היי

[ינוקא1]

היי

אולי קצת מאוחר כי כבר עבר יום השואה , אבל איך אתם כהילרים מתיחסים לעניין הזה : לכל כמות הסבל הזאת שפתוחה לה כמו פצע פתוח בהיסטוריה ? האם אתם מנסים לחוות את זה ? או אולי טיפה "לרפא" את זה ? או שמחליטים שזה "גדול עלינו" וזהו ?

 

[עומר גלעדי]

השואה מפרספקטיבה הוליסטית - שאלה מרתקת בעיני

עכשיו כשאתה שואל, זה שם מעין כותרת לתחושות ולהתנהגויות שלי ביום השואה. אני תמיד משתדלת לראות טלוויזיה, ללמוד עוד על מה שהיה שם, לראות סיפורים (גם ביום הזיכרון, אגב). אני מרותקת לעניין ומלאת חמלה לאלה שהיו שם... אני לא חושבת על "ריפוי" ולא חושבת שיש מה לרפא - אנחנו חוזרים לשאלה הנצחית - האם יש מה לרפא במקום שאף אחד לא ביקש ממני ריפוי? אני חושבת שתמיד אאמין שלא. אם זה מה שקרה, זה מה שצריך היה לקרות, ואם לי קשה לקבל את זה, הבעיה היא אצלי. אני חושבת שאחד השיעורים המרתקים שאני חווה כאדם זה לקבל את הסבל כחלק מהמהלך הטבעי של העניינים פה, ולא לזנק על אנשים שלפי הסטנדרטים שלי, הם סובלים. השואה היא דוגמה קיצונית בעיני, לרוע שלא צריך "ריפוי". שאלה חשובה לאללה, תודה!

 

[ינוקא1]

תודה לך !

אולי כשאת חשה חמלה זה גם סוג של ריפוי. אני אישית משתדל לשלוח מעט אהבה ואור לתקופה ההיא (אפילו שזה כמו ליבש את הים בכפית

)

 

[doingood]

סבל הוא סבל

המימדים של הסבל אינם משנים את מהותו. להבנתי, יש לנו כבני אדם את הבחירה אם להתפתח מתוך סבל, או להתפתח ללא סבל. החל מהמהפיכה התעשייתית (ולפניה המהפיכה החקלאית), האנושות מתפתחת בקצב הולך וגובר גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינה חברתית ורוחנית. אחרי השואה קמה מדינת ישראל, הודו קיבלה עצמאות, ולימים גם אירופה התאחדה, המזרח והמערב התקרבו, נולדו ילדי הפרחים ועוד ועוד (ואנו מצויים כיום בעיצומה של מהפיכת האהבה). האם כל זה יכול היה לקרות בדרך אחרת? יכול להיות, ובטח שהשואה לא היתה המרכיב היחיד בשינויים הללו. השאלה שלי היא מה אנחנו באמת לומדים מהשואה? אני זוכר שישבתי עם סבתי שתזכה לחיים ארוכים ושמעתי ממנה התבטאות שנשמעה לי גזענית כלפי קבוצה מסויימת באוכלוסיה, וחשבתי איך סבתא שלי, שיודעת מה אנטישמיות על בשרה, שהרגו את אבא שלה בגלל שהיה יהודי, שהגלו אותה ואת אימה לסיביר והניחו להם למות שם ברעב ובקור, שאיבדה משפחה וחברים בשואה, שעלתה לישראל וסבלה בישראל בגלל היותה עולה חדשה, איך היא יכולה להתייחס בגזענות כלפי מישהו? השאלה הזו החזירה אותי לעסוק בעצמי, ולהבין כמה אינסופית הדרך של הבדיקה העצמית, והשיפור העצמי. כשמאסטר וונג דיבר על רעידת אדמה שהיתה בטאיוואן, והישראלים השוו את זה למחלמות בארץ, מאסטר וונג אמר שיש הבדל כי מלחמות נגרמות על ידי בני אדם, ורעידות אדמה הם מהטבע. אני מקווה שנשכיל ללמוד את השיעור, ולא נדרש לעוד מלחמות וסבל כדי להתפתח להבין ולהרגיש את אחדות הגורל שלנו כיצורים חיים על הפלנטה המדהימה הזו. או כמו שאומרים ביהדות - כולנו באותה סירה.