תסלח לי בעצמך
כאן טועים רבים מאוד, והחשש הוא כי גם אתה נפלת כאן, וגם אני. האגו שלנו הפך במרוצת השנים למכשיר מתוחכם ביותר. למרות שהוא קיים מתוך שגיאת תפיסה מובנית, האינרציה של שגיאה זו הופכת לכישוף זדוני אשר אנו מפעילים על עצמנו. מטרת החיפוש הרוחני הוא לבחון את ההפרדה ביננו לבין ה"עולם" ולתקן את שגיאת התפיסה אשר גורמת לנו לחוש נפרדים מ"הכל", בעוד שידוע לנו כי הפרדה כזו אינה קיימת למעשה. וכאן הקוץ: ככל שאנו "מתקדמים" ורוכשים ידע, ה"אגו" (הוא תחושת ה"אני" או "עקרון הסובייקטיביות בתודעה") נחלש ומאפשר לנו לדעת יותר מתוך הסיבה הפשוטה כי ההפרדה בין המתנסה לידע עצמו נחלשת עקב כך, והידע הופך להיות נגיש יותר. עקרון ה"אגו" מבצע כאן תמרון מדהים אשר רק בזכותו אני יושב ומתקתק עכשיו את התגובה הזו: הוא "משתלט" על הידע החדש והערכים המוספים לו ומשייך אותם לעצמו (החטא הקדמון...) תוך שהוא מייצר מערכות יחסים חדשות המבוססות על ה"הישגים" הרוחניים ה"מתקדמים". יחסי מורה/תלמיד רוחניים וההסתבכויות השונות הן אך דוגמה לכך. מתוך הצורך בהשרדות עצמית מתמרן האגו את המתנסה להאמין כי מצב חדש זה של אגו הוא התקדמות, בעוד הוא מכניס את האדם לבוץ גדול עוד יותר, שכן אם קודם הידע ה"רוחני" היה דל והאנרגיה הרוחנית חלשה, טעויות התפיסה החדשות מבוססות על מצע רחב של ידע רוחני ומסלולי אנרגיה חזקים הרבה יותר. דוגמא? אם פעם מישהו היה בא ואומר לי: "יש בך בעייה רוחנית כזאת... בוא ותלמד" הייתי רץ אחריו. היום אני אנופף אותו בקלילות. כבר התנסתי בעולמות שונים וחוויות שונות. האגו שלי שריין את עצמו מהפתעות לא צפויות מן הכוון ה"רוחני". כאשר מודט פוגש במדיטציה ישויות אשר התעלמו ממנו קודם, ההמלצה הגורפת היא להתעלם מהן ולהמשיך הלאה. על כל מתנה אשר תקבל מהן תשלם בריבית דריבית: גם שיריון האגו וגם "חוב" אנרגטי/רוחני ליישות זו. דון חואן טוען כי טורפי מודעות מעולמות אחרים מתייחסים רק למודעויות שבשלו. גם זה נשמע סביר. ולסיום: לא מדובר בבלק-אאוט. מצב המדיטציה הוא מצב בו נפסקת התפיסה הנפרדת על כן לא יכול להיות בה ""אגו" כל שהוא. בניגוד לבלק-אאוט זהו מצב הרמוני מלא אושר. כל מצב אחר הוא לצערי (הכן) אינו מדיטציה אלא איזשהו מצב תודעה הרמוני קרוב, הנושא בחובו מפתחות לעולמות חדשים של סיבוכים עליהם כדאי לוותר, ויפה שעה אחת (ביום...) קודם.