עדי יעקובוביץ
New member
היי
קודם כל אני רוצה להודות על כל התגובות שקיבלתי מכולכם באמת תודה!על ההבנה והאכפתיות והעידוד. תודה. אני מבינה שרובכם עוברים את אותו הדבר כמוני או אולי אפילו יותר גרוע אני מבינה שזה קשה אבח בתכלס באמת שאין הרבה ברירות. הייתי בנורולג לפני כמה ימים למרות שלא היה הכי נורא שבעולם בכיתי נורא רק לבוא לשם וכאילו להלשים עם זה כואב לי. הM.R.I יצא טוב והEEG יותר טוב מהקודם(שעשיתי אחרי ההתעלפות) כי מאז לקחתי כדורים והיו לי עדין פרכוסים קטנים.. פחות ממה שהיו לי אז אבל עדין היה אז הוא הגביר לי את המינון של הכדורים. מה שקצת שבר אותי זה שהוא אמר לי שאני יכולה לקבל התקף לא רק מהפליקרים והאורות המהבהבים אלא גם ככה אם אני לא ישן מספיק ויראה הרבה טלוויזיה ומחשב כי אני חשבתי שזה יכול לקרות רק מהאורות. וכן! אני מודה! זה מציק לי! מרגיז אותי! מעצבן אותי!מאודד וסליחה שאני מוציאה את זה עליכם אבל אתם פורום תמיכה לא?! ואת ההורים שלי כבר נמאס לי לתסכל הם כבר יותר מתוסכלים ממני. אבל אני בסה"כ ילדה בת 18 עוד מעט שרוצה ללכת למסיבה בלי לפחד מכל דבר כי אולי אני יכולה פשוט להסתתר כשיש אורות או משהו אבל זה כבר פסיכולוגיי אצלי אני פשוט מרגישה רע שם כל הערב וזה הרס לי הרבה תוכניות שתיכננתי לדוגמה טיול אחרי צבע לחול שכלכך רציתי וקיוותי שיגיע והרישיוןןן שסוף סוף עברתיי אז אני לא יכולה לנהוג וכל דבר פתאום שאני רוצה לעשות אני צריכה ליידע מישהו על זה כדי שישגיח עלי למקרה ש.. וזה מעצבןן כי אנשים לא בדיוק מבינים מזה ואיך זה ומסתכלים עליך שונה והכל מתפשוט מפה לאוזן ופתאום כולם יכולים לחשוב שאתה איזה נגועע באיזה מחלה ואולי זו באמת מחלה שאפשר לחיות איתה ולשאת אותה פיזי, אבל ריגשי.. זה קצת יותר קשה. כן אני יודעת שיש דברים גרועים יותר ואני מודה לאלוהים כל יום שזה לא אצלי אבל זה לא הכי מעודד. ונכון..הייתה לי התעלפות אחת! כל השאר רק פרכוסים שעם התרופות גם הם לא הרבה ואני עם הזמן ישכח שאני בכלל חולה בזה.. אבל הכדורים דואגים להזכיר. והחששות ביום הם מכל דבר קטן שגם נורא מתסכלים ומוציאים את החשק מלעשות דברים.
קודם כל אני רוצה להודות על כל התגובות שקיבלתי מכולכם באמת תודה!על ההבנה והאכפתיות והעידוד. תודה. אני מבינה שרובכם עוברים את אותו הדבר כמוני או אולי אפילו יותר גרוע אני מבינה שזה קשה אבח בתכלס באמת שאין הרבה ברירות. הייתי בנורולג לפני כמה ימים למרות שלא היה הכי נורא שבעולם בכיתי נורא רק לבוא לשם וכאילו להלשים עם זה כואב לי. הM.R.I יצא טוב והEEG יותר טוב מהקודם(שעשיתי אחרי ההתעלפות) כי מאז לקחתי כדורים והיו לי עדין פרכוסים קטנים.. פחות ממה שהיו לי אז אבל עדין היה אז הוא הגביר לי את המינון של הכדורים. מה שקצת שבר אותי זה שהוא אמר לי שאני יכולה לקבל התקף לא רק מהפליקרים והאורות המהבהבים אלא גם ככה אם אני לא ישן מספיק ויראה הרבה טלוויזיה ומחשב כי אני חשבתי שזה יכול לקרות רק מהאורות. וכן! אני מודה! זה מציק לי! מרגיז אותי! מעצבן אותי!מאודד וסליחה שאני מוציאה את זה עליכם אבל אתם פורום תמיכה לא?! ואת ההורים שלי כבר נמאס לי לתסכל הם כבר יותר מתוסכלים ממני. אבל אני בסה"כ ילדה בת 18 עוד מעט שרוצה ללכת למסיבה בלי לפחד מכל דבר כי אולי אני יכולה פשוט להסתתר כשיש אורות או משהו אבל זה כבר פסיכולוגיי אצלי אני פשוט מרגישה רע שם כל הערב וזה הרס לי הרבה תוכניות שתיכננתי לדוגמה טיול אחרי צבע לחול שכלכך רציתי וקיוותי שיגיע והרישיוןןן שסוף סוף עברתיי אז אני לא יכולה לנהוג וכל דבר פתאום שאני רוצה לעשות אני צריכה ליידע מישהו על זה כדי שישגיח עלי למקרה ש.. וזה מעצבןן כי אנשים לא בדיוק מבינים מזה ואיך זה ומסתכלים עליך שונה והכל מתפשוט מפה לאוזן ופתאום כולם יכולים לחשוב שאתה איזה נגועע באיזה מחלה ואולי זו באמת מחלה שאפשר לחיות איתה ולשאת אותה פיזי, אבל ריגשי.. זה קצת יותר קשה. כן אני יודעת שיש דברים גרועים יותר ואני מודה לאלוהים כל יום שזה לא אצלי אבל זה לא הכי מעודד. ונכון..הייתה לי התעלפות אחת! כל השאר רק פרכוסים שעם התרופות גם הם לא הרבה ואני עם הזמן ישכח שאני בכלל חולה בזה.. אבל הכדורים דואגים להזכיר. והחששות ביום הם מכל דבר קטן שגם נורא מתסכלים ומוציאים את החשק מלעשות דברים.
