היי,

[the starry night]

היי,

פורום הזה נמצא בתודעה שלי כבר כמה זמן, אבל פחדתי להיכנס לכאן.
פחדתי מה שזה יאמר.

נורא קשה להודות באמת המרה, שיש לי בעיה. עם כל שלב בדרך אני רק מרגישה יותר דפוקה ויותר, שמשהו לא בסדר אצלי.
כשסוף סוף פתחתי את העיניים וקלטתי שזה לא קשיים, זאת לא הפרעת אכילה שיש לכל בחורה, זה אנורקסיה. הפגש הראשון אצל הפסיכולוג ואחר כך אצל הדיאטנית. כשנפגשתי עם פסיכיאטר ואחר כך התחלתי לקחת כדורים נגד דיכאון. כל פעם שברה אותי ההרגשה שאני לא כמו כולם, שאני לא בסדר.

לכתוב פה היא להודות באופן סופי במצב, ואני כבר מתמודדת ומצבי יותר טוב, אבל קשה להגיד את זה בקול רם.

בתקופה האחרונה אני מרגישה מבולבלת. הגעתי למעין צומת דרכים. אני מרגישה שהפרעת האכילה כבר לא מגדירה אותי כבנאדם אבל אני יודעת שהיא עוד קיימת ובמקום מסויים, אני מפחדת לשחרר אותה.

http://www.tapuz.co.il/blog/net/userblog.aspx?foldername=yotzetlarutz

תודה.

 

[חלומותשל אחרים]

שלומלום

מרפרוף קצר בבלוג שלך נזכרתי במשהו שלמדתי בבית השיקומי- את צריכה ללמוד להיות בתוך חוסר ודאות. פשוט להיות שם ולתת לדברים לקרות לך.
נכון שזה איום ונורא, ונכון שאנחנו חייבות-חייבות-חייבות להיות בשליטה , ונכון שאולי את רוצה תשובות חד משמעיות ומוחלטות ממש עכשיו
אבל אי אפשר להתנהל ככה בחיים, פשוט לא
את לא יכולה לתכנן מראש ולדעת כל מהלך שלך לא באוכל ולא בשום דבר אחר, כי אז כשמשהו יקרה (ודברים קורים בחיים..) את לא תדעי איך לעזאזל לאכול את זה.
ועוד משהו-
"זאת לא הפרעת אכילה שיש לכל בחורה, זה אנורקסיה"
לא בטוחה שהבנתי למה התכוונת פה. אבל לי זה נשמע כמו האדרה של אנורקסיה וחבל, כי אין מה להאדיר פה.

 

[אלומת האור]

את יכולה להסביר איך לומדים לחיות בחוסר ודאות?

אני ממש אשמח ללמוד את זה, כי הפחד להרפות משליטה כל כך גדול, שבכל פעם שמשהו משתנה לי אני נכנסת לחרדה משתקת.

 

[חלומותשל אחרים]

תרגול

קודם כל את צריכה לזהות שאת נמצאת בחוסר וודאות שנייה לפני שאת קופצת "לתקן" אותה.
אחרי שזיהית- הרבה עבודה מחשבתית. ממש לדבר עם עצמך ולהגיד- אני בחרדה עכשיו כי אני לא אוהבת להיות בחוסר ודאות. זה יעבור עוד כמה דקות. זה משהו שאני רוצה לשנות וכן הלאה.

 

[אלומת האור]

נשמע קשה מאוד מאוד. תודה לך

 

[levshavur]

ברוכה הבאה!

סטרי נייט שלום,
אני שמחה שמצאת את האומץ להיכנס ולכתוב כאן...
טוב שיש לך את התובנה שהפרעת האכילה לא מגדירה אותך- השאלה שאולי כדאי שתשתאלי את עצמך: מה כן מגדיר אותך? אילו תכונות אופי? מה הדברים שאת אוהבת וכד'...
זה כמו שאף אחת/ד הוא לא האסתמה שלה/ו כאבי הגב וכד...
מה שבאמת מגדיר אותנו (לדעתי) זה האופי ותחומי ההתעניינות.
לדעתי ברגע שתוכלי להגדיר לעצמך את הזהות (הבריאה) שלך, תוכלי לשחרר את ההפרעה...
מחקתי את ההודעה שבה פירטת סוגי מאכלים מכיוון שזה בניגוד לתקנון הפורום. בבקשה תקראי את התקנון.
שוב, ברוכה הבאה ואני מקווה שתרגישי כאן ב

לבשה.