היי

[Fork]

זה לא מדויק להשוות מין לאוכל...

אבל גם לא מדויק להשוות מין לסתם חשק אחר. כמו שאני ארצה למשל לקנות פריט נוי קטן שנורא אהבתי, אבל אין לי כסף, אז אני אתגבר על הרצון הזה. אבל זה נורא תלוי ... אני בטוחה שיש אנשים שרצון לסקס אצלם דומה מאוד לרצון לקנות איזה פריט נוי יפה ויש כאלו שזה הכרחי הרבה יותר. עובדה שתסכול מיני יכול לגרום לבעיות נפשיות. זה משתנה מאדם לאדם.

 

[Razzle Dazzle]

כל תסכול יכול לגרום לבעיות נפשיות...

זאת פשוט מעיד על חוסר יכולת להתמודד עם תיסכולים.

 

[Berethor]

גם אני מאמין כך

כל נושא התיסכולים והאכזבות דומה לתינוק שחושב שכל מה שהוא רוצה הוא יקבל.

 

[Razzle Dazzle]

אני חשה אמפטיה

לנושא של תסכולים ואכזבות, אבל אני חושבת שצריך ואפשר להתמודד איתם.

 

[inbardaf]

../images/Emo45.gif ../images/Emo45.gif

 

[Fork]

.....

לא צריך להכליל. לאדם שסובל ממחסור בסרוטנין במוח, יהיה מאוד מאוד קשה לנשות את רמת הסרוטנין במוח (שגורם למצבי רוח רעים ולפעמים לדיכאון של ממש) רק ע"י פסיכולוגיה, ולפעמים זה בלתי אפשרי ומחייב טיפול תרופתי. משיכה מינית זה בסך הכל הפרשה של הורמונים בגוף. כשאתה מקבל מכה ברגל, תאי העצב מגיבים ואתה מרגיש כאב. תוכל לנטרל את הרגשת הכאב ע"י מחשבות? אז נכון שבהמון מקרים אנשים לא יכולים להתמודד עם התסכולים שלהם, אבל לפעמים הדברים הם לא בידיוק תשתלט ותנטרל. בעיקרון, אדם יכול ברוב המקרים להתעלם מהרצון למין, אבל מהתסכול המיני שיבוא לאחר כמה זמן, קצת יותר קשה. אגב, למנוע תסכול מיני יכול להיעשות גם ע"י אוננות ולא רק ע"י סקס עם אדם אחר.

 

[Razzle Dazzle]

נראה לי שלא ממש הבנת...

לא הייתה כאן הכללה. לא הבנתי מה מטרת הדוגמאות של הכאב והסרוטונין ואיך הן רלוונטיות. את כתבת שזה לא מדויק להשוות מין לסתם חשק אחר, וההוכחה שהבאת לכך היא שתסכול מיני יכול לגרום לבעיות נפשיות. - אבל כל תסכול יכול להביא לבעיות נפשיות אם לאדם יש קושי בהתמודדות עם תסכולים (ואני לא מזלזלת בזה, גם אני לא מתמודדת טוב עם תסכולים). זה רלוונטי לתסכול מיני ולכל תסכול אחר. "אבל מהתסכול המיני שיבוא לאחר כמה זמן, קצת יותר קשה." לא אמרתי שאדם לא יחוש תסכול. אבל תסכול לא יגרום לבעיה נפשית אצל אנשים נורמלים שיודעים להתמודד עם תסכולים. ותסכול מיני הוא לא יוצא דופן, אדם שאין לו בעיה מיוחדת בהתמודדות עם תסכולים לא יפתח בעיות נפשיות בגלל תסכול מיני. נכון, אוננות היא עוד דרך להתמודד עם תסכול מיני. לכן אין סיבה שאדם נורמטיבי לא יצליח להתמודד תסכול מיני ולא לפתח בעיות נפשיות.

 

[inbardaf]

../images/Emo45.gif

 

[Fork]

......

"תסכול לא יגרום לבעיה נפשית אצל אנשים נורמלים שיודעים להתמודד עם תסכולים". נכון מאוד, אבל יש משהו בתסכול מיני ששונה מתסכולים אחרים. אומנם הוא לא יגרום לבעיות נפשיות אצל אדם נורמאלי, והכל תלוי באדם עצמו שבמידת התסכול, אבל למצבי רוח משתנים ושליליים כן. עניין השליטה בניטרול ההרגשות הנלוות לתסכול, הוא מאוד בעייתי בניגוד לתסכולים אחרים. הבאתי את הדוגמאות של הכאב והסרוטנין בשביל להדגיש את העניין ההורמונלי שקשה לשלוט בו באופן פסיכולוגי. אני חושבת שאנשים מיניים מבלבלים בדרך כלל בין הרצון לזוגיות ורצון לסקס המון פעמים, וכששני אלה באים ביחד, התסכול יותר גדול. אנחנו המון פעמים נשלטים ע"י הביולוגיה שלנו, אבל גם לא מעט פעמים שולטים בעצמינו. לא פלא שאחת השאלות הפחות פתורות בפסיכולוגיה היא: האם יש לנו בחירה חופשית באמת?

 

[Berethor]

בחירה חופשית

לדעתי בחירה חופשית באה לביטוי רק כאשר אדם מסוגל לתמודד עם תיסכולים, וגם מתיי שאדם מסוג לבחור לתעלם מהגחמה זו או אחרת של הגוף והיצר. אדם אימפולסיבי הוא כמעט חסר כל בחירה חופשית, חלק מודעים לאיבוד השליטה ופשוט "זורמים", חלק לא מודעים.

 

[inbardaf]

אכן שאלת הבחירה החופשית

(אם כי היא הרבה יותר רחבה, אבל נתיחס לתחום הצר הזה שלה) וכמו שאמר ברת'ור, רק אדם שמצליח להתעלות מעל כל התשוקות והיצרים וה'ביולוגיה' שלו, הוא אדם חופשי. ברור שאדם שפועל מתוך דחפים ותשוקות לא יהיה חופשי. הנקודה היא, שאמורים לשאוף לשם ולא להגיד - זה בלתי נשלט או להצדיק את ההתנהגות החייתית של כמה אנשים בביולוגיה. לחיות אין רוח ואין את יכולת השליטה הזו. לאדם כן. ומין הראוי שישתמש בה. ולגבי הכאב, אני עצמי יודעת לנטרל כאב ואני מכירה שפע אנשים שעושים את זה. אצלי (ואצל עוד הרבה) זה נוצר בכלל עקב חיים טראומתיים ולכן אצלי עד לא מזמן זה בכלל לא היה מודע (רק לפני כמה שנים נעשיתי מודעת לזה), אבל יש אנשים שעושים את זה בצורה מודעת לחלוטין. וזה גם נכון מה שכתבת שהרבה אנשים מבלבלים בין רצון לסקס לרצון לזוגיות וגם נכון שכששניהם מעורבים יחד זה קשה מנשוא. ועדיין..

 

[Fork]

אין ספק

שאמורים לשאוף למקום הזה ולא להצדיק התנהגויות חייתיות, השאלה היא עד כמה זה אפשרי. לא דיברתי על להצדיק התנהגויות חייתיות בכלל, דיברתי על להצדיק חוסר איזון רגשי בגלל סתכולים מיניים. ושוב, זה לא ב100% רק תסכול מיני, ברוב הפעמים אנשים מערבבים את זה עם רצון לאהבה, כך שקשה לומר עד כמה אפשר לשלוט בתסכול מיני בלבד. אני רק אומרת שבלתי אפשרי כמעט לשלוט באופן מלא על תחושות מעורבות של תסכול. את יודעת לנטרל כאב באופן מלא? כאב פיזי או נפשי?

 

[inbardaf]

כאב פיזי

בואי נגיד שלפני שנתיים, מישהו סגר לי דלת של רכב גדול על היד ולא הרגשתי בכלל. אמרתי לו באדישות: אה.. היד שלי.. הוא הסתכל בשוק פתח את הדלת ושאמר: לא היית אמורה לצעוק עכשיו? יכול להיות, אמרתי, אבל אני כרגע לא מרגישה כלום.. גם כשנפלתי לפני כמה שנים במדרגות ונחבלתי בכל הגוף לא הרגשתי כלום. אחרי שהעברתי כמה תהליכים, יום אחד חטפתי ממש מכה חזקה בראש משפיץ של משהו. לשם שינוי הצלחתי להשאר בתודעה וממש לחוות את הרגע הזה שבו אני כאילו חותכת את החוט של הכאב.. איך בשבריר השניה שהכאב עולה - ישר אני מנתקת אותו. "דיברתי על להצדיק חוסר איזון רגשי בגלל סתכולים מיניים." - תכלס', אין הצדקה לשום התנהגות פוגעת. כל עוד את היחידה שנפגעת מזה, זו בעיה שלך וההתמודדות שלך, אם אחרים נפגעים - אין הצדקה. ואני אומרת את זה בתור מישהיא שמתמודדת יום יום עם האימהות שלה והקשיים שעולים שם ואני יודעת שלא מעט פעמים אני פוגעת מתוך חוסר שליטה 'מאוד מוצדק' ועדיין זה ישאר לא בסדר ומשהו שלא יעשה.

 

[Fork]

וואו!

איפה למדת לנטרל כאבים? לא יצא להיחבל בגוף ברמה גבוהה, אז אני לא יודעת עד כמה אני יכולה לנטרל כאבים חזקים, אבל בהחלט יש תוצאות טובות כשמנסים להעלים כאב. זה נשמע לי קצת מסוכן במקום כלשהו, תזהרי עם זה אחרי סיטואציות מסויימות חייבים ללכת לקבל ביקורת רפואית, ולא משנה רמת הכאב שתחושי. הגבול של התסכולים האישיים בהחלט עובר כשמתחילים לפגוע באנשים. אין צורך להשוות בין קשיי אימהות לקשיים מיניים. הפגיעה שלך בילדייך אולי יכולה להיות טיפה 'מוצדקת' במקרים מסויימים, אבל פגיעה מינית אף פעם לא תהיה מוצדקת.

 

[inbardaf]

איפה למדתי? בחיים...

כמלמדים אותך כילדה שלא מתיחסים לכאב שלך, את חייבת לנטרל אותו אחרת לא תשרדי. כשהייתי בכיתה ד' למשל, הסתובבתי 3 ימים עם יד שבורה עד שלקחו אותי לרופא ושמו לי גבס. הלכתי ככה לבית ספר, שיחקתי, אכלתי, ישנתי. שמרתי על היד ונזהרתי איתה, אבל אם הייתי מרגישה את הכאב הזה כל הזמן הייתי מתחרפנת. זה לא משהו שעשיתי במודע. זה מנגנון הגנה שפיתחתי כילדה ממש כקטנה והוא מוכר בספרות הפסיכולוגית אצל ילדים עם ילדות כמו שעברתי. זה סוג של ניתוק. בכל אופן, ברור שזה לא בריא ואחרי שהתחלתי לעשות כל מיני תהליכים למדתי גם לזהות את זה והיום זה פחות קורה

 

[Berethor]

גם פגיעה בעצמך היא לרוב לא מוצדקת

ברמה החברתית זה נסבל, אבל זה לא הופך את זה לדבר טוב או לגיטימי מבחינה מוסרית. אדם שנגרר בגלל שנגרר בגלל תשוקות ותיסכולים למין מזדמן או זוגיות חסרת עתיד אוליי 'לא פוגע באף אחד'(במיוחד אם הוא אישה) אבל הוא פוגע בעצמו. ההנאה שהוא מקבל מהמין עצמו משלה אותו מהכאב הנפשי ורמת הפגיעה, כי למרות שכאב והנאה הם המנגנון הכי פרימיטיבי לשיפוט בין דבר טוב ורע, המנגנון הוא לא בדיוק אמין, כי הוא אימפולסיבי וביולוגי לחלוטין. אם כך אותו סיפוק מיני רגעי והנאה מינית, משלים שאת האדם מפגיעה נפשית ופיזית שהוא עלול לקבל מזה, משלים אותו מכך שלא צריך לתעסק במין ומיניות כל הזמן, ומכך שלא צריך להחצין מיניות.

 

[opktopus]

האומנם האדם השלם הוא חסר תשוקות?..

הרי פחות או יותר כל מטרה ושאיפה של אדם כשחופרים קצת בתוכה מוצאים איזה בסיס ביולוגי-אבולוציוני, שקשור לתשוקה כזו או אחרת. אדם חסר תשוקות הוא לא אדם חופשי, הוא אדם חצי-מת.. הרי אחרי שמתנתקים מכל היצרים והתשוקות, מה נשאר? כלום, וזו באמת האמת-כלום, אבל זה לא משהו שבן אדם יכול להתמודד איתו.

 

[AL212]

יש כאלה שדוקא התמודדו בהצלחה...

בהודעה שלך יש יותר מדי הנחות לא מבוססות לדעתי.

 

[opktopus]

פרט והסבר..

 

[AL212]

איך אתה יודע

שה"כלום" הזה הוא בעייה? ניסית לחיות ללא תשוקות בכלל? (כולל התשוקה לריגוש כלשהו ברגע נתון) הסבל האנושי נובע מהרדיפה אחרי תשוקות, לא מה"שעמום" של הכלום. הרגש של שעמום בעצמו מצביע על תשוקה.