היכרות
שלום חברים,
שמי שי אור ואני חדש בפורום הזה.
אני מלווה ומנחה הורים בתהליכי שינוי עם ילדיהם, אב ל-3 בנות, מפתח הגישה ומחבר הספר "הורות כמעשה ניסים".
היות ומדובר בפורום שעוסק בהורות וילדים, חשבתי שיעניין אתכם לשמוע קצת על עקרונות הגישה, שבדרכי אני מאמין שביכולתה לשנות את חווית ההורות ולאפשר להורים רבים לחוות אותה כמעשה ניסים.
אני מן הצד השני אשמח לשמוע את דעתכם על הכתוב.
אני מאמין שגם כשנדמה שהילדה שלי רק מנסה להטריף אותי - היא בעצם מבקשת שאקשיב למשהו מאד מאד חשוב שהיא מבקשת ולא מקבלת ממני. ב"הורות כמעשה ניסים" קוראים לזה "שפת הקשיים "
רוצה ללמוד להקשיב לה? זה מסע של כמה צעדים פשוטים למדי:
א. הגדרת הקושי: "אני לא יכולה יותר. כל בוקר הצרחות שלה (בת שמונה ) מול הארון בגדים. שום בגד לא טוב לה. רק ההוא שמלוכלך באופן בלתי אפשרי בכביסה. ואני - ערימות בלתי נגמרות של כביסה וכלים.. שלושה ילדים שצריך לארגן, היא צורחת מול הארון ואני בכלל חייבת לצאת עוד עשר דקות לעבודה, שונאת אותה... ".
ב. הכלה: "כן, אני מסכימה לאהוב את עצמי בתוך כל זה. מסכימה לקבל שאני אנושית ושזה חלק מהמסע."
ג. התבוננות: כן, יכולה לראות את זה : היא מבקשת להנות מהחיים. מבקשת שיהיה גם כייף בבית הזה.
אוף... הי א מזכירה לי שלקום בבוקר זה לקראת יום שהוא הרפתקה. לא רק בשבילה. גם בשבילי...
שאני קצת יותר ממכונת תפקוד יעילה. שהיום שלי הוא לא רצף של מטלות אלא אפשרות לחגוג את החיים. איתה וגם ... גם בלעדיה.
ד. הסכמה להיענות והרחבה: (אחרי חודשיים) כל כך שמחה לספר לך שמשהו השתנה. קודם כל אצלי. זה לא שאני לא עמוסה... אבל נקודת המבט שלי אחרת, יש בי שמחה. והמאבקים בבוקר נרגעו. עדיין קצת מדי פעם, אבל ממש בקטנה וגם הרבה יותר קל לי להכיל את זה. תודה!
חברים, שתפו אותי במחשבותיכם על הכתוב,
שתפו אותי בקשיים בהם אתם נתקלים ואשמח להגיב ולשתף...
שלכם,
שי
שלום חברים,
שמי שי אור ואני חדש בפורום הזה.
אני מלווה ומנחה הורים בתהליכי שינוי עם ילדיהם, אב ל-3 בנות, מפתח הגישה ומחבר הספר "הורות כמעשה ניסים".
היות ומדובר בפורום שעוסק בהורות וילדים, חשבתי שיעניין אתכם לשמוע קצת על עקרונות הגישה, שבדרכי אני מאמין שביכולתה לשנות את חווית ההורות ולאפשר להורים רבים לחוות אותה כמעשה ניסים.
אני מן הצד השני אשמח לשמוע את דעתכם על הכתוב.
אני מאמין שגם כשנדמה שהילדה שלי רק מנסה להטריף אותי - היא בעצם מבקשת שאקשיב למשהו מאד מאד חשוב שהיא מבקשת ולא מקבלת ממני. ב"הורות כמעשה ניסים" קוראים לזה "שפת הקשיים "
רוצה ללמוד להקשיב לה? זה מסע של כמה צעדים פשוטים למדי:
א. הגדרת הקושי: "אני לא יכולה יותר. כל בוקר הצרחות שלה (בת שמונה ) מול הארון בגדים. שום בגד לא טוב לה. רק ההוא שמלוכלך באופן בלתי אפשרי בכביסה. ואני - ערימות בלתי נגמרות של כביסה וכלים.. שלושה ילדים שצריך לארגן, היא צורחת מול הארון ואני בכלל חייבת לצאת עוד עשר דקות לעבודה, שונאת אותה... ".
ב. הכלה: "כן, אני מסכימה לאהוב את עצמי בתוך כל זה. מסכימה לקבל שאני אנושית ושזה חלק מהמסע."
ג. התבוננות: כן, יכולה לראות את זה : היא מבקשת להנות מהחיים. מבקשת שיהיה גם כייף בבית הזה.
אוף... הי א מזכירה לי שלקום בבוקר זה לקראת יום שהוא הרפתקה. לא רק בשבילה. גם בשבילי...
שאני קצת יותר ממכונת תפקוד יעילה. שהיום שלי הוא לא רצף של מטלות אלא אפשרות לחגוג את החיים. איתה וגם ... גם בלעדיה.
ד. הסכמה להיענות והרחבה: (אחרי חודשיים) כל כך שמחה לספר לך שמשהו השתנה. קודם כל אצלי. זה לא שאני לא עמוסה... אבל נקודת המבט שלי אחרת, יש בי שמחה. והמאבקים בבוקר נרגעו. עדיין קצת מדי פעם, אבל ממש בקטנה וגם הרבה יותר קל לי להכיל את זה. תודה!
חברים, שתפו אותי במחשבותיכם על הכתוב,
שתפו אותי בקשיים בהם אתם נתקלים ואשמח להגיב ולשתף...
שלכם,
שי