היי
קודם כל , המכתב שלנו לא פורסם בראש1.... שנית הבנתי שטלפון של ארבל תקשורת הוחלף.. מבאס. חזרתי מהמחנה מה זה סחוטה בלי חשק לכלום.. את לא מבינים, הייתי במחנה מיכא"ל (נשבעת לכם חוזרים משם אחרת) ואני כל השבוע חיכיתי לשבויים שיחזרו, התקשרתי כל יום לאמא שלי לוודא אם הם חזרו.. ואז אמא שלי התקשרה אליי ב10 וחצי והודיעה לי שהם חזרו מתים ופשוט נכנסתי להרצאה של מיכאל ולא יכלתי להפסיק את הדמעות, נשברתי שמה, ואף אחד לא הבין למה, בערב כבר סיפרו לכולם ואתם לא מבינים כמה בכי ודמעות וכמה תהילים קראנו וואי זה היה אחד הימים העצובים והתחושה נשארה איתי וזה ממש משפיע עליי, שאין לי חשק לכלום.אז לא נשארתי לסוף המחנה והעדפתי לחזור לבית להירגע מכל הבכי , ניראה לי שאני אתנתק לכמה ימים מהפורום, אני רוצה להקדיש את עצמי כרגע ואת הכוחות שלי לאהוד גולדווסר ואלדד רגב, וכמו שפעלתי למענם בימים שעוד לא הוגדרו כחללים ועדיין האמנתי בכל לבי שהם חיים אני אקדיש להם את הזמן והכבוד גם כאשר הם מוחזרים כחללים...אני כניראה יהיה יותר פעילה בפורומים לזכרם , ובאתר "הבנים".אני אוכל להתעדכן אם יש משהו חדש על מיקה באייסיקיו
קודם כל , המכתב שלנו לא פורסם בראש1.... שנית הבנתי שטלפון של ארבל תקשורת הוחלף.. מבאס. חזרתי מהמחנה מה זה סחוטה בלי חשק לכלום.. את לא מבינים, הייתי במחנה מיכא"ל (נשבעת לכם חוזרים משם אחרת) ואני כל השבוע חיכיתי לשבויים שיחזרו, התקשרתי כל יום לאמא שלי לוודא אם הם חזרו.. ואז אמא שלי התקשרה אליי ב10 וחצי והודיעה לי שהם חזרו מתים ופשוט נכנסתי להרצאה של מיכאל ולא יכלתי להפסיק את הדמעות, נשברתי שמה, ואף אחד לא הבין למה, בערב כבר סיפרו לכולם ואתם לא מבינים כמה בכי ודמעות וכמה תהילים קראנו וואי זה היה אחד הימים העצובים והתחושה נשארה איתי וזה ממש משפיע עליי, שאין לי חשק לכלום.אז לא נשארתי לסוף המחנה והעדפתי לחזור לבית להירגע מכל הבכי , ניראה לי שאני אתנתק לכמה ימים מהפורום, אני רוצה להקדיש את עצמי כרגע ואת הכוחות שלי לאהוד גולדווסר ואלדד רגב, וכמו שפעלתי למענם בימים שעוד לא הוגדרו כחללים ועדיין האמנתי בכל לבי שהם חיים אני אקדיש להם את הזמן והכבוד גם כאשר הם מוחזרים כחללים...אני כניראה יהיה יותר פעילה בפורומים לזכרם , ובאתר "הבנים".אני אוכל להתעדכן אם יש משהו חדש על מיקה באייסיקיו
