Naughty Girl1
New member
היי......./images/Emo7.gif
אז ככה: אני בת 16. מאז ומתמיד הייתי נערה נורא חסרת ביטחון. יש לי בנות דוד עם שפע של ביטחון עצמי. הבעיה היא שאנחנו לא בדיוק מסתדרות. אנחנו מאוד שונות-אני חסרת ביטחון, והן, שתיהן, מאוד בטוחות בעצמן, יש להן גוף יפה, הן מטופחות, מעמדן בחברה בבית הספר גבוה מאוד, וכולם מכירים אותם. הם חברות ממש טובות. תמיד הייתי "חברה" שלהם, אבל היינו שונות. אני מרגישה שאין לי שפה משותפת איתן. הן נפגשות כל יום זו עם זו ואני בקושי הולכת לאחת מהן פעם בחודש. [הדבר גורם להן לכעוס עליי, הם חושבים שאני מנתקת קשר]. אני רוצה גם לציין שרוב הזמן הם מתעלמות ממני ככה שהסיבה להתרחקות היא לא רק חוסר דברים משותפים אלא גם התעלמות מוחלטת מצידם. אני מנסה לדבר, לשאול שאלות, להתעניין, אבל בכל פעם שאני מתחילה לדבר אני רואה את הזילזול בעיניהן. הם עונות לי ביקצרה וממשיכות עם שלהן. אני מרגישה כל כך פגועה. כשאני איתם אני מרגישה אפס...פשוט אפס. אימא שלי טוענת שזו אשמתי היות ואני שונאת אותם בגלל שהם רזות, ואני בחורה מלאה. אני לא יכחיש. הדבר אכן משפיע, אבל אני לא שונאת אותם. אני פשוט מרגישה אפס לידן. הן מסוג הבנות שיגידו את הדבר הנכון במקום ובזמן הנכון, מטופחות, יש להן הכל-המון חברים [לי יש רק אחת], גוף יפה, ביטחון, חוש הומור, כסף... אבל... הם לא מסתכלות לכיוון שלי. [כרגע חזרנו ממסיבה, וכל הלילה הייתי בצד. הם לא מדברות איתי. ניסיתי לפתח שיחה-הם עונות לי ועפות מהאזור]. מה לעשות? לנתק קשר איתם? לנסות להתחבר איתם למרות הזילזול שאני מקבלת מהן? אחרי הכל, קשה לי מאוד להתרחק מהם, אנחנו נפגשות באירועים משפחתיים ובחגים, וככל שאני מתרחקת מהן הן עושות לי יותר רע... ולמישהו יש מושג איך אני יכולה להעלות לעצמי את הביטחון העצמי? האם זה קשור לעובדה שאני מלאה בגוף והדבר מפריע לי מאוד? האם כדאי לי לפנות לפסיכולוג? [אני לא מסוגלת לנהל שיחה עם מישהו חדש...אני מסמיקה מהר וכ'ו]. תודה מראש
אז ככה: אני בת 16. מאז ומתמיד הייתי נערה נורא חסרת ביטחון. יש לי בנות דוד עם שפע של ביטחון עצמי. הבעיה היא שאנחנו לא בדיוק מסתדרות. אנחנו מאוד שונות-אני חסרת ביטחון, והן, שתיהן, מאוד בטוחות בעצמן, יש להן גוף יפה, הן מטופחות, מעמדן בחברה בבית הספר גבוה מאוד, וכולם מכירים אותם. הם חברות ממש טובות. תמיד הייתי "חברה" שלהם, אבל היינו שונות. אני מרגישה שאין לי שפה משותפת איתן. הן נפגשות כל יום זו עם זו ואני בקושי הולכת לאחת מהן פעם בחודש. [הדבר גורם להן לכעוס עליי, הם חושבים שאני מנתקת קשר]. אני רוצה גם לציין שרוב הזמן הם מתעלמות ממני ככה שהסיבה להתרחקות היא לא רק חוסר דברים משותפים אלא גם התעלמות מוחלטת מצידם. אני מנסה לדבר, לשאול שאלות, להתעניין, אבל בכל פעם שאני מתחילה לדבר אני רואה את הזילזול בעיניהן. הם עונות לי ביקצרה וממשיכות עם שלהן. אני מרגישה כל כך פגועה. כשאני איתם אני מרגישה אפס...פשוט אפס. אימא שלי טוענת שזו אשמתי היות ואני שונאת אותם בגלל שהם רזות, ואני בחורה מלאה. אני לא יכחיש. הדבר אכן משפיע, אבל אני לא שונאת אותם. אני פשוט מרגישה אפס לידן. הן מסוג הבנות שיגידו את הדבר הנכון במקום ובזמן הנכון, מטופחות, יש להן הכל-המון חברים [לי יש רק אחת], גוף יפה, ביטחון, חוש הומור, כסף... אבל... הם לא מסתכלות לכיוון שלי. [כרגע חזרנו ממסיבה, וכל הלילה הייתי בצד. הם לא מדברות איתי. ניסיתי לפתח שיחה-הם עונות לי ועפות מהאזור]. מה לעשות? לנתק קשר איתם? לנסות להתחבר איתם למרות הזילזול שאני מקבלת מהן? אחרי הכל, קשה לי מאוד להתרחק מהם, אנחנו נפגשות באירועים משפחתיים ובחגים, וככל שאני מתרחקת מהן הן עושות לי יותר רע... ולמישהו יש מושג איך אני יכולה להעלות לעצמי את הביטחון העצמי? האם זה קשור לעובדה שאני מלאה בגוף והדבר מפריע לי מאוד? האם כדאי לי לפנות לפסיכולוג? [אני לא מסוגלת לנהל שיחה עם מישהו חדש...אני מסמיקה מהר וכ'ו]. תודה מראש