היי...
אני קוראת פה לפעמים, ולא מגיבה.
בעיקר כי אני לא יודעת מה להגיד.
אני גם לא באמת בטוחה למה אני כותבת פה עכשיו.
אני מניחה שאני בסוג של משבר.
כבר התחלתי להשלים עם מי שאני. להגיד שלא אכפת לי מהמשקל. ולמשך כמה רגעים להצליח להאמין בזה.
אבל אז אמא שלי שוב החליטה להגיד לי שאולי כדאי שאני ארד במשקל.
הערה שבאה ממקום של אהבה ורצון אמיתי באושר שלי.
אבל הערה שבאה אחרי הודעה שהייתה משמחת בשבילי - בדיוק הודעתי לה שאני והחבר החלטנו להתחתן, והצליחה להפוך את כל התהליך להרבה פחות משמח.
מאז אני לא מצליחה להתנער מההרגשה שאני לא יפה מספיק בשביל שמישהו ירצה להתחתן איתי.
שמשהו ישתבש בהכרח.
שהוא יבין שיש המון בנות, הרבה יותר יפות ורזות ממני, שהיו מתות להיות איתו.
שהעובדה שאני כנראה לא אוכל למצוא שמלת כלה במקומות הרגילים היא עוד הוכחה לזה שמשהו לא בסדר איתי (אפילו עוד לא התחלתי לחפש, ולמעשה כרגע עצם המחשבה על להתחיל מבעיתה אותי)
שכל סיפורי הזוועה שקראתי עליהם שהיו מנת חלקן של בחורות שאינן מידה 36 בתהליך יקרו גם לי.
ועכשיו אני מוצאת את עצמי חושבת שלוש פעמים לפני כל ביס, שוקלת ברצינות לדלג על ארוחות ועושה את כל הדברים שהייתי עושה פעם, לפני שהתחלתי לנסות לאהוב את עצמי יותר ממה שניסיתי לרדת במשקל.
מדהים כמה הערה אחת מסוגלת להחזיר אותי שנים אחורה.
אז כאמור, אני לא בטוחה למה אני כותבת פה.
אולי כדי לדעת שמישהו מבין.
אני קוראת פה לפעמים, ולא מגיבה.
בעיקר כי אני לא יודעת מה להגיד.
אני גם לא באמת בטוחה למה אני כותבת פה עכשיו.
אני מניחה שאני בסוג של משבר.
כבר התחלתי להשלים עם מי שאני. להגיד שלא אכפת לי מהמשקל. ולמשך כמה רגעים להצליח להאמין בזה.
אבל אז אמא שלי שוב החליטה להגיד לי שאולי כדאי שאני ארד במשקל.
הערה שבאה ממקום של אהבה ורצון אמיתי באושר שלי.
אבל הערה שבאה אחרי הודעה שהייתה משמחת בשבילי - בדיוק הודעתי לה שאני והחבר החלטנו להתחתן, והצליחה להפוך את כל התהליך להרבה פחות משמח.
מאז אני לא מצליחה להתנער מההרגשה שאני לא יפה מספיק בשביל שמישהו ירצה להתחתן איתי.
שמשהו ישתבש בהכרח.
שהוא יבין שיש המון בנות, הרבה יותר יפות ורזות ממני, שהיו מתות להיות איתו.
שהעובדה שאני כנראה לא אוכל למצוא שמלת כלה במקומות הרגילים היא עוד הוכחה לזה שמשהו לא בסדר איתי (אפילו עוד לא התחלתי לחפש, ולמעשה כרגע עצם המחשבה על להתחיל מבעיתה אותי)
שכל סיפורי הזוועה שקראתי עליהם שהיו מנת חלקן של בחורות שאינן מידה 36 בתהליך יקרו גם לי.
ועכשיו אני מוצאת את עצמי חושבת שלוש פעמים לפני כל ביס, שוקלת ברצינות לדלג על ארוחות ועושה את כל הדברים שהייתי עושה פעם, לפני שהתחלתי לנסות לאהוב את עצמי יותר ממה שניסיתי לרדת במשקל.
מדהים כמה הערה אחת מסוגלת להחזיר אותי שנים אחורה.
אז כאמור, אני לא בטוחה למה אני כותבת פה.
אולי כדי לדעת שמישהו מבין.
