חלק קטן מהסקנדל של החינוך
הרי בד"כ רוצה ההורה את הטוב ביותר עבור ילדו. ולמרות שאני לא יכולה להזדהות עם המניעים הדתיים שלו מאד ברור לי שיש דברים שהחינוך במקום לא נותן לילד , לדעתו של ההורה. אז למה אסור לו לבחור את החינוך עבור ילדו? מהם הנמוקים המטומטמים של הרשות המקומית שם? הרי מה אומר הפקיד של העיריה- שהאב לא ביקש רשות להעביר את הילד וממילא לו היה מבקש-העיריה לא נותנת רשות להעביר את הילד. (אז למה שיבקש ,אגב?) אבל-אם לא מבקשים רשות ועוזבים את החנוך בעיר באופן חרישי, אז העיריה "לא יודעת" ועוצמת עיניה. היות ואני מכירה את המדיניות המטופשת הזו ביישוב בו אני גרה, זהו טיעון שאי אפשר להתמודד איתו בכלל. כי הוא שייך לחלם ובחלם קשה להתמודד עם הגיון. ובכלל, גם בהקשר לחינוך האליטיסטי שהיו דיונים לגביו לאחרונה והפסקת תקצוב וכו´ (ראיתי בטלויזיה,אני חושבת). אדם שמרוויח כספו ביושר, יכול לקנות איזה לחם שירצה באיזו מאפיה?-כן. יכול לקנות לו את ביתו עם גינה ושכלולים ככל שירצה? -כן. יכול להשתמש באיזה מכשירי חשמל שירצה? -כן. יכול לבחור לו רופא וקופת חולים כרצונו?-כן. וכן הלאה וכן הלאה אבל חינוך לילדיו-זה לא!!! זה המדינה דואגת . באמצעות הרשויות המקומיות כמובן. למה אם אני רוצה חינוך אלטיסטי- לטבע- לאמנות- לציור על צדפים -ובישול אינדונזי- למה זה אני לא יכולה להעניק לילד שלי, אלא מחוייבת למערכת חינוכית מקובעת וביוקרטית? הטענה על שיויוניות לא תופסת מראש, כי ממילא כלום לא שיויוני.לא דיור, לא בריאות, לא סל צריכה וכו´.אז דווקא החנוך "שיוויוני"??? ניחא לו למשרד החינוך היתה שליטה על החינוך. אבל הוא במוצהר טוען שהוא לא אחראי על A וB וC אלא רק על תכני הלמודים, הכשרת המורים(ות),וכיוצא בזה. הרי אם משרד החנוך לא מתקצב ישירות את מערכת החנוך אלא מעביר את התקציב לרשויות המקומיות, שעושות את השיקולים שלהם (וחלקם הלא קטן אינו שיקול חינוכי ענייני),ומי שמנהל את מחלקות החנוך בעיריות אינו איש חינוך,אלא פקיד עירייה מקרי, ואופיין של ההחלטות שם- רחוק מחינוך כרחוק מזרח ממערב. אז למה אני צריכה לשלוח את הילדים שלי ל"חנוך " הזה???? ווי לי לדבר על מערכת החנוך ביום שישי בערב- רק מעלה לי את לחץ הדם. זה לא טוב ליהודים. מפסיקה פה וברגע זה.
