היי
התלבטתי ממש אם להשאיר פה הודעה, לא מרגיש לי נכון לשתף אחרים בכאב שלי בטח לא אנשים שאני לא מכירה.
אני עוד מעט בת 21, אימי נפטרה בפברואר האחרון מהמחלה הכי ארורה בעולם, אפילו שנה היא לא הייתה חולה וזה פשוט התפשט ומיום ליום נהיה גרוע יותר. אני בצבא ויצא שכל פעם שחזרתי הביתה המצב נהיה רע יותר ויותר עד לפעם האחרונה שהיא לא יכלה לזהות אותי ואז חזרתי לבסיס ובאותה שבת שאותה סגרתי היא נפטרה.
אני בת יחידה ותמיד התרגלתי שמפנקים אותי ועוזרים לי בכל מה שאני צריכה, אני לא יודעת כ"כ לבשל ואני מודה שרק בצבא גיליתי את העצמאות שבי ולפני כן הייתי כמעט לגמרי תלויה בהורים. אבל עזבו אוכל, אם אני רעבה אני אלך למסעדה עם חברות או אוציא שניצל תירס מהמקרר (שחברות שלי מרימות גבה שזה מה שאני אוכלת בבית, למה מי יבשל לי, אהרוני שיצא מהטלוויזיה?) אין לי עם מי לדבר. אני אוהבת את אבא שלי אבל אנחנו דומים מאוד בשריטות שלנו, הוא לא יכול לעזור לי בשום דבר שקשור לדברים נשיים ואני לרוב בכלל לא נוהגת להתייעץ איתו כי זה ייגמר באיזו הטפה ואין לי כוח. אני עומדת להשתחרר בעוד כמה חודשים ואני פשוט לא יודעת מה יהיה איתי, אם פעם ידעתי שאני אלך ללמוד, לעבוד, אכיר מישהו, אתחתן ובלה בלה, היום כבר אין לי כוח לכלום ואני באמת לא יודעת מה יהיה איתי. אני לא יודעת מה יוכל לעזור לי ואם יש בכלל משהו שבאמת יעזור, ואני שונאת פסיכולוגים, פעם לי הייתה שאיפה להיות אחת כזאת אבל אחרי שראיתי איך הם פשוט גורמים לי לבכות במשך פגישות שלמות והייתי יוצאת עם ההרגשה הכי כבדה ומגעילה בעולם, היא חלפה לי.
קיצר, זהו, פרקתי.
התלבטתי ממש אם להשאיר פה הודעה, לא מרגיש לי נכון לשתף אחרים בכאב שלי בטח לא אנשים שאני לא מכירה.
אני עוד מעט בת 21, אימי נפטרה בפברואר האחרון מהמחלה הכי ארורה בעולם, אפילו שנה היא לא הייתה חולה וזה פשוט התפשט ומיום ליום נהיה גרוע יותר. אני בצבא ויצא שכל פעם שחזרתי הביתה המצב נהיה רע יותר ויותר עד לפעם האחרונה שהיא לא יכלה לזהות אותי ואז חזרתי לבסיס ובאותה שבת שאותה סגרתי היא נפטרה.
אני בת יחידה ותמיד התרגלתי שמפנקים אותי ועוזרים לי בכל מה שאני צריכה, אני לא יודעת כ"כ לבשל ואני מודה שרק בצבא גיליתי את העצמאות שבי ולפני כן הייתי כמעט לגמרי תלויה בהורים. אבל עזבו אוכל, אם אני רעבה אני אלך למסעדה עם חברות או אוציא שניצל תירס מהמקרר (שחברות שלי מרימות גבה שזה מה שאני אוכלת בבית, למה מי יבשל לי, אהרוני שיצא מהטלוויזיה?) אין לי עם מי לדבר. אני אוהבת את אבא שלי אבל אנחנו דומים מאוד בשריטות שלנו, הוא לא יכול לעזור לי בשום דבר שקשור לדברים נשיים ואני לרוב בכלל לא נוהגת להתייעץ איתו כי זה ייגמר באיזו הטפה ואין לי כוח. אני עומדת להשתחרר בעוד כמה חודשים ואני פשוט לא יודעת מה יהיה איתי, אם פעם ידעתי שאני אלך ללמוד, לעבוד, אכיר מישהו, אתחתן ובלה בלה, היום כבר אין לי כוח לכלום ואני באמת לא יודעת מה יהיה איתי. אני לא יודעת מה יוכל לעזור לי ואם יש בכלל משהו שבאמת יעזור, ואני שונאת פסיכולוגים, פעם לי הייתה שאיפה להיות אחת כזאת אבל אחרי שראיתי איך הם פשוט גורמים לי לבכות במשך פגישות שלמות והייתי יוצאת עם ההרגשה הכי כבדה ומגעילה בעולם, היא חלפה לי.
קיצר, זהו, פרקתי.
