היי
היי. נדמה לי שכתבתי פה בעבר, ועכשיו חזרתי. אני מרגישה שאני על סף ייאוש ואני חייבת עזרה. בעיקרון אני מחפשת להתחיל או טיפול פסיכולוגי או אימון אישי, עם נטייה יותר לאימון, כיוון שאצל פסיכולוגים הייתי בעבר בשפע, והיום אני מרגישה שאני צריכה משהו יותר פרקטי. הבעיה העיקרית שלי היא כספית, מצד שני הייתי מעוניינת למצוא מאמנ/ת אישי שהינו/ה פסיכולוג/ית (ואני יודעת שזה שילוב יקר). בכל אופן, הייתי רוצה להסביר קצת מה מפריע לי אם אפשר, תאמרו לי אם זה משהו שניתן לנסות לפתור ע"י אימון. מאז ומתמיד הייתי בחורה ביישנית ושקטה. תמיד היה לי ביטחון עצמי נמוך, אבל בתוך תוכי האמנתי שאני בחורה טובה שתסתדר איכשהו. היום, אני רואה בעולם הזה מקום אכזר, שבו אנשים טובים לא שורדים, אלא נרמסים ע"י אנשים שיש להם פה גדול, יכולות שיכנוע וכו' אני מרגישה שגם אין לי מזל בחיים, ואילו לאנשים מהסוג הנ"ל יש והם תמיד יצליחו. אני מרגישה שאני משקיעה ונותנת את כל כולי אם זה בלימודים, בעבודה... אבל תמיד איכשהו נכווית ומתאכזבת ולא מסתדרת, ורק רוצה לברוח. אני עדינה ושברירית כזו. לכן גם הביטחון העצמי שלי נשאר נמוך. וכמו שמישהו רשם כאן כמה שירשורים לפניי, אני מודדת את עצמי ביחס לאחרים. ליד אנשים מסויימים אני יכולה לגמגם, לשתוק, להפיל דברים, לומר את הדברים הלא נכונים אם אני ארגיש שהם "מעליי" או טובים ממני. ויהיו כאלה שארגיש בנוח איתם כל עוד הם לא יגרמו לי תחושת נחיתות (יפים יותר, חכמים יותר, מצליחים יותר). מה שקרה לאחרונה זה שהפכתי לאדם ממורמר, קנאי, עצוב וחסר שמחת חיים לחלוטין. תמיד היו רגעים קשים וקצת הייתה עצבות, אבל אף פעם לא ככה. ואני מרגישה שאני חייבת לצאת מזה ומהר, אחרת אני בדרך לקריסה טוטאלית....
היי. נדמה לי שכתבתי פה בעבר, ועכשיו חזרתי. אני מרגישה שאני על סף ייאוש ואני חייבת עזרה. בעיקרון אני מחפשת להתחיל או טיפול פסיכולוגי או אימון אישי, עם נטייה יותר לאימון, כיוון שאצל פסיכולוגים הייתי בעבר בשפע, והיום אני מרגישה שאני צריכה משהו יותר פרקטי. הבעיה העיקרית שלי היא כספית, מצד שני הייתי מעוניינת למצוא מאמנ/ת אישי שהינו/ה פסיכולוג/ית (ואני יודעת שזה שילוב יקר). בכל אופן, הייתי רוצה להסביר קצת מה מפריע לי אם אפשר, תאמרו לי אם זה משהו שניתן לנסות לפתור ע"י אימון. מאז ומתמיד הייתי בחורה ביישנית ושקטה. תמיד היה לי ביטחון עצמי נמוך, אבל בתוך תוכי האמנתי שאני בחורה טובה שתסתדר איכשהו. היום, אני רואה בעולם הזה מקום אכזר, שבו אנשים טובים לא שורדים, אלא נרמסים ע"י אנשים שיש להם פה גדול, יכולות שיכנוע וכו' אני מרגישה שגם אין לי מזל בחיים, ואילו לאנשים מהסוג הנ"ל יש והם תמיד יצליחו. אני מרגישה שאני משקיעה ונותנת את כל כולי אם זה בלימודים, בעבודה... אבל תמיד איכשהו נכווית ומתאכזבת ולא מסתדרת, ורק רוצה לברוח. אני עדינה ושברירית כזו. לכן גם הביטחון העצמי שלי נשאר נמוך. וכמו שמישהו רשם כאן כמה שירשורים לפניי, אני מודדת את עצמי ביחס לאחרים. ליד אנשים מסויימים אני יכולה לגמגם, לשתוק, להפיל דברים, לומר את הדברים הלא נכונים אם אני ארגיש שהם "מעליי" או טובים ממני. ויהיו כאלה שארגיש בנוח איתם כל עוד הם לא יגרמו לי תחושת נחיתות (יפים יותר, חכמים יותר, מצליחים יותר). מה שקרה לאחרונה זה שהפכתי לאדם ממורמר, קנאי, עצוב וחסר שמחת חיים לחלוטין. תמיד היו רגעים קשים וקצת הייתה עצבות, אבל אף פעם לא ככה. ואני מרגישה שאני חייבת לצאת מזה ומהר, אחרת אני בדרך לקריסה טוטאלית....
