היי

vered51

New member
היי

היי, רציתי רק להגיד שאני פה כל הזמן. אני כל יום נכנסת וקוראת את כל ההודעות של כולן. אני פשוט בתקופה לא ברורה שלנסות לאסוף כוחות ולנסות לעזוב את הבית ולהשאיר את אבי לבד בבית הגדול. תהליך לא קל. אני מקווה שלכולנו יהיה שבוע טוב. חיבוק ענק ממני
 
ורד יקרה...

ממליצה לך בחום לאזור את כל הכוחות ולעשות את זה. בסופו של דבר הם מסתדרים יותר טוב בלעדינו. אני עזבת את הבית 7 שנים אחרי שאימי נפטרה. אלו היו הימים הכי קשים בחיים שלי. הבית שלי היה מוכן, תקעו מזוזות, ריהטנו אותו הכל היה מוכן ואני המשכתי לישון בחדר שלי אצל אבא על הרצפה עם בעלי והתינוקת. אחרי שבוע וחצי אזרתי את האומץ וקמתי ועברתי. לא האמנתי, אבל זה עשה לי כל כך טוב. התרגשתי, אהבתי את הבית שלי אהבתי את השינוי שעשיתי לעצמי. בעלי מאוד תמך ואבא שלי נתן את ההרגשה הכי טובה בעולם. כמובן, שהמשכתי לדאוג ולהשאר בקשר יומיומי. קניתי את הבית שני בניינים מביתו של אבי כך שיכולתי להיות נגישה בכל עת. אבא שלי פרח אחר כך. היתה לו תקופה נהדרת. גם הוא היה צריך את החופש הזה לעצמו מאחלת לך בהצלחה ותעשי את הצעד בלב שלם והכי מהר שאפשר
 
לעזוב את הבית...

כמו שסיפרתי פה אימי נפטרה כשהייתי בת 20 אחרי שיחרורי מהצבא בגלל היותי הילדה הכי קטנה במשפחה נשארתי אחרונה בבית. כל האחים שלי נשואים וגדולים. נשארנו אני ואבא. היה נורא כיף. חיינו כמו שותפים, ולא התערבנו אחד בחיי השני. אחרי 5 שנים מצאתי את בעלי ואחרי שנה התחתנו, 10 חודשים אחר כך נולדה התינוקת שלי ובהיותה בת חודשיים וחצי עזבנו הייתי בת 27. צעד לא פשוט כמו שציינתי בהודעה הקודמת שלי אבללללללל צעד חכם לי לבעלי לילדה ולאבא ממליצה בחום פה תמיד בשבילכן לחזק ולתמוך רינתי
 
טוב שעדכנת... כי באמת שאלתי את

עצמי איפה את ... מחזקת את ידייך. אני יודעת שלא קל לך.
 
הוקוס ו-VERED [וכמובן שלא רק....]

אולי תרצו להעיף מבט בזה, במיוחד בסעיף 3. [מופיע במאמרי הפורום].
 
למעלה