היי .....

היי ......./images/Emo13.gif

אז היום כבר כמעט שלושה וחצי ימים ללא עישון (נראה כמו נצח) (מעשנת כבר 17 שנים, יותר מקופסא ליום) תגידו? ההרגשה הזו עוברת מתישהו?
מתי מפסיקים לחשוב על זה....
אוף.
 
היי ליאתיקה

היום זה היום הראשון שלי יחסית עובר בסדר יש רגעים פתאום עם הקפה ש..... ובמיוחד אחרי ארוחת צהריים מסתובבת עם הפלסטיק הזה ביד ומנסה לשרוד תחזיקי מעמד גם אני בתחילת הדרך יחד נעבור את זה באדי
 

זולו60

New member
רצוי להמעיט בקפה

בימים הראשונים ובמקום זאת לשתות תה צמחים. אם את יכולה לשתות כוס מיץ תפוזים ביום זה עוזר מאוד
 

חני חן

New member
היי באדי תות

יהיה לך יותר קל אפילו משעה לשעה - את זה אני מבטיחה לך. ושאלת מה עושים עם העצבים תעשי כמו כולנו או לפחות רובנו. א ו כ ל !!!!!
 

פורמה

New member
לאאאאאאא!!!! לא אוכל!

לא שבתאכלס זה יהיה אחרת... חחחחחחחח אבל אנ'לא חושבת שזה יפתור את בעיית העצבים. זה סתם מפלט לא מוצלח. נשימות עמוקות עוזרות מאוד בעניין העצבים, גם בעניין הדחף לאוכל ועישון. נשימה אחת עמוקה, או שתיים, או שלוש, עם מחשבה על משהו טוב עשה אצלי את העבודה לא רע.
 

זולו60

New member
כן את רק צריכה להאמין בעצמך

להבין שבסך הכל את בחרת להפסיק לעשן והרבה אורך רוח כל יום ללא עישון מקרב אותך אל היום בו תוכלי לומר חשבתי על סיגריה היום - בא לי לעשן - אז מה. זאת אומרת הרצון לעשן יבוא לעתים רחוקות מאוד וגם יהיה ניתן לשליטה. לא להרים ידים בהצלחה!!!
 
אני מקווה שהיום הזה יגיע..

היום שארגיש שאני משהו גם בלי הסיגריה. זה פשוט משגע אותי הרגשת הריקנות והחוסר שימחה. מה שעשן יכול לעשות, זה לא יאמן.
 

פורמה

New member
להיות משהו גם בלי הסיגריה

זה קל. ההגיון הוא פשוט, רק לפעמים העשן מסתיר אותו
 
ההיגיון באמת פשוט

אז למה לעזעזל (ככה כותבים?!) אני מרגישה ריקנות שכזו.
 

פורמה

New member
טוף אז ככה:

זה נכון שאני חוויתי תחושה מסויימת של חוסר, איכשהו לא מתחברת לי המילה ריקנות כי החיים שלי מלאים בתוכן, יותר משאני מסוגלת להכיל. תחושת החסר היתה בעיקר באינסטינקטים של עצם הפעולה - לשלוח יד את הקופסא, להוציא סיגריה, להדליק, לעשן, לשאוף לנשוף, לכבות. כל זה תוך כדי דברים שאני עושה - יוצאת מהבית, נכנסת הביתה, אחרי האוכל, תוך כדי עבודה, כתירוץ לצאת להפסקה בעבודה, כשאני ממתינה לאוטובוס, כשאני מדברת בטלפון. העישון היה דבר נלווה אבל הוא לא התוכן עצמו, ותחושת החוסר היא מעצם המניעה של אותו הרגל. עבורי ההרגשה היתה מאוד קרובה לתחושה שנוצרת כשאני יוצאת מהבית ומגלה ששכחתי את הטלפון, כמו ללכת לבית הספר בלי תיק. זו לא ריקנות, אבל זה אכן חוסר כלשהו. אם תאמצי לך צעצוע להעסיק את היד (משהו מישמושי כזה) ולא תרפי ממנו כל היום, בסוף היום, כשתניחי אותו תרגישי פתאום חוסר כזה. תסירי מהאצבע טבעת שמלווה אותך שנים, התחושה תהיה דומה. תצאי מהבית בלי חזיה, בלי תיק, בלי משקפיים, לא מאופרת או כל דבר אחר שאת מורגלת לו, והתחושה תהיה מאוד קרובה. אני ממליצה לך לא ליפול להגדרה של ריקנות. אני בטוחה שהחיים שלך מלאים תוכן. סיגריה היא לא תוכן. ככל שיתפוגג העשן תוכלי לראות זאת בבירור.
 
זה כל כך נכון מה שאת אומרת

הבעיה היא שאני בבית - ואין לי חשק לעשות כלום. והכי מפחיד זה שאני שומעת אנשים שאומרים שאחרי שנתיים עדיין לא שכחו מהסיגריה. זה פשוט מוציא את הרוח מהפרשים.
 

rony219

New member
מוזר לומר...

אבל באמת באמת באמת שזה משתפר... אם בהתחלה זה מטריף כל הזמן ומדי פעם יש התקפים, אז המטריף הקבוע נחלש וההתקפים הופכים נדירים יותר. תהיי חזקה, ברור שלא שוכחים אותה, אבל גם לא ממש רוצים אותה... וזה ממישהי ש: א. כולה חמישה שבועות (כמעט) בלי. ב. אחרי 48 שעות בלי לא היתה מסוגלת להבין מה למען השם גרם לה להפסיק. ג. עלתה לכולם על העצבים + כנראה שברה את הדלת של המרפסת בבית ברגע קשה. אז יהיה בסדר!! רוני
 
למעלה