היי

[אודיפוס]

היי../images/Emo4.gif

מי שם אני לא יודע, אבל אני מתחיל להרגיש מוזר, ככול שאני צובר זמן חיים ככה אני מבחין בחברה מסביבי....החל מכול מה שסובב את החושים, החדשות, הסרטים, החברים, העבודה...עד למראות מעבר לאישונים.....הצלילים מעבר לעור התוף.. הכול נראה לי יותר מבחיל....ככול שאני מתבונן בחיים סביבי,הם נראים לי יותר ויותר פשוטים...פשוטים ונוראים .....הבניינים לא נראים כבר כדבר גדול ונפלא...אלה הם נראים לי כבנויים בידי בני אדם קטנים ומלוכלכים......כול העולם הנפלא שהיה נראה לי כילד הולך ונהיה יותר ויותר ריאלי.....מציאות מבחילה.....אף אדם כבר לא נראה לי טהור ומעניין...אף אדם כבר לא משחק בשבילי שום תפקיד של דודה...שכנה ומוכר נפלאים.....נהיו בניי אדם כמו שהם-אומללים בחייהם..קטנים ומראש מועדים למוות ככול שאני רואה את המציאות המתבגרת והבהירה ככה אניי מתחיל להאמין שאני לא מרגיש מוזר.... רואה שכולם מועדים למוות....בצעד אחר צעד לעבר הסוף עוברים את חייהם חסרי המשמעות כמו ג´וקים...מפינה לפינה...מחנות לחנות...מזדקנים מהיופי..חיים באשליות של ילד ובאשליות של פרסומות.. אבל לא הראייה הזו היא שגורמת לי לכתוב כאן..היא רק מצדיקה את החלומות שלי ...את הפנטזיות המשכרות שלי...מפחיד אותי לכתוב על מה שאני מדמיין כול יום... אני מצטער אם גרמתי למישהו כעס...אבל בכול זאת אני שואל מתוך כניעה, על הדמיונות שלי-שמלאים דם וחתכים....כמעט ללא דמות אנושית...רק כול גופי ופני מלאים דם חם ורך., באוטובוס ולפני שינה אני מדמיין לפעמים איך אני פותח ווריד ומתכסה בזה,...זה לא שאני רואה את זה כאילו אמיתי..אבל עוצם את העיניים ומרשה לעצמי לשחות באמבטיה אדומה וסמיכה... לפני שבוע חתכתי לעצמי את הידיים..לא בוורידים..אלה למעלה...ואחד היה גדול במיוחד...שישאיר לי צלקת לחיים-זה עדין לא החלים ונראה לח....אז כיסיתי את הפנים שלי בדם רק שזה לא היה מספיק.. יש לי אולי ראיה דכאונית אבל אני לא אוהב לפגוע באנשים..אפילו להפך...אז השאלה שלי אם מישהו חושב שיש סיכוי שאני אי פעם אאבד כול גבול ....תגידו לי בבקשה מה דעתכם..

 

[שורלק]

אז ככה

קודם כל האבחנה שלך בקשר למשמעות החיים היא אכן מדויקת. אולם המסקנות שהנך מסיק מאבחנה זו מוטעות. דווקא עצם הידיעה שהחיים הינם חסרי משמעות והכל בעצם סתם ואבו עלי עשויות לגרום לך לאופטימיות ופריצת דרך. אנשים שאינם רואים אבחנה זו נותנים לחיים משמעות החל מהדברים הגדולים ועד השטויות הקטנות של החיים. עצם נתינת המשמעות גורמת לפחד. הם נותנים משמעות לכך שאחרים מעליבים אותם הם נותנים משמעות יתרה לכשלונות שלהם. הם עושים מאנשים קטנים (דוד דודה וכו´) אנשים גדולים ומיוחדים ובכך מקטינים עצמם בפניהם. הם נותנים פרשנות ומשמעות לכך שמישהו דחה אותם וכו´. קשה מאוד לחיות חיים בצורה זו שמגבילים אותך ומפחידים אותך. דווקא אנשים שמבינים שהחיים הינם חסרי משמעות וכולם בעצם אותם בני אדם, מעיזים לפעול להצליח, ולהיות אופטימיים הם יודעים שהכל שטויות והכל פרשנוית שנמצאות בראש בלבד. אין מה להתרגש מכל שטות שמישהו אומר ואין מה לחשוב ולנתח כל כשלון. הכל סתם. במצב זה של ידיעה קל לפעול ולהעז באופטימיות ולא להתקע במחשבה דבילית שנוצרה מנתינת משמעות היכן שזו אינה נדרשת. אם כבר הגעת למסקנת חוסר המשמעות נראה שהנך בדרך הנכונה לחיים טובים ומספקים. כל שנשאר לך הוא לנתב את אבחנתך למישורים חיוביים.

 

[גרא.]

תמונת העולם שלך אודיפוס, היא כהה

וקודרת..לא כולם רואים את העולם בדרך העיניים שלך,ויש לא מעטים המסוגלים למצוא בחיים סביבם הרבה מן היפה לצד הכיעור..מבטך על העולם,אקסיסטנציאלסטי במידת מה, היא שלך,ובעקבותיה תלך..כל עוד אינך נגרר לפגיעה עצמית,אולי כדי למצוא מזור בעולמות אחרים,אינך מפריע או מרגיז איש..אבל אם וכאשר אתה ,כדבריך מתחיל לפגוע פיזית בעצמך,כדי סכון חייך,ויתכן גם שהמרחק מכאן לפגיעה באחרים,אינו רחוק, אתה ,הולך ומאבד את המציאות,וגולש לתוך המציאות הקודרת,האחרת שלך..במקרה כזה,אתה חייב לקבל טיפול ,טיפול פסיכיאטרי,שיעצור אותך על סף התהום.לך לטיפול!

 

[טולי המטושטשת היחידה]

אני אוהבת אותך.

ואני לא באה מנקודת מבט של צביעות...בכלל לא...אני חושבת שאתה יודע את זה. יש תקווה,גם אם אתה מרגיש נורא פסימי ונורא רואה את הצדדים הכי מכוערים שיש...יש תקווה,תמיד יההי משהו קטן וחמוד שיכול להעלות לך חיוך על השפתיים,איזה כלבלב קטנטן ונטוש שיהיה רק שלך ויתן לך את כל האהבה שהוא יכול להעניק(או אוגרים כמו במקרה שלי),איזו שקיעה/זריחה מהממת סתם ככה פתאום,את הריח של הגשם לפני שהוא מגיע,את הטעם של השוקולד(מקופלת!!!)והריח המשכר שלו,החופש שלך לעשות מה שאתה רוצה(אתה לא כבול אל אף אחד!אני בעצמי יודעת את זה...מכירה אותך),להיות כל מה שתדמיין(אני אישית,עם הכישרון שלך והראיה שלך את העולם,הייתי מציעה לך להיות שחקן,ללכת לאיזה סדנא-אתה מוזמן לבוא איתי אם בא לך,אני מתכוונת ללכת,לשחק וליצור...זה משחרר),או סתם מישהו...מתוקי,יש לך כישרון,אם תרצה או לא..(במקום לצייר עם הדם שלך על הקיר יצירות,אולי תנסה עם צבעים אמיתיים???זה יתן אותו אפקט,תאמין לי,אולי אפילו יעשה הרגשה טובה יותר,משחררת,בלי רגשות אשם או היכנסות חוזרת לתוך הדיכי)... אני יודעת כמה מדכא יכול להיות להסתכל על העולם,על כל ה"כבשים"שחיות פה,ברוטינה מוחלטת,במין גלגל של שיעמום,של רגילות,של חיים צבועים בצבע אחיד,של שיעבוד טוטאלי ליופי ולסנדרטים...אני מכירה את זה נורא...תאמין לי...אני גם מכירה את שתחושה שעושה הלחתוך את עצמך...אמנם לי אין בייצים לחתוך עמוק,אבל יש משהו משחרר בלראות את הדם,בלהרגיש שלפחות על הכאב הזה שלך,אתה שולט...אתה יוצר אותו..זה רע,ושנינו יודעים את זה..אבל עם כל זה,אני חייבת להגיד-יש דברים טובים...לא כולם ככה...לא כולם דומים ל"כלל",יש אנשים שונים,ייחודיים מאוד,מיוחדים,רגישים,חכמים....צריך רק לחפש,הם שם..אני יודעת שהם שם. למשל רוצה לדעת מה עושה לי את היום? לשמוע ממך. פשוט עושה לי טוב,אני מחייכת כשאני קוראת הודעה שלך. תעשה לי טובה,אני מתחננת כבר, צור קשר,תענה או משהו,אני משתגעת פה. שלך,אוהבת המון טולי המטושטשת...(מכיר אותי?

אני מסיפור אחר...שששש)