היי

[Clementine Kruczynsk]

היי

האמת התחלתי לכתוב את זה כתגובה לשרשור על האושר וזה איכשהו התפתח למקומות אחרים אז החלטתי לפרסם את זה בנפרד. נשפכו ממני כמה דברים ויצאו ממני כמה דברים ויהיה נחמד לראות תגובות. אני לא ממש יודעת מה אני מחפשת מהפורום כאן, אני לא מצפה לשום דבר חוץ מיחס. אני משוטטת בתפוז כי לא ממש בא לי ללכת לישון (או יותר נכון יש לי עבודה להגיש לאוניברסיטה ואני אחפש כל תרוץ למה לא לעשות אותה) מה זאת אומרת משמעות? למצוא תכלית לחיים זה משמעות? למצוא את הסיבה למה אני כאן זה משמעות? כי אם כן אז אני אף פעם לא אהיה מאושרת. אני מאמינה בכלום. טוב זה לא בדיוק נכון... אני מאינה שאין סיבה לכלום. אין איזה משמעות גדולה לכל הדברים ואין איזה סיבה למה אנחנו כאן. אנחנו כאן בגלל שהיה איזה יום שאיזה ציפור עמדה בשמש קצת יותר מדי זמן, או איזה דג קפץ מחוץ למים או איזה חיידק שאמור להיות על דולפין הגיע לאיזה שימפנזה או בגלל כל שטות אחרת שקרתה וגרמה לאבולוציה להניע את גלגליה ובסופו של דבר ליצור אותנו. אין משמעות ואין סיבה והכל זה סתם. אנחנו כאן ממש במקרה ויום אחד אנחנו לא נהיה כאן ויהיה איזה יצור אחר שישלוט בכדור-הארץ ויהיה המלצר הראשי במסעדה הגדולה הזאתי שאנחנו שולטים בה עכשיו. יש אנשים שיגידו שאני פסימית, אני אומרת שאני ריאליסטית. ככל שאני חושבת על הדברים האלה יותר (ויש לי הרבה עבודות להגיש אז אני חושבת על זה הרבה) זה נראה לי יותר ויותר הגיוני. לדעתי זה לא פסימי, לדעתי זאת דרך נפלאה להסתכל על העולם, אנחנו כאן במקרה לחלוטין, תחשבו איזה מזל גדול יש לנו. מפריע לי שבכל מיני דתות (ולא רק בדתות) כל הזמן מדברים על העולם הבא, שצריכים להיות טובים ולשמור חוק וכו' כדי שיהיה לנו טוב בעולם הבא, כמו הקתולים עם כל החטאים שלהם שחס וחלילה תעברו על אחד מהם (ורובנו עוברים עליהם מס' פעמים ביום) אז תגיעו לגיהנום. ומה עם העולם הזה? למה כל הזמן דואגים לעולם הבא ולא מתייחסים לכאן ועכשיו? אז אני לא פסימית אני מסתכלת על הכאן ועכשיו, או לפחות הייתי רוצה להסתכל. אני לא ממש יודעת למה אני כותבת את זה, אולי סתם בא לי לשתף. אולי מה שבאמת מפריע לי זה שאם אני כל כך מאמינה בדברים האלה (ואני כן מאמינה בהם) אז למה אני לא עושה עם זה יותר? למה אני מבלה שעות בעשיית כלום? למה כשיש לי דברים לעשות או אופציות לקום ולעשות משהו עם עצמי (ולא תמיד מדובר בעבודות לאוניברסיטה שאגב כשאני מתחילה לעבוד עליהם אני מאוד נהנית מהם) אז אני בוחרת לשבת על התחת מול המחשב? ואני כועסת על עצמי כשאני עושה את זה ואני מתעצבנת על עצמי כשאני עושה את זה וכשנגמר היום אני חושבת על כל הדברים שהייתי יכולה לעשות היום וכל הדברים שאני אצטרך לדחות למחר (שנדחים למחרתיים שנדחים לשבועיים שנדחים לשנים), ואני בכל זאת ממשיכה בעשיית כלום. בהתחשב בשעה ובזה שאני כאן באינטנרט די ברור שהיום הזה לא היה שונה מאחרים. לא תמיד האמנתי בזה, פעם כן חשבתי שיש משהו. מעולם לא האמנתי באלוהים, תמיד נורא הטריד אותי הקונספט שיש מישהו אחד ששולט ואחראי להכל, ומהמעט תנ"ך שכן קראתי לא התלהבתי במיוחד (והייתי מתווכחת עם המורות (המסכנות) שלי לתנ"ך על כל מיני פירושים אחרים שהייתי ממציאה באותו רגע). אבל פעם כן האמנתי במשהו, חשבתי שכן יש משהו אחר-כך, שהעולם עכשיו זה לא הכל זה רק איזשה שלב אחד במסלול הרבה יותר ארוך, כי אי אפשר להמנע ממוות אז זה חייב להיות שלב למשהו אחר (בתקווה טוב יותר). האמנתי שהמעשים שלנו כאן ועכשיו ישפיעו על מה יקרה לנו אחר-כך. אני לא מאמינה בזה יותר. עכשיו אני מאמינה בקארמה. אני מאמינה שאם נהיה אנשים טובים ונעשה מעשים טובים אז אותו דבר יקרה לנו. לא בגלל שיש איזה כח שמחליט שצריך להיות לנו טוב אלא בגלל שיש כל מיני אנרגיות וכל מיני דברים שאנחנו לא יודעים על כדור הארץ שאיכשהו אחראיים לזה (או בעצם בגלל שהכל זמני והדבר היחידי שיש זה כאן ועכשיו בלי שום ביטחון לשום דבר אחר, אז עדיף ומומלץ להיות אנשים טובים כדי שהזמן המועט שיש לנו כאן יהיה גם טוב). אני מאמינה גדולה בלהגיד את האמת תמיד, אני לא אוהבת לשקר (למרות שאני טובה בזה כשאני צריכה), אני לרב אעדיף להגיד את האמת גם אם זה קצת יסבך ויהיה לא נעים, זה עדיף על האלטרנטיבה. טוב...5 בבוקר...הפעם באמת נסחפתי (ויש לי עוד עבודה לכתוב מחר)... סביר להניח שהייתי יכולה לכתוב עוד הרבה אבל נראה לי מספיק לבינתיים. לילה טוב, או בוקר טוב קלמנטיין

 

[nehud]

החיים כאן ועכשו ברגע הזה

אין חיים אחרים העבר הוא המחשבות והרגשות שלנו כעת על.. העתיד הוא החלומות והמחשבות שלנו על.. גם הדת היהודית בבסיסה העמוק מתייחסת לכך בשמו המפורש של האלוהים "יהוה" כלומר בריאת ההוויה = בריאת ההווה באהבה אהוד

 

[sleeper1111]

דבר ראשון

כבוד...רואים בהחלט שאת חושבת בפני עצמך ולא מאמינה לאף אחד. עכשיו השאלה, האם החשיבה שלך מקדמת אותך לאיפשהו ? אם יש לך מקום שכן היית רוצה למצוא את עצמך ? אפילו שזה אולי מקום הזוי ודמיוני דיברת על משמעות. למשמעות יש בדר"כ כמה אסוציאציות. דבר ראשון היא נותנת לאדם סיבה לחיות. יש כאלה שיאמרו ש"ייעוד" נותן משמעות, כלומר נותן סיבה. אפשר לומר ש"משמעות" נותן לך מיקוד בחיים. כלומר, משהו אחד, משמעותי יותר מהאחר, וככה את מבטא את ה"אני" שלך. באופן כללי כשמדברים על משמעות מדברים על סיבה שהבנאדם נותן לעצמו, מטרה לחיים שהוא נותן לעצמו, המטרה הזו אמורה להביא אותו לאושר. (היא יכולה לעזור אבל לא בהכרח). את מדברת המון על משמעות של האנושות, אם יש סיבה לחיים בכלל...השאלה אם זה עוזר לך ? נניח שמשמעות האנושות הייתה להיות אוכל של חייזרים, האם היית מרגישה טוב עם זה ? דיברת על אלוהים ושאת לא מאמינה. סבבה...את מאמינה במשהו ? נראה לי שאת מאמינה בחשיבה שלך לפחות. עזבי תיאוריות ושטויות של הדת שאומרים לך לרדוף אחרי דברים שאחרי המוות. אלו סתם שאיפות ומטרות שיוצרים לך. באותה מידה שהם מאמינים באלוהים, והמשמעות שלנו היא אלוהים. אפשר לומר שאנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו וגם הטבע. הוא אלוהים. ולכן כל אחד יכול לתת לעצמו משמעות מבפנים. שאיתה הוא כן -יחליט- להיות מאושר בחיים שלו. אני ממליץ לך על הספר של ויקטור פראנל "האדם מחפש משמעות". בכל אופן, אני חושב שאת בדרך הנכונה, נראה שאת די עובדת עפ"י הבפנים שלך. לדעתי כשתתחילי לחשוב מה יקדם אותך, מה המטרה שכן תהני איתה בחיים. איך את כן רוצה לחיות את החיים שלך. המשמעות של האנושות ברמה יקומית, אלוהים וכו' יראו פחות רלוונטיים. כי זה לא יעניין אותך בכלל, כי מה זה משנה גם אם הייתה משמעות גלובלית להכל. ואם את מאמינה באנרגיות. תעשי הנחה שאת אנרגיה בפני עצמה וכל היקום זו אנרגיה אחת גדולה שזורמת. לאיזו כיוון היית רוצה להזרים את האנרגיה שלך כך שהיא תוכל להתעצם ? בכל אופן, לנושא האושר, אני ממליץ לך על שירשור שעשיתי בפורום NLP פה בתפוז. שם הם יותר עסקו במהו האושר עצמו ולא בגורמים לאושר.