ורד יקרה...
ממליצה לך בחום לאזור את כל הכוחות ולעשות את זה. בסופו של דבר הם מסתדרים יותר טוב בלעדינו. אני עזבת את הבית 7 שנים אחרי שאימי נפטרה. אלו היו הימים הכי קשים בחיים שלי. הבית שלי היה מוכן, תקעו מזוזות, ריהטנו אותו הכל היה מוכן ואני המשכתי לישון בחדר שלי אצל אבא על הרצפה עם בעלי והתינוקת. אחרי שבוע וחצי אזרתי את האומץ וקמתי ועברתי. לא האמנתי, אבל זה עשה לי כל כך טוב. התרגשתי, אהבתי את הבית שלי אהבתי את השינוי שעשיתי לעצמי. בעלי מאוד תמך ואבא שלי נתן את ההרגשה הכי טובה בעולם. כמובן, שהמשכתי לדאוג ולהשאר בקשר יומיומי. קניתי את הבית שני בניינים מביתו של אבי כך שיכולתי להיות נגישה בכל עת. אבא שלי פרח אחר כך. היתה לו תקופה נהדרת. גם הוא היה צריך את החופש הזה לעצמו מאחלת לך בהצלחה ותעשי את הצעד בלב שלם והכי מהר שאפשר