היי

[ברבורה25]

היי

יש שני דברים שמטרידים אותי לאחרונה:
1. אני מטופלת אצל מישהי (פסיכותרפיסטית) כבר שנה וחצי אפילו יותר ובמהלך הטיפול נהייתי ממש מחורפנת. פתאום הבנתי על עצמי דברים אחרים ונכנסתי לאטרף לא מוסבר, התחלתי למרוד ולהשתגע. השאלה אם הטיפול החמיר את המצב או שזה מה שצריך לקרות בתהליך?
2. יש לי חברה ממש יפה שתמיד הייתה במרכז העניינים ואני נדחקתי הצידה מבחינת גברים. כל פעם שהיינו יוצאות היו מתחילים איתה, הידידים שלי רצו אותה והאמת שכנראה שהדחקתי את זה. לאחרונה יש לה חבר והם ממש מאוהבים. אני רואה את האהבה שלה בעיניים וקשה לי מאוד עם זה. אני מקנאה בה ואני יודעת שזה אסור אבל זה גדול ממני. התחלתי להתרחק ממנה גם כי היא מחצינה את זה יותר מידי וזה עושה לי רע. היה לי בן זוג ונפרדנו, אחרי הפרידה היא שלחה לי תמונות שלה ושל החבר מחו"ל בזמן שהייתה שם, הייתה שולחת "מתגעגעת" ושטויות כאלו וזה עיצבן אותי. אני כל הזמן עוקצת אותה ונראה לי שהיא כבר שמה לב שמשהו לא בסדר. אני מאוד רוצה לשלוט בזה אך לא יכולה וזה מטריד אותי ממש! למישהו יש רעיון מה עושים בנידון?(חוץ מללכת לטיפול ולשמוע מה המטפלת תגיד)

תודה

 

[פנתרית סגולה]

הרעיון שלי הוא לנתק את הקשר איתה.

ולהתחיל , כשאת משוחררת ממנה, להשקיע בעצמך ולקשור קשרים עם גברים.

 

[תמר דגן 1]

החברה שלי יותר יפה ממני וכולם מתחילים איתה - מה עושים?

שלום לך ברבורה

לשאלתך הראשונה, לעיתים, תוך כדי טיפול, אנחנו מגלים על עצמנו דברים שהדחקנו כדי להגן על עצמנו מפני הכאב. ההדחקה שירתה אותנו בזמנו והיתה טובה עבורנו, אולם יש לה מחירים. פעמים רבות אנחנו מגיעים לטיפול עקב המחירים שההגנה גובה, או מכיוון שנוצרו בה סדקים, והכאב המקורי מבצבץ.
בטיפול ההגנות לעיתים מתמוטטות, והכאב המקורי מציף. יש טיפולים שעושים זאת בהדרגה על מנת לא ליצור הצפה, ויש שמשתמשים בהצפה ככלי לשינוי. יש אפשרות להגביר את תדירות המפגשים לתקופה מסוימת, עד לאיסוף מחדש, עיבוד הכאבים המקורים, ובנית הגנות אדפטיביות.

שאלתך השניה דורשת התיחסות מעבר לזמן שיש בידי כרגע, אבל בינתיים חשוב לי רק לאמר:
א. זו תופעה שכיחה מאוד. ההרגשה שחברתי יפה ממני וכולם מתחילים איתה. לעיתים זה תיאור מדויק של המציאות ולעיתים רק תחושה.
ב. אין רגש אסור!! אם את מרגישה קנאה, זה בדיוק מה שאת מרגישה וזה לגיטימי. במקרה הזה, זה אפילו הגיוני, אבל זה לא באמת חשוב אם זה הגיוני או לא. כל רגש הוא לגיטימי! השאלה מה עושים איתו. אפשר להלחם ולנסות להכחיש או להדחיק, כיוון שבערכים שלי זה רגש "אסור"; ואז להוסיף אשמה על המצוקה המקורית. אפשר להודות בו בפני עצמי או בפני זולתי, לאוורר ולהבין ולהתיעץ.
אפשר גם להתרחק מחברתך שגורמת לך להרגיש רע בנוכחותה.
אם החברות יקרה לך, אפשר גם לאזור אומץ ולדבר איתה על כך באופן ישיר. סביר להניח שקל יהיה יותר ליישם את המלצתי האחרונה, לאחר שיחה על הנושא עם מישהו אחר.
מנסיון רב שנים - זו העצה הכי קשה, אבל הכי שווה ומשתלמת.
בהצלחה

 

[ברבורה25]

שכחתי לציין

שיש לי כמה חברות עם חבר אבל רק לה משום מה אני לא יכולה לפרגן וחשה את הרגש הזה.

 

[תמר דגן 1]

קשה לי לפרגן לחברתי הטובה

תוספת זו חשובה. ככל שתוסיפי יותר, אוכל כמובן לכוון יותר מדויק לקושי הספציפי שלך. תגובות בפורום מתמרנות תמיד בין תגובה ספציפית לשואל, לבין הכללות שיסייעו לציבור הרחב יותר השותף לאותן התלבטויות.
העובדה שאת מפרגנת לחברות אחרות, מחזקת כמובן את ההבנה, שאין לך בעיה מוכללת של חוסר יכולת לפרגן, קנאה כרונית, או כל בעיה אחרת בקשרים בינאישיים. הקושי הוא ספציפי למערכת היחסים שלך עם חברה מסוימת, והוא לא התחיל מהחבר הנוכחי שלה. ניתוח הסטורית מערכת היחסים שלכן יהיה מחוץ לגבולות המידע שסיפקת, אבל בהכללה גסה, יכול לנבוע מהתחושה שפיתחת בנוכחותה, הקשורה להסטוריה אישית כלשהי שלך (כגון השוואה לא מייטיבה לאחות יפה או מוצלחת, או לחברה בילדות היותר מוקדמת, וכדומה), או קשורה ליחס שלה אליך (כגון: התנשאות, הערות לא נעימות, עקיצות וכדומה), או משילוב של השניים.