היי

11זואי11

New member
היי ../images/Emo24.gif

בנות יקרות יש מי שאולי עדיין זוכרת אותי! אני נשואה לחייל בסדיר (הכי חתיך בצה"ל
) בזמנו כתבתי לכם על החתונה וגם על זה שאני בהריון! אז- ילדתי!!!! מצרפת לכן את סיפור הלידה זה דיי ארוך אז אני מקווה שיש לכן כוח... (תסלחו לי גם עם יש שגיאות כתיב לא עשיתי הגהה) גם אם לא לא נורא! מאחלת לכולן שנה טובה וגמר חתימה טובה! ועוד שנים טובות ארוכות ומלאות אהבה עם החברים!
 
אווו איזה פשושש *-*

מזל טווב מותק! שיהיה לכם בהצלחה בהמשך ונחת מהילד! לגבי הקובץ הראשון- לא הצלחתי לפתוח.
 

xenadream

New member
יש לו מבט רציני כזה D:

ממ קצין לעתיד? חח ^_^ מזל טוב הוא מקסים!!
 

11זואי11

New member
חחחח מקווים מאוד שלא

שעד שהוא יהיה בן 18 כבר לא יצטרכו צבא בע"ה!
 

jelly10

New member
מזל טוב!!!

פשוט מתוק!! שתזכו לגדלו רק בשמחה ונחת!גם הסיפור לידה נהדר! ואני רוצה לצ'וטט איתך קצת,בהזדמנות. גמר חתימה טובה וצום קל ומועיל!
 

0LoVe GiRl0

New member
זה לא ניפתח

מי שניפתח לה יכולה אולי לעתיק את ולשים את זה בהודעה שכולן יראו ?
 

11זואי11

New member
משום מה אני לא מצליחה

להעתיק מהוורד החדש
ואנונימית החמודה לא העתיקה את כל הסיפור אז מי שיכולה שתעתיק את ההמשך
 
הינה לכל מי שהקובץ לא נפתח לה

ההריון- עוד לפני שראיתי בבדיקת ההריון הביתית פס אחד חזק ובקושי בקושי צל של פס נוסף ידעתי שאני בהריון, מין תחושה כזאת... וכבר הייתי מאוהבת! אני ואבא התחתנו רק לפני חודש בקושי בני 20 ילדים בעצמנו, בהתחלה רציתי למנוע (שוב כלכך צעירים) אבל בסוף החלטתי שלא (וטוב מאוד שכך!!!) בכל אופן-- כך לפחות חשבתי זה יקח קצת זמן- אז זהו שלא! לאלוקים תוכניות משלו! אבא ואני נרגשים מאוד עשינו פעמינו לרופאת הנשים, אולטראסאונד ראשון – שועית קטנה פועמת בחוזקה, לא הצלחתי לעצור את הדמעות כלכך התרגשתי!! חיים מתפתחים לי בבטן! שבוע 6+6. וככה התחלתי לספור את הימים עד האולטראסאונד הבא- שקיפות עורפית הכל בסדר ברוך ה' ויש לך כבר צורה כבר לא שועית אלא ממש בן אדם קטן ושוב הדמעות עולות... חלבון עוברי, ברוך ה' הכל תקין!! סקירה מקדמת כלכך מתרגשת, הכל תקין ו- יש לכם בן!!!!! התרגשות עצומה, אי אפשר לעצור את הדמעות יש לי בולבול בבטן!!!! שבוע 17+4 מרגישה תנועות בפעם הראשונה (כן, שוב דמעות...) סקירה מורחבת – כפרעלייך נסיך שלי איך גדלת כבר רואים כמה שאתה דומה לאבא החתיך שלך! לאט לאט השבועות חולפים להם הבטן מתחילה לגדול ואמא שלך מתייפה מיום ליום (לפחות ככה אבא שלך טוען). שבוע 35 יום שבת אנחנו אצל סבא וסבתא (ההורים של אבא) במעלה אדומים אני מרגישה כאב מוזר שמגיע מכיוון הגב התחתון לבטן התחתונה, מה זה? אבא רוצה ללכת לבדוק אבל אני רוצה לחכות לצאת שבת, איך שיוצאת שבת נוסעים לבית של סבא וסבתא (ההורים של אמא) בירושלים (שם אנחנו גרים עוד מהחתונה, עתידים לעבור לבית משלנו בסביבות אוקטובר) התייעצות קצרה עם סבתא (אמא של אמא) ומחליטים לבקר בבית החולים, ובאמת לאמא יש צירים, בדיקה פנימית (בעעעעעעעעעע) ויש גם פתיחה 3 ס"מ ומחיקה 90%, מה?????? לא, עוד לא, דיברנו על זה ואמרנו שמחכים לפחות לשבוע 38! ב"ה הקשבת לאמא ואין התקדמות, חוזרים הביתה. שבוע 37 שוב צירים הפעם חזקים ומורגשים יותר זהו זה זה ! שוב בית חולים המיילדות כבר מכירות אותי – יש צירים חזקים אבל הפתיחה לא מתקדמת שולחים אותנו להסתובב, סבא סבתא (אמא ואבא של אמא) אני ואבא הולכים לטייל, הבית חולים נמצא ממש במרכז העיר, טיילנו ואפילו נכנסנו לקפה "רימון", אכלנו וגם קיבלנו סופלה שוקולד על חשבון הבית – כי המארחת הבינה שאמא הולכת ללדת, חזרנו לבית חולים עדיין אין התקדמות, שואלים אותי אם לתת לי טשטוש אני מחליטה שלא (וגם סבא התעייץ עם הרב בוסו – שאמר בשום פנים ואופן לא!) ושוב חוזרים הביתה. הימים עוברים חולפים להם ואמא כבר התרגלה לצירים וללחץ המטורף בבטן התחתונה, היא התרגלה לא לישון בלילה והתרגלה ללכת כמו ברווז, אבל החליטה שעד שהצירים ממש בלתי נסבלים או שיש ירידת מים או דימום היא לא הולכת יותר לבית החולים! והנה הגיע כבר שבוע 39 – נו למה אין התקדמות? החום של חודש אוגוסט בלתי נסבל! זהו אני בטוחה שבסופו של דבר אני אעבור את התל"מ! ביום רביעי 18.8.10 שבוע 39+4 אבא החליט שהולכים לראות סרט, אין לי כח ואני עייפה אבל הסכמתי כי תכף אני אלד וסדר העדיפויות משתנה, הסרט היה נורא!! הסדרן הרגיז אותי וכמו כל אישה הריונית בחודש תשיעי בחום של אוגוסט עם הורמונים משתוללים צרחתי עליו באמצע הסרט בפני אולם מלא והתחלתי לבכות!!! (מזל שהבעלול הרגיע אותי אחרת הייתי קורעת אותו ) יופי סוף סוף בבית אני כל כך עייפה מקלחת קצרה ונפלתי למיטה... הלידה- שבוע 39+5 19.8.10 יום חמישי בבוקר אני מתעוררת, מוזר ישנתי ממש טוב, אני רגילה שאתה מעיר אותי כמה פעמים בלילה עם תנועות חזקות! טוב אולי הייתי עייפה אז לא התעוררתי, אני אוכלת שוקולד, אמא שלי מכינה לי תה מתוק מתוק (מממממממש מתוק) ואני שוכבת על צד שמאל בטוחה שכל רגע אני ארגיש את הרגלים הקטנות בצלעות ואת הטוסיק הקטן מצד שמאל של הבטן... לא מרגישה כלום, אני מתחילה להלחץ – הלו בוביק תתעורר!! אני מדברת איתך שרה לך שירים ואתה בשלך ממשיך להלחיץ את אמא. לבנתיים סבתא מתקשרת לקופ"ח האחות מפנה אותנו למרפאה של ביקור חולים כי כרגע אין רופא ומדגישה לא לחכות אפילו לא רגע כי זה שבוע מתקדם! טוב הולכים לבדוק אני בטוחה שעד שנגיע לבית החולים אני כבר ארגיש תנועות, סבתא מתעקשת לבוא איתי אפילו שיש לה אירוע בערב! אני אומרת לה שלא תבוא ושאני חצי שעה שעה חוזרת אבל סבתא לא מוותרת! אני מתקשרת לאבא ומיידעת אותו שאני הולכת לבדוק, אבא יוצא מיד מהבסיס והוא בדרך אלינו, אני אומרת לו שלא צריך כי אני תכף חוזרת, אבל אבא כבר בדרך...דוד ליאור (אח של אמא) מסיע אותנו לבית החולים ואנחנו נכנסות למרפאה מחברים אותי למוניטור ברוך ה' דופק חזק וברור ובאמת האחות אומרת שאתה לא פעיל במיוחד אבל אני הרגשתי כמה תנועות בודדות, המוניטור מראה גם צירים – כן ידוע לי כבר משבוע 35 לא התרגשתי! מסיימים מוניטור ונכנסים לרופאה, רופאה מקסימה עשתה לי אולטראסאונד – באמת מיעוט תנועות, היא אמרה שאתה לא במצוקה כרגע אבל שאין סיבה שנחכה שתהיה... בדיקה פנימית (יאמר לזכותה שהיא ממש ממש עדינה ובקושי הכאיבה לי!) פתיחה 4 מחיקה 90%- "טוב יקרתי אני מפנה אותך לחדר לידה מגיע לך סיום הריון אנחנו לא רוצים לחכות שהוא יהיה במצוקה", היא עשתה לי זירוז טבעי בעזרת האצבעות. טלפון זריז לאבא- "הפנו אותי לחדר לידה" (אבל אני מאוד סקפטית כי כבר פעמיים הלכתי ובאתי... ) שוב במיון יולדות שוב בדיקה פנימית ואז הרופאה המתמחה אומרת לי- "את בכלל רוצה ללדת?" מה את מטומטמת?? לא אני לא רוצה ללדת רוצה להשאר ככה עם פתיחה 4 מחיקה כמעט מלאה, דימום שכבר החל וצירים מתחזקים בעיקבות הזרוז של הרופאה ברור שאני רוצה! אבא וסבא (אבא של אמא ) הגיעו ואני החלטתי שאני רעבה הודעתי למיילדת שאני אוכלת ואז אני באה ללדת, הביאו לי אוכל ישבתי אכלתי בכיף, הצירים כבר קצת כואבים יותר אבל לא נורא. סבתא (אמא של אבא) גם מגיעה מאוד מתרגשת. אוקיי אכלתי שבעתי אפשר ללכת ללדת! מכניסים אותי לחדר לידה, חדר מספר 3 (האמת אני עדיין סקפטית ובטוחה שכל רגע מחזירים אותי הביתה) מחליפה לחלוק, מחברים אותי לנוזלים ולפיטוצין דרך הווריד, לבנתיים סבא (אבא של אמא ) יוצא לאירוע (לאחל מזל טוב ולתת מתנה) ומבטיח לחזור מהר. המיילדת שואלת אם אני רוצה אפידורל בהתחלה קצת מתלבטת (אם לקחת עכשיו או לחכות עוד קצת) אבל מחליטה שכן. הרופא המרדים מקסים מקסים הרגיע אותי שלא לפחד ואבא מחזיק לי את הידיים. פחדתי מאוד לזוז דקות ספורות ואני מחוברת לאפידורל, חיברו אותי גם לקטטר, פתאום יש לי סחרחורת אני מרגישה בהיי אני גם מתחילה לרעוד ללא שליטה- תגובה לאפידורל מחברים אותי גם לחמצן – בקיצור כולי צינורות!! המיילת רוצה לבקוע מים, בדיקה פנימית (וואו מדהים האפידורל הזה גם את זה לא מרגישים) והיא מההסת כי היא מרגישה את היד של התינוק ומפחדת שהיא לא תצא לפני הראש, היא קוראת לרופאה הרופאה בודקת ובמיומנות בוקעת את המים, הראש מקדימה! אחרי האפידורל ובקיעת המים המיילדת מגיעה מידיי פעם לבדוק פתיחה – יש התקדמות פתיחה 5, אחרי שעה פתיחה 6, גם הרפאה נכנסת מידי פעם ומבקשת שאשכב על צד שמאל כי יש ירידות קלות בדופק.סבא (אבא של אמא) כבר הספיק לחזור וגם סבא (אבא של אבא) מגיע מתרגש מאוד אבל הוא לא נכנס לחדר לידה, אלא מחכה ממש בפתחו. ואז אני מרגישה צורך לעשות קקי וואי איזה פדיחות!!! המיילדת בודקת פתיחה 8 זה הלחץ של הראש שאני מרגישה לא קקי (מזל- זה מה שהיה חסר גם קקי ) וואו אני לא מאמינה אני באמת הולכת ללדת! זהו כבר לא יחזירו אותי עכשיו!!!! חחחח. אחרי זמן קצר עוד בדיקה- פתיחה 10 השעה 22:00 המיילדת רוצה שאני אלחץ אני לוחצת אבל לא זז מחליטים לנתק אותי מהאפידורל כדי שאני ארגיש את צירי הלחץ ואדע מתי ללחוץ! בשעה 23:00 החלפת משמרות המיילדת המקסימה – מרים אומרת שלום ומאחלת בהצלחה והיא גם אומרת שמה שנשאר זה פשוט להוציא אותך!! ובנתיים דוד ליאור ודודה סיון מתקשרים ושואלים אם אנחנו רוצים משהו מצדקיהו (סטקייה) כי הם בדיוק יוצאים משם- גם בלידה לא מסרבים לצדקיהו! וגם הם בדרך אלינו, ואז מגיעה המיילדת דינה- מי שקיבלה את אמא בפעם הראשונה בשבוע 35! דינה מקסימה מקסימה פשוט מותק! היא עושה בדיקה פנימית ואומרת שהראש כבר ממש בפתח, היא שואלת אם אני רוצה להרגיש את הראש – ברור שאני רוצה להרגיש את הראש!!! אני שולחת יד ומרגישה את הראש, יאאאא אני מרגישה את הראש!! הרגשה מדהימה!!!! ופתאום – מה זה צירים???? רגע שכחתי שניתקו אותי מהאפידורל !!! וואו עכשיו אני מבינה מה זה צירי לחץ!! כואב לי וואי אמא כואב לי – סבתא (אמא של אמא) מחזיקה לי את היד ומרטיבה לי את המצח, לבנתיים ליאור וסיון כבר מגיעים, סיון נכנסת להגיד שלום וליאור מחכה עם סבא (אבא של אבא) ממש בפתח החדר לידה! גם סבא (אבא של אמא) וסיון יוצאים ומחכים בפתח חדר הלידה, מי שנשאר בחדר לידה זה סבתא, (אמא של אמא) אבא וסבתא השניה (אמא של אבא) שלא בדיוק נמצאת אלא מציצה מאחורי הוילון, אוקיי – עכשיו דינה מסבירה לי שמתי שאני מרגישה ציר צריך להתחיל ללחוץ השעה 23:20 פחות או יותר, ואני מרגישה ציר—סבתא מצד ימין של אמא מחזיקה רגל אחת, אבא מצד שמאל של אמא מחזיק רגל שניה, דינה באמצע, אני מתחילה ללחוץ –וואו זה כואב אבל אני עדיין לוחצת בשקט, אני מרגי
 
הנה ההמשך

וואו זה כואב אבל אני עדיין לוחצת בשקט, אני מרגישה כאילו הולך לצאת לי אוויר מהאוזניים מרוב מאמץ, דינה מסבירה שבין ציר לציר אני יכולה לנוח ובאמת אני אוגרת כוחות לקראת הציר הבא, ואז לאט לאט ההפרש בין הצירים הולך וקטן ואני מתחילה לבכות מכאב, מאמץ והתרגשות, עדיין סבתא תופסת את רגל ימין ואבא את רגל שמאל אני מושכת בחולצה של סבתא מצד אחד ובחולצה של אבא מצד שני (כואב לי!!!!!) אני שומעת - קחחחח את החולצה של אבא נקרעת. ההפרשים בין הצירים כבר כמעט נעלמים, אני רואה את דינה מכינה מגש מנסה להסתיר ממני משהו, אני מבינה שהיא רוצה לחתוך אותי כדי לעזור לי, אני אפילו לא מפחדת לא מעניין אותי כלום, כל מה שיעזור העיקר שזה כבר ייגמר שתיהיה כבר בחוץ! ובאמת היא חתכה אותי ובכלל לא הרגשתי! ואז אני שומעת את אבא שלי (סבא) מבחוץ –"תצעקי, תצעקי זה יעזור לך! זה ישחרר אותך". כל הזמן הזה של הדחיפות האבא המקסים שלך מעודד אותי ואומר לי כמה אני אלופה ואיזה גדולה אני וכמה הוא אוהב אותי, ומצד שני הסבתא המושלמת שלך עם המילים החמות והעידוד והתמיכה כמו שרק אמא יכולה להעניק! ואני בזמן הזה רק חושבת בין הדמעות והיללות -יוו זה כלכך קשה, שאף אחד לא יחשוב אפילו על הריון נוסף בשנתיים הקרובות!!! דודה סיון נותנת לסבתא ספר קטן שנקרא "נועם אלימלך" שנחשב לסגולה ללידה קלה, (זה נודע לי בדיעבד, באותו רגע בכלל לא שמתי לב מה נתנו לי להחזיק) אני מחזיקה את הספר בכף יד ימין וסוגרת את כף ידי על כף ידה של סבתא, עוד ציר – אההההה –מיישמת גם את העצה של סבא ונותנת גם כמה צעקות (לא צרחות, צעקות בגבול הטעם הטוב,) זה באמת משחרר!!! הדחיפות באמת נהיו יותר פקטיביות, (או שזה פסיכולוגי??) ואז אבא שלך אומר לי בהתרגשות- הראש בחוץ! הראש בחוץ! ואני חושבת לעצמי הראש בחוץ, יא הראש בחוץ! רגע יא חתיכת חוצפן איך אתה יודע שהראש בחוץ הרי סיכמנו שאתה לא מסתכל!!!!! אבל אפילו לא היה לי זמן לכעוס עליו, כי ברגע שהבנתי שהראש בחוץ נבהלתי ופחדתי שאתה לא תחנק (כן אני יודעת, ממש אבלה, טמטמת לידה יש דבר כזה????) ונתתי ישר דחיפה נוספת (מה שגרם לי לכל כך הרבה קרעים נוספים)מלוווה ב"צעקה קורעת לב" (ציטוט של אבא שלך) ואז ואז (תדמיינו לכם את המנגינה הזאת שתמיד יש בסרטים ברגע הכי מרגש ) היית בחוץ נסיך שלי- ישר התחלת לבכות ילד שלי, כל כך התרגשתי, דמעות של אושר, דמעות של הקלה, דמעות של שמחה, כל כך הרבה דמעות, כל כך הרבה רגשות אבל הרגש החזק ביותר – אהבה!!!! "כי אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" – רק אז הבנתי את המשמעות של כל מילה, כל הברה, כל אות!! של המשפט הכל כך נכון הזה! ברגע שיצאת אבא שלך התחיל לבכות מאושר והתרגשות- עד כדי כך זו הייתה חוויה חזקה בשבילו ואני כל כך שמחה שהוא לקח בה חלק! סבתא מחבקת אותי ואומרת לי שהייתי גדולה מהחיים ושהיא כל כך גאה בי! נכנסתי לחדר לידה בשעה 14:45 ואתה נולדת בשעה 23:48, בזמן שאני הייתי בחדר לידה הספיקו כלכך הרבה נשים סביבי ללדת, אבל לי זה לא היה איכפת כמה זמן זה לוקח, תשעה חודשים שלמים חיכינו לך אז מה זה עוד כמה שעות?? דינה מנגבת אותך ושמה אותך עליי – חיים שלי אתה כל כך יפה, אני מחבקת אותך, אתה שומע את דפיקות הלב שלי וקצת נרגע, איזה ריח יש לך, אני לא יכולה להפסיק להסניף!! היא נותנת לאבא לחתוך את חבל הטבור, והוא כל כך מתרגש, מוחה את הדמעות וחותך! דינה מחסה אותי, לוקחת אותך ושוקלת אותך – 3060 גרם של מתיקות!!! היא עוטפת אותך ואתה עדיין בוכה, ושוב אתה עליי שם את הראש על החזה, ואז סבתא וסבא (אמא ואבא של אבא) נכנסים עם עיניים אדומות וסבא אומר לי – "התרגשתי יותר מהלידות של הילדים שלי". סבא (אבא של אמא) גם נכנס ונותן לי חיבוק חזק ואומר מזל טוב ילדה שלי! ליאור וסיון שגם היא עוד לא הפסיקה לבכות (ושאחר כך נודע לי שגם הציצה בלידה, חולה עלייך גיסה יפה שלי) גם נכנסים ומאחלים מזל טוב! ואז מגיעה הרופאה צריך להתחיל לתפור – כולם החוצה נשארים בחדר לידה רק- אמא אבא והנסיך הקטן- משפחה קטנה נולדה הלילה.... אגב- "ויקרא שמו בישראל": – אליה תודות- בראש ובראשונה לבורא עולם- "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"! לאהבה הגדולה שלי- האחת והיחידה שלי, לחבר הכי טוב שלי- הבעל המושלם שלי, שיחד (כמובן עם בורא עולם) יצרנו את הדבר הכי מושלם בעולם, שסבל אותי במשך תשעה חודשים עם ההורמונים, העצבים והג'ננות! שעודד אותי ותמך בי לאורך כל הדרך! שכלכך עזר לי בלידה – תודה לך אהוב שלי! להורים היקרים שלי- אין כמוך בעולם אמא שלי, שסחבת במשך תשעה חודשים (כן, עכשיו אני מבינה כמה זה לא מובן מאליו), שהנקת, החלפת טיטולים והרגעת את הגזים של חמישה ילדים בלי עין הרע!. ועל האהבה עד אין קץ שהענקתם! שסבלתם את גיל ההתבגרות בסבלנות והבנה, גידלתם ילדים בכבוד ולתפארת! ואני מבקשת מבורא עולם שיהיה לי להעניק לילדיי ולו רק חצי ממה שאתם הענקתם לילדכם!! אוהבת אתכם מאוד! לילד היקר שלנו אליה- תודה שבחרת בנו להיות לך להורים! ולכל המשפחה והחברים שהיו איתנו מהרגע הראשון!!! אוהבים אתכם!
 
וואו סיפור מרגש.. המון המון מזל טוב!! ../images/Emo13.gif

איזה כיף, בטח כמה אושר ואור הקטן הזה הכניס הביתה..
 
למעלה