טוף אז ככה:
זה נכון שאני חוויתי תחושה מסויימת של חוסר, איכשהו לא מתחברת לי המילה ריקנות כי החיים שלי מלאים בתוכן, יותר משאני מסוגלת להכיל. תחושת החסר היתה בעיקר באינסטינקטים של עצם הפעולה - לשלוח יד את הקופסא, להוציא סיגריה, להדליק, לעשן, לשאוף לנשוף, לכבות. כל זה תוך כדי דברים שאני עושה - יוצאת מהבית, נכנסת הביתה, אחרי האוכל, תוך כדי עבודה, כתירוץ לצאת להפסקה בעבודה, כשאני ממתינה לאוטובוס, כשאני מדברת בטלפון. העישון היה דבר נלווה אבל הוא לא התוכן עצמו, ותחושת החוסר היא מעצם המניעה של אותו הרגל. עבורי ההרגשה היתה מאוד קרובה לתחושה שנוצרת כשאני יוצאת מהבית ומגלה ששכחתי את הטלפון, כמו ללכת לבית הספר בלי תיק. זו לא ריקנות, אבל זה אכן חוסר כלשהו. אם תאמצי לך צעצוע להעסיק את היד (משהו מישמושי כזה) ולא תרפי ממנו כל היום, בסוף היום, כשתניחי אותו תרגישי פתאום חוסר כזה. תסירי מהאצבע טבעת שמלווה אותך שנים, התחושה תהיה דומה. תצאי מהבית בלי חזיה, בלי תיק, בלי משקפיים, לא מאופרת או כל דבר אחר שאת מורגלת לו, והתחושה תהיה מאוד קרובה. אני ממליצה לך לא ליפול להגדרה של ריקנות. אני בטוחה שהחיים שלך מלאים תוכן. סיגריה היא לא תוכן. ככל שיתפוגג העשן תוכלי לראות זאת בבירור.