היי,
הייתי רוצה לקרוא את דעתכם/ן לכמה דברים הבאים. יכול להיות שיצא לי מבולבל, סליחה ותודה. אני נמצאת באימון אישי, אצל מאמנת (הגעתי אליה דרך אחותי שנפגשת איתה וגם נמצאת איתה בקשר אישי וחברי) כמעט שנתיים, אני חושבת (חוץ מהקשר שלה עם אחותי) שמכיוון שהמאמנת שלי זיהתה את עצמה (של העבר וגם של העתיד) בי היא לקחה אותי "תחת חסותה" וגם תמכה בי רגשית לא מעט בטלפון/מייל (בשל העבר ובשל פחדים והיסוסים הקשורים במשפחה, היא גם אמרה לי שהבית שלה פתוח במידה ואזדקק לזאת, יש רגעים כבדים שלקחתי את העזרה המוצעת(מייל/טלפון), יש רגעים שבחרתי להיתמודד בעצמי + לא איפשרתי לה להיכנס מעבר לטיפול עצמו) , לפני כחודש וחצי, בעקבות היתארחות שלה אצלנו בחג (מכיוון שהיא מעורה במשפחה, דיברה עם אמי לעיתים, חברה של אחותי היא החליטה שהיא עושה אצלנו את חג הסוכה ללא הזמנה) שגרמה לסוג של טלטלות בבית, הרגשתי שאני רוצה שקט מהמודעות, צורך אישי במרחב, מה גם שכמה זמן הרגשתי שאני יכולה להיסתדר לבדי וגם שהפגישות האחרונות לא מחדשות לי דבר רק שפחדתי מהתגובה שלה לעניין והרגשתי שאני אחראית למצבה הכספי בגלל רגשות נאמנות. אמרתי את לה רצונותיי, להפתעתי היא אמרה לי שלא משנה מה היא תתמוך כשארגיש צורך ושאתקבל בברכה כשארצה לחזור. השתדלתי מאז לשמור על קשר (כשהרגיש לי נכון) וגם לשתף בשינויים החלים לטובה, לא נעזרתי בה מעבר לכך. בשבוע שעבר שלחתי לה מייל שיתוף ודרשתי בשלומה, היא לא חזרה אליי בתגובה, נפגעתי מזה מעט למרות שיש לזה סיבה ולא ידעתי איך לנהוג. כאמור אשמח לקרוא מה אתה חושבים/ות, על הקשר, האם זה נכון/ לא נכון וכו'. עניין נוסף, אתמול בעבודה הבנתי שהמצב בחברה כרגע לוט בערפל, ושאולי בעתיד יחולו שינויים לא נעימים. ברגש אני אופטימית, נוטה להביט על החיובי ולזרום עם מה שיהיה, שכלית, האגו מבלבל אותי לא מעט. איך אתם הייתם מסתכלים על העניין? עניין אחרון אני ואחי (אני בת 27, אחי בן 30), לא מדברים בשל משקעי העבר (לאורך השנים הצטברה אצלי טינה כלפיו על שלא הייתי מסוגלת להיתמודד איתו ועם האופי האגרסיבי והשתלטני שלו הנוטה החוצה, אצלי הוא נוטה פנימה(אקטיב/פאסיב)) יצא ורציתי לבקש ממנו שכשהוא מתאמן בלילה בבית שיניח את המשקולות בעדינות כי כל תזוזה אני שומעת, מכיוון כרגע אני לא מסוגלת לפנות אליו גם מפחדת מתגובותיו, וגם מניסיון ראיתי שהוא לא נענה בקלות לכל בקשה, מתגונן ומתפרץ, וכל שכן כלפי מי שהוא לא מדבר איתו, ביקשתי מאבי שיפנה אליו (גם בין הוריי יש מטען עם אחי בשל אי מסוגלותם לפנות אליו/להיתמודד איתו) ויבקש ממנו בעדינות להניח את המשקולות בעת אימון, אחי לא נענה וזה הוביל לעימות שכמעט נגמר במכות. אני מרגישה אשמה, ורואה בבקשתי קשר ישיר לכל המצב. כמו כן אמי אוטומטית ראתה בי הגורם לכל המצב וגם בכל משבר תמיד תמכה בו. האם הפיצוץ קשור אליי? תודה.
הייתי רוצה לקרוא את דעתכם/ן לכמה דברים הבאים. יכול להיות שיצא לי מבולבל, סליחה ותודה. אני נמצאת באימון אישי, אצל מאמנת (הגעתי אליה דרך אחותי שנפגשת איתה וגם נמצאת איתה בקשר אישי וחברי) כמעט שנתיים, אני חושבת (חוץ מהקשר שלה עם אחותי) שמכיוון שהמאמנת שלי זיהתה את עצמה (של העבר וגם של העתיד) בי היא לקחה אותי "תחת חסותה" וגם תמכה בי רגשית לא מעט בטלפון/מייל (בשל העבר ובשל פחדים והיסוסים הקשורים במשפחה, היא גם אמרה לי שהבית שלה פתוח במידה ואזדקק לזאת, יש רגעים כבדים שלקחתי את העזרה המוצעת(מייל/טלפון), יש רגעים שבחרתי להיתמודד בעצמי + לא איפשרתי לה להיכנס מעבר לטיפול עצמו) , לפני כחודש וחצי, בעקבות היתארחות שלה אצלנו בחג (מכיוון שהיא מעורה במשפחה, דיברה עם אמי לעיתים, חברה של אחותי היא החליטה שהיא עושה אצלנו את חג הסוכה ללא הזמנה) שגרמה לסוג של טלטלות בבית, הרגשתי שאני רוצה שקט מהמודעות, צורך אישי במרחב, מה גם שכמה זמן הרגשתי שאני יכולה להיסתדר לבדי וגם שהפגישות האחרונות לא מחדשות לי דבר רק שפחדתי מהתגובה שלה לעניין והרגשתי שאני אחראית למצבה הכספי בגלל רגשות נאמנות. אמרתי את לה רצונותיי, להפתעתי היא אמרה לי שלא משנה מה היא תתמוך כשארגיש צורך ושאתקבל בברכה כשארצה לחזור. השתדלתי מאז לשמור על קשר (כשהרגיש לי נכון) וגם לשתף בשינויים החלים לטובה, לא נעזרתי בה מעבר לכך. בשבוע שעבר שלחתי לה מייל שיתוף ודרשתי בשלומה, היא לא חזרה אליי בתגובה, נפגעתי מזה מעט למרות שיש לזה סיבה ולא ידעתי איך לנהוג. כאמור אשמח לקרוא מה אתה חושבים/ות, על הקשר, האם זה נכון/ לא נכון וכו'. עניין נוסף, אתמול בעבודה הבנתי שהמצב בחברה כרגע לוט בערפל, ושאולי בעתיד יחולו שינויים לא נעימים. ברגש אני אופטימית, נוטה להביט על החיובי ולזרום עם מה שיהיה, שכלית, האגו מבלבל אותי לא מעט. איך אתם הייתם מסתכלים על העניין? עניין אחרון אני ואחי (אני בת 27, אחי בן 30), לא מדברים בשל משקעי העבר (לאורך השנים הצטברה אצלי טינה כלפיו על שלא הייתי מסוגלת להיתמודד איתו ועם האופי האגרסיבי והשתלטני שלו הנוטה החוצה, אצלי הוא נוטה פנימה(אקטיב/פאסיב)) יצא ורציתי לבקש ממנו שכשהוא מתאמן בלילה בבית שיניח את המשקולות בעדינות כי כל תזוזה אני שומעת, מכיוון כרגע אני לא מסוגלת לפנות אליו גם מפחדת מתגובותיו, וגם מניסיון ראיתי שהוא לא נענה בקלות לכל בקשה, מתגונן ומתפרץ, וכל שכן כלפי מי שהוא לא מדבר איתו, ביקשתי מאבי שיפנה אליו (גם בין הוריי יש מטען עם אחי בשל אי מסוגלותם לפנות אליו/להיתמודד איתו) ויבקש ממנו בעדינות להניח את המשקולות בעת אימון, אחי לא נענה וזה הוביל לעימות שכמעט נגמר במכות. אני מרגישה אשמה, ורואה בבקשתי קשר ישיר לכל המצב. כמו כן אמי אוטומטית ראתה בי הגורם לכל המצב וגם בכל משבר תמיד תמכה בו. האם הפיצוץ קשור אליי? תודה.
