היכן להתחיל? ? .

[נ ב י]

היכן להתחיל? ? .

מלאן זמן לא ביקרתי ....כאן! עסוקה במרוץ החיים המטורף.. ברגע זה מה שהכי בא לי זה לשים את הראש על הכרית ולהירדם לכמה ימים טובים אבל עד שמצאתי זמן, בעצם איזה מצאתי?! המצאתי לי כמה דקות כי הרגשתי שאני חייבת , קצת לפרוק...קצת לשתף... השנה- יותר מתמיד, אני לא מרגישה אווירת חג (איזה חג? יום הדין!) לא מרגישה מוכנה פיזית ולא נפשית/פנימית. מן הרגשה כללית מוזרה... מי אני? מה אני? מה יהיה איתי? מה עשיתי בשביל עצמי השנה? בשביל הנשמה? איזה קבלות יש לי להציג שם למעלה? הרי כל יום ויום שיהיה לי בשנה הבאה עלינו (לטובה?) יקבע לי לפי מעשיי ומידותי? ואולי כבר נשבר לי מכל ההתחשבנויות האלה?! כל מיני שאלות שנדמה לי שרק לי ,ילדה בגילי? רצות לה בראש. ככה כבר כמה ימים טובים. ואז בא לו היום - עוד סטירה לאוסף, מין בום כזה גדול וכואב שנותן לך מכה חזקה בבטן- אני לא יודעת אם שמעתם על התאונה שהייתה בצומת כנות אתמול בלילה, שנהרגו בה שתי צעירות אחת מההרוגות היא בת-דודה שלי. הראש מתפוצץ לי מכאב, אם זה מהבכי כל היום ואם זה מהמחשבות שמתרוצצות ככה סתם הלכה לה בחורה צעירה, בתחילת דרכה וחייה, מה כבר הספיקה לעשות? ואיפה הצדק, לעזאזל ? איך שמעתי מישהו אומר היום ? "זה, כבר נקבע לה מלמעלה בראש השנה שעבר"..צמרמורת איזה מין "חג" יהיה לנו פה, אני כבר לא יודעת.... אבל בכל אופן שיהיה לכולכם - חג שקט ושמח שנה של בריאות,אושר ,אהבה והגשמה עצמית (סליחה על ההודעה הלא ברורה והלא מובנת ותודה על "ההקשבה") אוהבת נ ב י

 

[1mettalica]

אויש

כמה קשים החגים לאלו ש"איבדו"... כמה קשה האמונה למי שנותר עם שאלות ה"למה?", ו"איפה הצדק"? ככל שתנסי להבין יותר, תגלי שאת מבינה פחות, ככל שתשאלי יותר, תביני שאין תשובות, נבי יקרה, אין לי מילים מנחמות בשבילך/כם, וגם אין לי תשובות חכמות, צר לי שהצטרפתם למעגל ההולך וגדל של השכול ומאחלת שהשנה הזו אכן תבוא עלינו לטובה.

 

[Tali V]

משתתפת בצערך

ואין לי מילים לומר עד כמה. צר לי צר לי נבי. מי ייתן ולא תדעו עוד צער.

 

[קוקולה25]

נבי

כשהרמת טלפון לפני ראש השנה להגיד שנה טובה חג שמח, שמחתי לשמוע ממך והיה לי חבל שהרבה זמן לא ממש שמענו ממך...שאלתי אותך למה את לא כותבת בפורום ואמרת שלא היה לך זמן ומעכשיו תשתדלי יותר.. (לא בטוחה מה היה הנוסח). אבל לא ציפיתי לדבר נורא כל כך. אני מצטערת כל כך בשבילך, בשביל הנערות שקיפחו חייהן, בשביל משפחותיהן ובשביל כל משפחת השכול שרק גדלה למימדים אבסורדיים. מקווה שלא תדעי עוד צער.. איתך .. ענת.