טעימה מן המקורות:
ציטטתי כאן שלושה מקורות ידועים + ניתוח קצר.
א. אמר רב משום רבי ראובן בן אצטרובילי: ניתן ללמוד שזיווגים הם בהשגחה מן התורה ומן הנביאים ומן הכתובים. מן התורה: דכתיב (בראשית כד, נ) "ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר". מן הנביאים: דכתיב (שופטים יד, ד) "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא". מן הכתובים: דכתיב (משלי יט, יד) "בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת". (מועד קטן דף יח ע"ב). מכאן עולה שהכל בהשגחה.
ב. אמר רב שמואל בר רב יצחק בשם ריש לקיש: אין מזווגין לו לאדם אשה אלא לפי מעשיו שנא' (תהלים קכה, ג) "כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים". אמר רבה בר בר חנה בשם רבי יוחנן: וקשה לזווגן כקריעת ים סוף שנאמר (תהלים סח, ז) "אלהים מושיב יחידים ביתה (זיווגים), מוציא אסירים בכושרות (יציאת מצרים)". (ושואלת הגמ') איני [הייתכן] ?? והרי אמר רב יהודה בשם רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני ? לא קשיא (לא קשה) ! כאן בזיווג ראשון וכאן בזיווג שני. (תחילת מסכת סוטה). מכאן עולה שיש הבדל בין זיווג ראשון לשני
ג. אמר שמואל מותר לארס אשה בחולו של מועד שמא יקדמנו אחר ויארסנה. וקשה, הרי אמר רב יהודה בשם שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני (ומהו א"כ החשש שיקדימנו) ?? אלא, אכן יש לכל אדם את זיווגו משמים, אבל יכול אחר לבקש רחמים ולשאת אשה המיועדת לחברו (מו"ק יח ע"ב) מכאן עולה שהגזירה היא נקודת התחלה, אך ניתן לשנות
ד. מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא, אמרה לו: בכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו ? אמר לה" "בששת ימים, כדכתיב (שמות כ, יא): "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". אמרה לו: מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו ? אמר לה: הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה לו: האם זוהי אומנותו ? אף אני יכולה לעשות כן... (מיד הביאה מאה עבדים ומאה שפחות, ושידכה אותם בשרירות, ובבוקר חזרה וצאה שכל הזוגות רבו כל הלילה ויצאו חבולים)... מיד שלחה לקרוא לר' יוסי בר חלפתא ואמרה לו: אין אלוהים כאלוהיכם, אמת היא תורתכם, נאה ומשובחת יפה אמרת.
ועוד המשיך רבי יוסי ואמר לה: הקדוש ברוך הוא מזווגן בעל כרחן, ועל זה נאמר "אלהים מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בַּכּוֹשָׁרוֹת", "בכושרות" = בכי ושירות, יש מי ששמח בזיווגו ויש מי שבוכה, מי שחפץ בזיווגו אומר שירה, ומי שלא חפץ בוכה. א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא: הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה (כדי שיהייו שניהם באותה רמה, ויוכלו להינשא), ועל זה נאמר בתהילים: "אלהים שופט, זה ישפיל וזה ירים". מכאן עולה, שוב, שהכל בהשגחה
ניתוח המקורות
מן המקורות הללו עולה שבמקרים מסויימים הזיווג משמים ובמקרים אחרים יש לאדם שליטה עליו. השאלה היא מתי ?
בגמרות למעלה מצינו שני תירוצים: א. בזיווג שני יש בחירה ובראשון אין. ב. יש החלטה עקרונית בשמים, אך אפשר לשנותה.
בספרי הראשונים והמקובלים הוסיפו הסברים משלהם, ונחלקם לשתי דעות כלליות: א. המצדדים בשגחה. ב. המצדדים בשידוך בדרך הטבע.
א. הרמב"ם ועוד, נטו לומר שעקרונית זיווג הוא לפי מעשיו ולא נקבע מלמעלה, ומה שמכריזים במרום: א. אמנם נקבע בשמים, אך אפשר לבטלו כליל ולשנותו ע"י תפילות. ב. יש שכתבו: שכל מה שמכריזים במרום הוא רק מה תהיה נטייתו הטבעית של האדם, (למי הוא יימשך) אבל אין בזה שום גזירה, ובהחלט האדם יכול לבחור (רמב"ם). ג. או שכוונת הגמרא היתה בכלל על ענין רוחני של חיבור חומר וצורה, אבל הזיווגים הגשמיים נקבעים על ידי האדם.
ב. ויש אחרים שלמדו את ענין ההשגחה כפשוטו, ומה שכתוב שיכול לשנות ע"י תפילה: א. או שהרחמים מועילים רק שישאנה, אך לא יבעלנה. ב. יש שהוסיפו שבכל מקרה יצא לפועל השידוך משמים, כי בסוף יאלץ לגרשה או שימות.
לסיכום: בגמרא מצינו שיש בת קול המכריזה ומאידך אפשר לשנות. המפרשים דנו מה בדיוק אפשר לשנות, יש המאפשרים שינוי זמני בלבד, יש אומרים שינוי קבוע גם כן אפשרי, ויש אומרים שמלכתחילה הגזירה משמים לא היתה כה "לוחצת".
הצד השווה שבכולם הוא שייך שינוי בידי אדם, וזה מתבטא בהלכה למעשה שנפסקה בשולחן ערוך "מארסים נשים במועד, שמא יקדימנו אחר".
כמובן שכל הנ"ל הוא בגדר טעימה, ולא באתי להכריע בכמה שורות בענין הרה גורל (תרתי משמע). ובכלל, סליחה על האריכות.
