היי
היי בנות אני כותבת כאן תמד בשם אחר, וחרגתי ממנהגי כי אני רוצה לספר לא על הפגית שלי, אלא על אח שלה שבדרך.... אני בהיריון די מתקדם (חודש שישי), אחרי הריון קודם שנגמר בתחילת שמיני אבל הסיפורים איתו התחילו הרבה יותר מוקדם. השבוע בעלי הזכיר לי באיזה שבוע אנחנו אוחזים, ועם כל ההתרגשות שבהתקדמות הבריאה תודה לקל, התחלתי להיכנס לסרטי אימה מטורפים- ביום ובלילה. אין לי סיבה ממשית להילחץ, כי זה לא היה משהו שאמור להשליך על ההריונות הבאים כמו סוכרת או רעלת, אלא כל מיני אירועים שאיכשהו בסופם גמרתי בלידה... אבל זה לא מפריע לי לדמיין ולפחד. כמובן שאף אחד בסביבה לא מצליח להבין אותי בכלל, אם זו אמא שלי, אמא של בעלי או בעלי. הם כולם אומרים ש"אין מה להילחץ" ו-"הלחץ לא בריא לך עכשיו", אבל אתן בטח יודעות כמה זה מרגיע.... במיוחד כשבסביבתי לאחרונה כולם יולדות פגים (בת דודתי ילדה בשבוע 26 במשקל של פחות מ900 גרם בשבוע שעבר
) הסיבה שלדעתם אני אמורה להיות רגעוה היא שאני משתדלת לשמור על עצמי בהיריון הזה הרבה יותר מאשר בקודם- אז עבדתי במשרה מלאה מחוץ לעיר והיום אני בחצי משרה במרחק הליכה מהבית, אז לא שתיתי ולא הייתי מודעתלשתיה בכלל והעום אני מקפידה מאד לשתות לפחות שתי ליטר ליום, בקיצור, עוה כל מה שביכולתי לשמור על עצמי יותר. אני בלחץ כל הזמן, כל פעם שאני טיפה מזיעה ברגליים אני בטוחה ששלולית של דם מתרכזת תחת רגלי (אז הניצן הראשון לבעיה היה דימום), כל בוקר כשאני קמה אני בודקת שאין כתמים אדומים על הסדין, בקיצור- חיה בפחד כמעט כל הזמן
למה כתבתי את כל זה- אין לי מושג, אולי פשוט להוריד קצת את המתח במקום שיבינו אותי קצת יותר טוב. זה לא שאנ צריכה את מילות ההרגעה, מאלה של לי המון...
תודה למי שהקדישה לי מזמנה וקראה עד לכאן לילה טוב ובריא ותקין לכולנו, ותרגישו טוב!!
היי בנות אני כותבת כאן תמד בשם אחר, וחרגתי ממנהגי כי אני רוצה לספר לא על הפגית שלי, אלא על אח שלה שבדרך.... אני בהיריון די מתקדם (חודש שישי), אחרי הריון קודם שנגמר בתחילת שמיני אבל הסיפורים איתו התחילו הרבה יותר מוקדם. השבוע בעלי הזכיר לי באיזה שבוע אנחנו אוחזים, ועם כל ההתרגשות שבהתקדמות הבריאה תודה לקל, התחלתי להיכנס לסרטי אימה מטורפים- ביום ובלילה. אין לי סיבה ממשית להילחץ, כי זה לא היה משהו שאמור להשליך על ההריונות הבאים כמו סוכרת או רעלת, אלא כל מיני אירועים שאיכשהו בסופם גמרתי בלידה... אבל זה לא מפריע לי לדמיין ולפחד. כמובן שאף אחד בסביבה לא מצליח להבין אותי בכלל, אם זו אמא שלי, אמא של בעלי או בעלי. הם כולם אומרים ש"אין מה להילחץ" ו-"הלחץ לא בריא לך עכשיו", אבל אתן בטח יודעות כמה זה מרגיע.... במיוחד כשבסביבתי לאחרונה כולם יולדות פגים (בת דודתי ילדה בשבוע 26 במשקל של פחות מ900 גרם בשבוע שעבר