זהו התהליך!!
מרתה יקרה,
מה שקרה לך בשלב זה, הוא בדיוק מה שאמור לקרות, כשנותנים לילדה לדבר. זה משנה את זוית הראיה ונותן תובנה חדשה.
ראיתי גם את תגובך בהמשך היום, כששוב הרגשת כעס גדול על הילדה. זה בסדר. זה לא הוקוס פוקוס. המכתב עשה שינוי בחשיבה, אבל הכעס והכאב כל כך גדולים, שעדיין לא נעשה שינוי ברגש.
בגלל זה נעמי דיברה על דיאלוג. לא על מכתב בודד.
את מוזמנת לענות לילדה על דבריה. והיא תענה לך שוב.
אולי אז השינוי יהיה יותר ממושך ובר קיימא.
זה מה שנקרא "לעבוד על", ולא רק "לדבר על".
תרגילים מסוג זה, כגון כתיבה של דיאלוג בין שתי דמויות בקונפליקט,יכול להיות עם קול אחר שבתוכך, ויכול להיות עם אדם אחר שמולך - מאפשרים נוקדת מבט שונה, ומזרזים תהליכי שינוי. זה רק אחד הכלים. יש הרבה.
מטרת הטיפול כפי שאני רואה אותה, היא ליצור שינוי בתפיסה, הקלה ברגש, שינוי בהתנהגות. לא רק להבין למה אני מרגישה או מתנהגת כך או אחרת. לא רק לקבל אמפתיה והבנה. למרות שערכן של אמפתיה ושל הבנה לא יסולא בפז - השינוי האמיתי המתרחש דרכן, על פי רוב איטי מאוד.
לעבוד על, זה לכתוב, זה לביים, זה לצייר, זה לראיין את הקול האחר שבתוכי (את הילדה למשל, או את הקול הביקורתי והמעניש, למשל), זה לשהות ברגש, זה לספק 5 פתרונות אפשריים לדילמה שהוצגה, זה להתבונן בתחושות הגוף בזמן שעולה זכרון מסוים, או מחשבה, זה לאתגר את המחשבה האוטומטית, זה להשתמש באמצעי ויסות כגון נשימות, דווקא כשעולה הכעס או העלבון, ועוד ועוד.
בתוך טיפול - כל אחד מאלה ועוד רבים אחרים, מזרזים את תהליך הריפוי והשינוי. יש מקרים שאדם יכול לעשות עבודה עם עצמו, עם ספרים של עזרה עצמית. לא כל אחד, עם כל בעיה, בכל שלב בחייו.
מרתה, ממליצה לך מאוד להמשיך בכתיבה דיאלוגית זו. עליך זה עובד מצוין. ואת גם בתוך תהליך טיפולי. יכולה לעבד את הדברים שיעלו בכתיבה.
ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!
