היי
יש לי בעיה עם אמא שלי... אני כבר לא יודעת למי לפנות או מה לעשות.. כבר איבדתי תקווה אני גם לא יודעת אם זה המקום אבל ממה שראיתי יש פה אמהות לבנות ואולי אתן תוכלו לעזור.. מאז ומתמיד אני ואימי לא הסתדרנו תמיד הכל התנהל בריבים..צעקות.. היא לא הייתה חברה שלי אני גם לא חושבת שאי פעם נהיה... חבל לי.. אני ככ מקנאה באלה שכן.. לא היו לנו שיחות עמוקות.. על מחזור דיברו בבצפר בכיתה ח' וגם קצת אבא שלי. (אגב הם גרושים), על בנים בכלל לא דיברתי איתה אולי היא פה ושם אומרת משו על ידיד וכאלה אבל אני בחיים לא הרגשתי בנוח לשתף אותה בחוויות שלי.. אני בת 16 והיא אפילו לא דיברה איתי על סקס! היא כאילו מתעלמת מהנושא בתקווה שלעולם היא לא תצטרך לדבר עליו.. לא שיתפתי אותה בנשיקה הראשונה שלי.. אז מה אם היא לא הייתה מיוחדת? או עם חבר שלי? זו נשיקה ראשונה ואין לי אפאחד לדבר עם זה עליו.. אבל זה היה ממזמן והיו לי עוד ועדיין.. לא סיפרתי לאמי.. גם לא לאבא אבל זה בגלל שאני נורא ביישנית ומביך אותי לדבר איתו על נושאים כאלה.. בשביל זה אמורה להיות אמא לא? ככ עצוב לי מהמצב הזה.. אני והיא גרות באותו בית לבד ואנחנו רק רבות.. היא לא מכבדת את הפרטיות שלי.. היא מציקה לי כל בוקר לקום מוקדם לבצפר למרות שאמרתי לה (וגם המחנכת והיועצת) לתת לי את האחריות והעצמעות לקום לבד.. ואם אני לא קמה אז בעיה שלי שאני אוכל את הצעקות. אם קורה מצב שאני לא הולכת יום אחד היא פשוט משתגעם! היא מצלצלת 30 טלפונים לאבא שיעיר אותי היא בוכה לי עושה תמוות.. הלו! יום אחד מה קרה כלוה בצפר די! אבל היא פשוט לא מקשיבה היא ככ תקועה בעצמה היא לא רוצה לתת לי עצמאות היא מפחדת שאני אהיה כבר עצמאית ואז לא אצטרך אותה יותר.. אני כבר לא צריכה אותה.. אני מסדרת את הבלאגן שלי, אני מסדרת לעצמי תתיק בצפר, אני אפילו מבשלת לעצמי (הייתי חייבת ללמוד כי היא לא יודעת לבשל - איזו אמא לא יודעת לבשל?!) אני -כבר- אחראית אני רוצה להיות עצמאית והיא פשוט לא נותנת לי היא חונקת וחונקת והיא לא מבינה שזה רק גורם לי להתרחק עוד יותר? אני ילדה חכמה , אבל אני לא משקיעה בלימודים, לא מספיק, הייתי רוצה מאוד אבל היא סופגת ממני את כל הכוחות אני לא יכולה אני פשוט לא יכולה. היא לא מבשלת היא לא מנקה תמיד יש כלים בכיור.. אאה סליחה - על השיש- היא החליטה שהיא שומרת בשר וחלב והרב אמר שאסור לשים כלים בכיור! אז הכלים על השיש (אותם היא שוטפת פעם בשבוע אם יש לי מזל) היא תמיד דוחפת אותי.. יש טיול משלחת בחופש הגדול ואני נורא רציתי ללכת.. אני לא אפרט יותר מידי רק שהם לא קיבלו אותי והיא פשוט לא מרפה היא נלחמת ונלחמת ודוחפת אותי יותר ויותר ואני כבר לא רוצה לנסוע! אני מודה שבהתחלה רציתי והיה לי נחמד, הקלה, שהיא זו שנלחמה בשבילי אבל היא לא מפסיקה אני כבר לא רוצה לטוס אני אומרת את זה לה אבל היא לא מקשיבה לי! היא זו שהוציאה לי תחשק... תמיד שרוצים משו ונחלמים עליו יותר ויותר אז רוצים אותו אפילו יותר כי הסיפוק שבלהשיג אותו הוא המטרה העיקרית. אבל אני כבר לא יכולה.. אני על סף קריסה.. אני כבר רציתי לעבור לפנינייה אבל אני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. סבא וסבתא שלי נפטרו.. זו רק אני והיא... ואני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. כמה דפוק זה חה-חה אבא התחתן.. הוא מצא מישהי ממש נחמדה שאני באמת אוהבת ומעריכה. למה היא לא יכולה למצוא את המישו הזה? אני מרגישה שבעוד כמה שנים היא תהפוך לנטל עלי.. אני אעבור דירה, אתחתן, אביא ילדים.. והיא? היא תמשיך לגור איתי? אני בוכה מהמחשבה.. ואני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. ההורים התגרשו שהייתי בת שנתים אגב.. סבתא שלי גרה איתנו.. היא זו שבישלה, ניקתה, הכינה לי ארוחות, דאגה לי.. אבל היא מתה שהייתי בגיל 12.. והיא השאירה אותנו לבד. היא מעולם לא לימדה את אימי לבשל.. זו הייתה טעות מצידה.. היא שמרה מידי על אמא שלי ועכשיו זאת מנסה לעשות אותו דבר לי. אמא גרה איתה כל החיים.. כמה דפוק זה שאישה בת 40-35 גרושה פלוס ילדה גרה עם האמא שלה? תלויה בה? התקופה היחידה שהיא עזבה היתה כשהיא גרה עם אבא שלי 4 שנים בערך.. גם אבא אמר לי שהסיבה שהתגרשו הייתה שאמא שלי הקשיבה רק לאמא שלה.. היא הייתה שפוטה לכל מילה שאמרה וצידדה את אימה במקום את בעלה.. וכך היא ניסתה לחנך אותי.. אני בטוחה.. לא מתוך רוע.. היא פשוט לא מכירה דרך אחרת.. אבל לי היה את אבא שלי זה לא הצליח לה.. היא לא הצליחה לכבול אותי.. ובכל זאת.. למה אני מרגישה כלואה?
יש לי בעיה עם אמא שלי... אני כבר לא יודעת למי לפנות או מה לעשות.. כבר איבדתי תקווה אני גם לא יודעת אם זה המקום אבל ממה שראיתי יש פה אמהות לבנות ואולי אתן תוכלו לעזור.. מאז ומתמיד אני ואימי לא הסתדרנו תמיד הכל התנהל בריבים..צעקות.. היא לא הייתה חברה שלי אני גם לא חושבת שאי פעם נהיה... חבל לי.. אני ככ מקנאה באלה שכן.. לא היו לנו שיחות עמוקות.. על מחזור דיברו בבצפר בכיתה ח' וגם קצת אבא שלי. (אגב הם גרושים), על בנים בכלל לא דיברתי איתה אולי היא פה ושם אומרת משו על ידיד וכאלה אבל אני בחיים לא הרגשתי בנוח לשתף אותה בחוויות שלי.. אני בת 16 והיא אפילו לא דיברה איתי על סקס! היא כאילו מתעלמת מהנושא בתקווה שלעולם היא לא תצטרך לדבר עליו.. לא שיתפתי אותה בנשיקה הראשונה שלי.. אז מה אם היא לא הייתה מיוחדת? או עם חבר שלי? זו נשיקה ראשונה ואין לי אפאחד לדבר עם זה עליו.. אבל זה היה ממזמן והיו לי עוד ועדיין.. לא סיפרתי לאמי.. גם לא לאבא אבל זה בגלל שאני נורא ביישנית ומביך אותי לדבר איתו על נושאים כאלה.. בשביל זה אמורה להיות אמא לא? ככ עצוב לי מהמצב הזה.. אני והיא גרות באותו בית לבד ואנחנו רק רבות.. היא לא מכבדת את הפרטיות שלי.. היא מציקה לי כל בוקר לקום מוקדם לבצפר למרות שאמרתי לה (וגם המחנכת והיועצת) לתת לי את האחריות והעצמעות לקום לבד.. ואם אני לא קמה אז בעיה שלי שאני אוכל את הצעקות. אם קורה מצב שאני לא הולכת יום אחד היא פשוט משתגעם! היא מצלצלת 30 טלפונים לאבא שיעיר אותי היא בוכה לי עושה תמוות.. הלו! יום אחד מה קרה כלוה בצפר די! אבל היא פשוט לא מקשיבה היא ככ תקועה בעצמה היא לא רוצה לתת לי עצמאות היא מפחדת שאני אהיה כבר עצמאית ואז לא אצטרך אותה יותר.. אני כבר לא צריכה אותה.. אני מסדרת את הבלאגן שלי, אני מסדרת לעצמי תתיק בצפר, אני אפילו מבשלת לעצמי (הייתי חייבת ללמוד כי היא לא יודעת לבשל - איזו אמא לא יודעת לבשל?!) אני -כבר- אחראית אני רוצה להיות עצמאית והיא פשוט לא נותנת לי היא חונקת וחונקת והיא לא מבינה שזה רק גורם לי להתרחק עוד יותר? אני ילדה חכמה , אבל אני לא משקיעה בלימודים, לא מספיק, הייתי רוצה מאוד אבל היא סופגת ממני את כל הכוחות אני לא יכולה אני פשוט לא יכולה. היא לא מבשלת היא לא מנקה תמיד יש כלים בכיור.. אאה סליחה - על השיש- היא החליטה שהיא שומרת בשר וחלב והרב אמר שאסור לשים כלים בכיור! אז הכלים על השיש (אותם היא שוטפת פעם בשבוע אם יש לי מזל) היא תמיד דוחפת אותי.. יש טיול משלחת בחופש הגדול ואני נורא רציתי ללכת.. אני לא אפרט יותר מידי רק שהם לא קיבלו אותי והיא פשוט לא מרפה היא נלחמת ונלחמת ודוחפת אותי יותר ויותר ואני כבר לא רוצה לנסוע! אני מודה שבהתחלה רציתי והיה לי נחמד, הקלה, שהיא זו שנלחמה בשבילי אבל היא לא מפסיקה אני כבר לא רוצה לטוס אני אומרת את זה לה אבל היא לא מקשיבה לי! היא זו שהוציאה לי תחשק... תמיד שרוצים משו ונחלמים עליו יותר ויותר אז רוצים אותו אפילו יותר כי הסיפוק שבלהשיג אותו הוא המטרה העיקרית. אבל אני כבר לא יכולה.. אני על סף קריסה.. אני כבר רציתי לעבור לפנינייה אבל אני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. סבא וסבתא שלי נפטרו.. זו רק אני והיא... ואני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. כמה דפוק זה חה-חה אבא התחתן.. הוא מצא מישהי ממש נחמדה שאני באמת אוהבת ומעריכה. למה היא לא יכולה למצוא את המישו הזה? אני מרגישה שבעוד כמה שנים היא תהפוך לנטל עלי.. אני אעבור דירה, אתחתן, אביא ילדים.. והיא? היא תמשיך לגור איתי? אני בוכה מהמחשבה.. ואני לא יכולה להשאיר אותה לבד.. ההורים התגרשו שהייתי בת שנתים אגב.. סבתא שלי גרה איתנו.. היא זו שבישלה, ניקתה, הכינה לי ארוחות, דאגה לי.. אבל היא מתה שהייתי בגיל 12.. והיא השאירה אותנו לבד. היא מעולם לא לימדה את אימי לבשל.. זו הייתה טעות מצידה.. היא שמרה מידי על אמא שלי ועכשיו זאת מנסה לעשות אותו דבר לי. אמא גרה איתה כל החיים.. כמה דפוק זה שאישה בת 40-35 גרושה פלוס ילדה גרה עם האמא שלה? תלויה בה? התקופה היחידה שהיא עזבה היתה כשהיא גרה עם אבא שלי 4 שנים בערך.. גם אבא אמר לי שהסיבה שהתגרשו הייתה שאמא שלי הקשיבה רק לאמא שלה.. היא הייתה שפוטה לכל מילה שאמרה וצידדה את אימה במקום את בעלה.. וכך היא ניסתה לחנך אותי.. אני בטוחה.. לא מתוך רוע.. היא פשוט לא מכירה דרך אחרת.. אבל לי היה את אבא שלי זה לא הצליח לה.. היא לא הצליחה לכבול אותי.. ובכל זאת.. למה אני מרגישה כלואה?
