היי.

[ינוקא1]

היי.

בזמן האחרון אני מתרגל "רגשות". את ההשראה לזה קיבלתי בזמנו מהספר "התקדשות" של אליזבת הייך , והמדובר בתרגול מאוד עוצמתי. אם נדבר בהקשר של יום כיפורים שעברנו , למשל , אז ניתן לתרגל את הרגש "סליחה" גם בלי לסלוח לאדם ספציפי. פשוט להרגיש שאנחנו מתמלאים בסליחה. כנ"ל "אהבה" , "תודה" , "שמחה" - כמובן. לפעמים אני מוסיף לזה דמיון מודרך שאני שותה כוס מליאה באותו רגש שאני מעוניין להכניס , ואיך שאותו רגש מתפשט אצלי (או אצל המטופל) בגוף ונכנס לתוך כל התאים. ההתנתקות מזה שרגש אמור להיות כלפי "מישהו" או משהו , זה משהו מאוד עוצמתי שגם היום אני מתבונן בו. לדוגמה - הסליחה , והסולח והנסלח הם אחד. המדובר בעצם באותה אנרגיה. אנחנו כבני אדם בסך הכל מוליכים את האנרגיה הזו בדיוק כפי שכבל מעביר זרם חשמלי. אשמח לתגובות והבנות משלכם.

 

[Lagrangian]

לא נראה לי שזה יעזור להתמודד עם רגשות

אני חושב שיש כאן איזושהי אינלקטואליזציה של רגשות.. יותר מאתגר ועוצמתי להתמודד עם כעס או אכזבה כשהם נוגעים למישהו ויש להם נגיעה אמיתית בחיים שלנו. מצד שני, נראה לי שתרגול כזה יכול להיות שימושי להביא אותנו ל"מצבי תודעה" (לא ידעתי איך לקרוא למה שאני מתכוון) שונים. ואם כבר רגשות, מה האבחנות שלכם לגבי ההבדלים בדרך ההתמודדות של גברים ונשים עם רגשות?

 

[ינוקא1]

זה נכון שמבחן האמת הוא ביחסינו עם אחרים.

מצד שני , אם אתרגל את עצמי להכיל סליחה , למשל , אז כשיבוא הזמן אהיה מלא בסליחה אז לא תהיה לי בעיה לסלוח. אני יותר ויותר מגלה שאנחנו כבני אדם זה מפעלים ליצור רגשות. והרגשות הם עיקר האנרגיה שלנו. יש כביכול את אנרגית השמיים , האינטלקט , יש את אנרגית הארץ , הגוף הפיזי , ויש את הרגשות שנובעים מהשפעת האינטלקט על הגוף הפיזי. העולם מזמן לנו כל הזמן מצבים שונים המשפיעים על האינטלקט וגורמים ליצירה של רגש. הסתבר לי דרך התרגול כי אנחנו יכולים ליצור כמות בלתי מוגבלת של רגש בתנאי שאנחנו לומדים להיות "מוליך" רגשי טוב יותר -דבר שמושג דרך הרפיה שמפחיתה את ההתנגדות.למשל , בהתחלה לא היייתי יכול "לייצר" רגש של אהבה יותר מדקה או שתיים , כיום אני יכול הרבה יותר. ההרפיה פשוט מאפשרת את פעולת האינטלקט על הגוף הפיזי ליותר זמן. אני מודע לזה שמה שאני אומר נשמע מבובלבל ולא מובן "למה זה טוב" , אבל ההרגשה שלי מהתרגול היא שהחשיבות של זה עצומה. אני מרגיש שמבחינה מסוימת זה כל ההתפתחות שלנו כבני אדם - פיתוח היכולת להכיל יותר ויותר רגש.

 

[צחי שוחט]

ניצן וינוקא.....

ניצן, אם נקח את תרגול הרגשות העצמי (ללא אובייקט עליו הם מושלכים) ונעביר אותו לגוף שאנו מכירים ולתחום אומנויות הלחימה, הרי שהוא דומה לתרגול טכניקה באוויר. אתה מתרגל הרבה עם עצמך, מלמד עצמך את התחושות הנלוות לטכניקה ואחר כך אתה יכול להעביר זאת לעבודה עם אדם נוסף. כוונתי היא, שהתרגול שינוקא מתאר, יכול לעזור מאוד במצבי אמת. הוא מלמד אותך כיצד אתה רוצה להיות, וכל שנשאר לך הוא להצליח להיות כך במצב אמת. ברגע שאתה מחזק את המקום המסויים בתוככך, קל לך יותר, להשליכו כלפי חוץ. בטאו אומרים - ברגע שהגעת להארה דע לשמור עליה. אם אני מכניס זאת לכאן הרי - ברגע הגעת למקום מסויים בתוך עצמך, דע לשמור עליו גם עם הסביבה.

 

[צחי שוחט]

בקצרה...נשים גברים ורגשות

כמובן שאני מכליל - ובגדול - גברים מדחיקים ומתעלמים, לא רוצים להתמודד - מצב גרוע ביותר בחיי ביום יום, ומעולה למלחמה. נשים - מונעות מהן, חיות אותן, בשבילן הן המציאות - במיוחד פעם בחודש

. לא שזה שלילי חס וחלילה חס ושלום

, יש לי אפילו חיבה אליהן מהצד הזה. יום טוב נפלא לכולם

 

[Lagrangian]

אני לא מצליח להבין

לא גברים ולא נשים, בהקשר הזה.. לפעמים זה נראה שגברים כל-כך פחדנים עד שאי אפשר באמת לתקשר איתם ונשים כ"כ רגשניות שהן תמיד מנסות להלביש את הרגש שלהן על מי שעומד מולן.. מעניין מה החברים שלי חושבים עלי בתמורה..

 

[עומר גלעדי]

הכי מצחיק בעיני

זה להלביש רגשות על כלבים. אני עושה את זה כל הזמן, וזה כל הזמן מחדד אצלי עד כמה אנחנו בעצמינו, אני בעצמי ואנשים ככלל, צתקשים לשים לב ביום יום שהפרספקטיבה שלנו אישית ואנושית. פעם כשהייתי בצבא (לפני קצת פחות מעשרים שנה :-O) אמר לי חבר - את חושבת שנמלה, כשהיא רואה סוליה של נעל, היא יודעת שיש בנאדם מעליה? מה פתאום, אין לה שום מושג... מרתק, אה? זה מעציב אותי, רק בהקשר של אנשים שמפתחים תאוריות על העולם הזה, כמו - העולם הוא שטוח והוא עומד על צב שעומד על צב. חג סוכות שמח, משפחה אהובה

 

[ינוקא1]

למה מצחיק ? ../images/Emo151.gif

עם הביואנרגיה אני עושה מידי פעם בדיקות גם על בעלי חיים , ולפחות לגבי הכלב פיגו (הכלב של אחי) אני יכול להגיד בוודאות שהוא סובל מפחדים אובססיות ורגשות אשמה.

 

[עומר גלעדי]

רואה??? מצחיק!! ../images/Emo6.gif

עוד למשל, מצחיק שכלב שלא יודע "לשבת" הוא כלב "טיפש"

 

[צחי שוחט]

החברים שלך גם לא מבינים אותך../images/Emo13.gif

ראה תגובתי למטה. השתמשת בסמיילי אמיתי, וואו התקדמת!!!!! או שהוא במיוחד בשבילי?

 

[Lagrangian]

סמיילים אמיתיים הם במיוחד בשבילך..

 

[צחי שוחט]

אווו../images/Emo250.gif

 

[עומר גלעדי]

מרתק...

אהבתי מאוד - וגם חידשת לי - את הרעיון שרגש אינו אמור להיות "כלפי מישהו". זאת אומרת, יש כאן איזו שהיא "תרמית" של העולם הפיסי שאנחנו מכירים ואף פעם לא חשבתי עליה לעומק - אנחנו מאחלים לעצמינו אהבה, למרות שכבייכול אהבה היא כלפי מישהו אחר (ואנחנו לומדים לצפות מאנשים שיהיו "ראויים" לאהבה שלנו, למרות שאנחנו המרוויחים הגדולים מלתת אהבה...). כנ"ל בכעס, שזו תחושה מרתקת בעני, שיש בה המון עוצמה וחווייה פנימית אינטנסיבית, ומעניין מאוד להתבונן בה כלא קשורה לדברים חיצוניים... בדיוק בימים אלה יש נושא חזק בקליניקה של "סליחה" לאמא. (במיוחד בהקשר של פריון, או בעיות פריון כ"סיבה", או כ"עונש" על קשר לא סגור עם אמא) אני כל הזמן מנסה לחשוב מה הדרך הכי טובה להסביר, שסליחה לאמא לא מוכרחה להיעשות בנוכחותה, שסליחה לאמא צריכה להיעשות מול החלקים בי שמייצגים את אמא, שבכלל תהליך של סליחה המשמעות שלו לא "לסדר" מערכת יחסים אלא "להרגיע" חוסר איזון או חוסר הרמוניה אנרגטית בגוף... כי במקרים שאני מדברת עליהם, לשתי מטופלות שונות יש ממש תחושת דחיה מלעשות "סולחה" בנוכחות אמא, אבל הן כן זורמות על עיבוד האיזורים ה"חיים" בתוכן עצמן... גם אני כרגע, כמובן, כולי רגשות. אז עשית לי חשק עז לחקור את העניין על עצמי! מבטיחה לחלוק עוד תובנות שיהיו לי תודה

 

[ינוקא1]

תודה לך ../images/Emo24.gif

באיזה שהוא מקום עם התרגול הגעתי גם להבנה שלא רק שהרגש לא חייב להיות כלפי מישהו , אלא שאפילו "שכחתי" את עצמי בתוכו. כלומר , לא היתה משמעות בכלל לזה ש"אני מרגיש" היתה משמעות אך ורק לאותו הרגש עצמו. יש קטע שראיתי מזמן בטלויזיה ועד היום נותן לי המון השראה , זה היה בתוכנית של לואי ת'רו על "גורואים" בהודו ששודרה בערוץ 8. והוא עובר שם כמה גורואים , מדבר עליהם ובעיקר צוחק עליהם קצת , ולקראת סוף התוכנית הוא נפגש עם אחת בשם "האמא המחבקת" או משהו כזה , שהיא בעיקר נותנת חיבוקים לאנשים , ויש שם תור ארוך של כמה מאות אנשים והוא נכנס לתור וקיבל ממנה חיבוק. ואצל הבריטי הציני הזה היא עשתה מה שלא עשו האחרים , כלומר היא לא דיברה איתו מילה אלא רק נתנה לו חיבוק קטן אבל הוא יצא ממנה עם דמעות בעיניים. וראו את זה בתוכנית. הקטע הזה לימד אותי כמה דברים - 1. טיפול יעיל לא חייב להיות ארוך. 2. פעולה פשוטה שחוזרים עליה הרבה מביאה תוצאות. 3. רגש שמשתמשים בו מתחזק. והיום אני מבין שאנחנו ממש "מוליכי רגשות" והחוכמה היא לאפשר לעצמינו להכיל יותר ויותר.

 

[עומר גלעדי]

קארל יונג המלך אמר -

תעשה מדיטציה שמונה דקות. קשה לך? תעשה 16 דקות זה בהקשר של לחזור על פעולות ולהיות בתוך הקושי בלי לשנות כלום. אדיר!...

 

[ינוקא1]

../images/Emo140.gif

 

[Lagrangian]

בתור הריונית

לא שמת לב שלפעמים יש רגשות שצפים להם עד שאפשר להדביק אותם על מישהו? זה בדיוק קרה לי אתמול (למרות שאתמול זה היה יותר מורכב.. עצבנות כללית התערבבה עם אכזבה ממישהו לרגש יותר חזק שהיה מופנה כלפיו)..

 

[עומר גלעדי]

להדביק רגשות על מישהו

אני שמה לב שכרגע בחיי (זו לא התקופה הכי רוחנית שהיתה לי אי פעם...) אני כל כך נוטה להדביק רגשות לאנשים שאני כבר בקושי רק מדי פעם שמה לב שאני עושה את זה. במיוחד כעס. כעס זה רגש כל כך נפלא! הוא מגיע מ"החצי האחר" של הקיום שלי ביחס לתשוקה, ויש בו כל כך הרבה חיות, כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה תנועה!!! יש בו כל כך הרבה תועלת, ושחרור, והוא פשוט נהדר. אם אני מצליחה לחוות אותו בלי קשר לאנשים אחרים, הוא פשוט נהדר. עכשיו, אני עוזבת לרגע את העניין שאנשים "נדבקים" להילה כועסת ומשתנים בעקבותיה - בגלל שגם בהקשר הזה, אנחנו מנתקים אנשים "מבחוץ" מהדיון ועוסקים בהתנהלות הפנימית. יש משהו בכעס שכל כך רוצה אובייקט! לא? זאת אומרת, זה קל מאוד להתעצבן על מישהו שעושה דבר מעצבן קטן בלי פרופורציות, אם כעס כבר קיים בתוכי. אני בתחילת הדרך של להבין איך לחוות כעס בלי לחוות מערכת יחסים בפנים. אבל, אני שמחה מאוד על הדרך שכבר עשיתי בגילוי של נפלאות הכעס, ואני גם שמחה על זה שאני לא חושבת שכעס זה מפחיד / פסול / "הרגל רע", לא אצלי ולא אצל בן הזוג שלי (וכמובן לא אצל מטופל, אבל עוד פעם, אנחנו מתעסקים בצד האישי של הרגשות... מנסה לא "לברוח" למקום של המטפלת כי בעוד זה רלוונטי מאוד זה גם קצת מנותק, מתנשא, פחות חופר, ולא אכפת לי דווקא קצת להקשות עכשיו

)

 

[Lagrangian]

אני בעד לחלוטין!

כשיודעים לנתב אותו נכון, כעס זה מאוד שימושי.. אני מעצבן את עצמי לפעמים כשאני רץ כדי שיהיה לי יותר כח להמשיך. גם אחרי זה תחושת השחרור יותר גדולה. אבל אולי צחי יגיד שזה דווקא קצת מקהה את החושים במהלך קרב, לא?

 

[Lagrangian]

ממש בא לי

לחלוק את זה.. יש סיכוי שעוד כמה ימים הבד יולבן מחדש כדי לשרת ציור קצת יותר רציני.. אבל הנה לבינתיים - רגש שהפך לחומר שיהפוך לרגש.