היי..
מה שלומכן? אני קוראת פה כל הזמן, מגיבה לעיתים רחוקות. מרגיש לי קצת לא נוח לפתוח הודעה חדשה, כי.. אני לא מגיבה לאחרות תגובות תומכות. שאני לא מספיק 'יודעת' כדי לייעץ כאן, כמוכן. אני לא מאמינה בעצמי. רק קצת, בעצם. די רע לי. אני מרגישה נבגדת, נטושה ואבודה. עמדתי לקרוע אתמול את התמונה הישנה של אמא שניצבת על הארונית בחדר.. אבל לא עשיתי את זה. רק קראתי לה 'מטומטמת', ושאלתי איך היא יכלה - תוך כדי בכי והתפרקות אינסופית. ואז קיללתי את עצמי. גם עכשיו הגוש העצום בגרון ייצא. הלוואי שיישאר בחוץ. די רע לי. אני מרגישה שהקמתי חומה סביב עצמי. חומה ענקית, איתנה, שבלתי אפשרי לפרוץ. אולי לא מנסים חזק מספיק? לא.. לא. בודד כאן, מחניק. נדמה שאני פשוט מפחדת. קשה להתמודד עם חרדות. (די) רע לי. רע.
מה שלומכן? אני קוראת פה כל הזמן, מגיבה לעיתים רחוקות. מרגיש לי קצת לא נוח לפתוח הודעה חדשה, כי.. אני לא מגיבה לאחרות תגובות תומכות. שאני לא מספיק 'יודעת' כדי לייעץ כאן, כמוכן. אני לא מאמינה בעצמי. רק קצת, בעצם. די רע לי. אני מרגישה נבגדת, נטושה ואבודה. עמדתי לקרוע אתמול את התמונה הישנה של אמא שניצבת על הארונית בחדר.. אבל לא עשיתי את זה. רק קראתי לה 'מטומטמת', ושאלתי איך היא יכלה - תוך כדי בכי והתפרקות אינסופית. ואז קיללתי את עצמי. גם עכשיו הגוש העצום בגרון ייצא. הלוואי שיישאר בחוץ. די רע לי. אני מרגישה שהקמתי חומה סביב עצמי. חומה ענקית, איתנה, שבלתי אפשרי לפרוץ. אולי לא מנסים חזק מספיק? לא.. לא. בודד כאן, מחניק. נדמה שאני פשוט מפחדת. קשה להתמודד עם חרדות. (די) רע לי. רע.