי יש בעיה אחרת שלא קשורה לגיל 3 ולא קשורה לאחות החדשה..... אני לא יודעת אפילו מה לשאול אותך
שלום, אנחנו גרים בניו יורק, ללא משפחה מסביב, רק אני בעלי ושתי הבנות. הגדולה בת 3.3 הקטנה רק נולדה. אני אמא בבית מבחירה, הילדות זה החיים שלי.בעלי עובד מאד קשה ומאד עוזר גם בבית משתדל לבלות כמה שיותר זמן איכות עם המשפחה ועם הבנות. השאלה שלי היא לגבי הגדולה. היתה איתי בבית עד גיל שנה וחצי, ילדה מאד מתוקה חכמה קשובה חייכנית, אובחנה בצורה לא פורמלית כמחוננת, קוראת כותבת מציירת מאד בגרת לגילה גם נפשית ורגשית. בגיל 1.5 נכנסה לגן, פרחה שם!! כיום היא כבר למעלה משנה בב"ס (גן) עם מורה מדהימה, המון חוגים, היא פעילה בהכל! חודש לפני שהקטנה נולדה התחלנו לסדר את הבית לכבודה, הוספנו מיטת תינוק בחדר שלנו ובחדר הילדים, קנינו בגדי תינוקות וכד'. לאחר הלידה היגעה המשפחה מישראל לבקר ופתאום אמא שלי ישנה איתה בחדר כחודש, וכל יום מתראים עם אחותי אחי והילדים... בחודשיים האחרונים הגדולה השתנתה מקצה לקצה אני ממש לא מכירה אותה וכבר לא יודעת מה לעשות. היא מרביצה לנו לעצמה (שורטת את הפנים ואומרת שהיא אוהבת את זה כתגובה לשאלה למה) לילדים בגן, היא משקרת בלי הרף לכולם, היא "עובדת" עלינו, מסובבת אותנו על האצבע (מנסה לתחמן, מחייכת כדי שנסלח לה...) מתחצפת עונה בחזרה נשכבת על הרצפה צורחת כועסת עצבנית התחילה לכסוס ציפורניים, עושה פיפי בתחתונים (לפעמים גם לא רוצה להחליף ונשארת עם מכנס רטוב - היא גמולה נהדר מגיל שנתיים ביוזמתה, יום ולילה, היו לה פספוסים רק כשהיתה חולה , פעמים ספורות) כל דבר זה "אבל אני לא רציתי שזה יהיה ככה", מתבכיינת המון, כל דבר מבקשת בבכי. לגבי הקטנה היא נהדרת איתה אוהבת מלטפת שרה לה....התחילה לאחרונה לפחד מזרים (לימדו אותם בגן על זרים) ומאז כשרואה זר נצמד אלי, ניסיתי להסביר שלא כל זר מפחיד, היא מפחדת גם מילדים אחרים שלא מכירה בפארק, חושבת שרוצים לעשות לה משהו (למשל ילדה שיחקה עם בקבוק שמשפריץ מים - אז היא פחדה שתשפריץ עליה ולכן לא רצתה ללכת לשחק). עוד תופעה מוזרה בעיני - היא מאד אוהבת את המורה שלה והיא גם מחקה אותה המון, רוב המשחקים שלה זה משחקי דימיון, אז היא מדמה שהיא המורה והבובות או אנחנו הילדים (ונותנת לנו שמות של ילדים מהכיתה שלה) ומדברת כמו המורה, אותם משפטים...., לפעמים היא זורקת OUT OF TE BLUE משפטים מהטלויזיה מהסדרות שהיא רואה, לפעמים זה קשור לסיטואציה ופעמים אין קשר בכלל כאילו היא בורחת למקום אחר......... לגבי ההורות שלנו: אנחנו מאד שאפתנים ודואגים שהיא תהיה כזו גם, אנחנו מחנכים להצלחה, חשוב לנו שתפתח את עצמה בכל מה שתרצה, אנחנו לא דוחפים, אלא משתמשים ברצון שלה לעשות דברים או ללמוד ולוקחים את זה עוד קצת הלאה. אנחנו מאד סמכותיים, הגבולות מאד ברורים, לא זה לא - לא נכנעים לה, כמובן שאנחנו גם מאד אוהבים מפנקים (לא חסר לה כלום) ומחבקים ומקשיבים ובכ"ז היא מתנהגת בצורה כזו, ניסיתי הכל: לדבר, לחבק, להקשיב, לספר סיפורים, לשתף, לתת דוגמאות, להעניש, לתת אחראיות, לקחת אחראיות, להתעלם מהתנהגות שלילית, לתת חיזוקים להתנהגות חיובית......... התחלתי לחשוב שאולי יש בעיה אחרת שלא קשורה לגיל 3 ולא קשורה לאחות החדשה..... אני לא יודעת אפילו מה לשאול אותך