היי 
אני הרבה מאוד זמן קוראת פה בפורום וכבר קראתי כל כך הרבה דיונים שרציתי להגיב עליהם ולא יכלתי.. אז פתחתי שם משתמש והחלטתי להצטרף לפורום, אם תקבלו אותי כמובן
אולי אני לא בגיל המתאים - 18 - ואולי אני לא "בראש" המתאים, אז אני קצת אפטפט ותחליטו אם אתם רוצים אותי כאן או לא
קצת על עצמי: אמנם אי אפשר לקרוא לי יפה, אבל אני בהחלט שמנה. כיום אני עומדת על 130 קילו. כמו כולן, ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות בעולם, אבל המוח לא מאפשר לי לכוון אותו למצב של "לא אוכלים ביום אחד חצי מהעוגה שאמא אפתה".
אני רק בת 18, אבל כבר ספגתי כמעט את כל סוגי ההשפלות, הכינויים, הירידות והתפיסות הסטריאוטיפיות שהגזע האנושי יכל לחשוב עליו. סתם דוגמא, בגיל 13 מישהו מהשכבה לא הזמין אותי לבר מצווה שלו כי הוא חשב באמת ובתמים שאני אוכל כל כך הרבה מהאוכל באולם שהכסף שהבאתי לא יכסה על זה.
אני לא גאה בזה שאני שמנה, מעולם לא הייתי. אני סוג של מתנצלת כל הזמן על זה שאני שמנה. אני באופן קבוע מרגישה שאין לי זכות להתאהב במישהו, "כאילו מה נראלי?". כבר היו שני בחורים שאיכשהו הצליחו לראות מעבר לשומן, ובאמת רצו אותי. אחד מהם היה מישהו שהלב שלי בערך נעצר רק מנשימה שלו, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי למצב של להיות איתו. לא הרשתי לעצמי לחוות הנאה (לא במובן המיני) או זוגיות, אם אפשר לקרוא לזה ככה, כל עוד אני במשקל הנוכחי.
אני רואה פה נשים חזקות שגאות בעצמן על מי שהן, למדו להעריך את עצמן, לאהוב את עצמן. ולמרות שאני אנסה כל החיים שלי לרדת במשקל כמה שיותר, אני רוצה איכשהו ללמוד לאהוב את עצמי גם במשקל הזה, ללמוד מימכן איך לפתח ביטחון עצמי שאולי אפילו יעזור לי להרזות, ואם לא, אז לפחות יעזור לי להנות מימה שיש.
ברור לי שזה לא פורום פסיכולוגיה, אבל אם תקבלו אותו כאן, יש לי תחושה שאני כן אצליח לרכוש משהו חיובי
אני הרבה מאוד זמן קוראת פה בפורום וכבר קראתי כל כך הרבה דיונים שרציתי להגיב עליהם ולא יכלתי.. אז פתחתי שם משתמש והחלטתי להצטרף לפורום, אם תקבלו אותי כמובן
אולי אני לא בגיל המתאים - 18 - ואולי אני לא "בראש" המתאים, אז אני קצת אפטפט ותחליטו אם אתם רוצים אותי כאן או לא
קצת על עצמי: אמנם אי אפשר לקרוא לי יפה, אבל אני בהחלט שמנה. כיום אני עומדת על 130 קילו. כמו כולן, ניסיתי את כל הדיאטות האפשריות בעולם, אבל המוח לא מאפשר לי לכוון אותו למצב של "לא אוכלים ביום אחד חצי מהעוגה שאמא אפתה".
אני רק בת 18, אבל כבר ספגתי כמעט את כל סוגי ההשפלות, הכינויים, הירידות והתפיסות הסטריאוטיפיות שהגזע האנושי יכל לחשוב עליו. סתם דוגמא, בגיל 13 מישהו מהשכבה לא הזמין אותי לבר מצווה שלו כי הוא חשב באמת ובתמים שאני אוכל כל כך הרבה מהאוכל באולם שהכסף שהבאתי לא יכסה על זה.
אני לא גאה בזה שאני שמנה, מעולם לא הייתי. אני סוג של מתנצלת כל הזמן על זה שאני שמנה. אני באופן קבוע מרגישה שאין לי זכות להתאהב במישהו, "כאילו מה נראלי?". כבר היו שני בחורים שאיכשהו הצליחו לראות מעבר לשומן, ובאמת רצו אותי. אחד מהם היה מישהו שהלב שלי בערך נעצר רק מנשימה שלו, אבל לא הצלחתי להביא את עצמי למצב של להיות איתו. לא הרשתי לעצמי לחוות הנאה (לא במובן המיני) או זוגיות, אם אפשר לקרוא לזה ככה, כל עוד אני במשקל הנוכחי.
אני רואה פה נשים חזקות שגאות בעצמן על מי שהן, למדו להעריך את עצמן, לאהוב את עצמן. ולמרות שאני אנסה כל החיים שלי לרדת במשקל כמה שיותר, אני רוצה איכשהו ללמוד לאהוב את עצמי גם במשקל הזה, ללמוד מימכן איך לפתח ביטחון עצמי שאולי אפילו יעזור לי להרזות, ואם לא, אז לפחות יעזור לי להנות מימה שיש.
ברור לי שזה לא פורום פסיכולוגיה, אבל אם תקבלו אותו כאן, יש לי תחושה שאני כן אצליח לרכוש משהו חיובי
