היי.. שוב אני...
ראיתי את מה שהגבתן לי. אני ממש שמחה לראות שזוכרים אותי. אתן לא מבינות כמה אני מתגעגעת. במיוחד לבקסטריט. אני מתה לראות קטעים חדשים. אני מרגישה כ"כ מנותקת. אמנם אני עדיין שומעת את never gone כל לילה, ויש לי פוסטר ענק בחדר.. אבל זה לא זה. אני רוצה לשמוע מה חדש. לראות את house of carters ותמונות חדשות..
אתן יודעות, לא מזמן התעוררתי וקלטתי שקווין עזב. אולי תגידי לי "בוקר טוב" אבל אנילא מצליחה לעכל את זה. וזה קצת מפחיד. עבר הרבה זמן ואני עדיין רואה את בקסטריט כחמישיה. הרגשתי רצון עז לבכות.. אבל אחרי שבכיתי עליו כ"כ הרבה אני מניחה שבאיזשהו שלב הדמעות נגמרות... אולי אני אקלוט רק כשאני אראה את הדיסק הבא. ואולי אני לא אקלוט את זה אף פעם.. תגידו, אני לבד בקטע הזה? או שאתן מזדהות איתי? ועוד משהו.. אני לא יודעת אם זה במקום, אבל בגלל שאני סוףסוף נכנסת ואני ממש מתגעגעת, הייתי שמחה אם תשתפו אותי קצת במה שקורה איתכן, ספרו מה שבא לכן מהחיים האישיים. אני כן רוצה לספר=] אז ככה, יש לי ילד בגן שאני פשוט מאוהבת בו.. (הוא היה בעונש בפינה, ואני ישבתי לידו ורק מיזמזתי אותו. אז הגננת "כעסה" עלי ואמרה שזה לא נקרא עונש.. אבל אני לא יכולה לשלוט בעצמי, אני מסניפה אותו... יש לו ריח כ"כ טוב
) אוף, אני עכשיו מתגעגעת אליו. כל היום אני משגעת אותו ואומרת לו שאני מאוהבת בו.. והוא מסתכל עלי ומחבק אותי!!!! אני יכולה לספר עליו שעות, אז אני אפסיק.. אבל אני באמת באמת אוהבת אותו .. :'( מאמי שלי
אפרת! די!!! חוץ מזה..... מתי יש מפגש פורום?? אני הרי גרה בת"א, ובכלל כל מי שגרה בסביבה.. (ולא בעפולה ) ומגיעה לביקור שתגיד לי ואני התחלתי ללמוד רכיבה על סוסים!!! אני מתה על בע"ח (להזכירכן, אני צמחונית) ואני נהנית מכל רגע!! זאת הרגשה טובה לעשות מה שרוצים. להתרחק מהלימודים. להתרכז קצת בעצמי לשם שינוי. תעשו את זה מידי פעם.. טוב, נראה לי כתבתי מספיק.....
ראיתי את מה שהגבתן לי. אני ממש שמחה לראות שזוכרים אותי. אתן לא מבינות כמה אני מתגעגעת. במיוחד לבקסטריט. אני מתה לראות קטעים חדשים. אני מרגישה כ"כ מנותקת. אמנם אני עדיין שומעת את never gone כל לילה, ויש לי פוסטר ענק בחדר.. אבל זה לא זה. אני רוצה לשמוע מה חדש. לראות את house of carters ותמונות חדשות..
אתן יודעות, לא מזמן התעוררתי וקלטתי שקווין עזב. אולי תגידי לי "בוקר טוב" אבל אנילא מצליחה לעכל את זה. וזה קצת מפחיד. עבר הרבה זמן ואני עדיין רואה את בקסטריט כחמישיה. הרגשתי רצון עז לבכות.. אבל אחרי שבכיתי עליו כ"כ הרבה אני מניחה שבאיזשהו שלב הדמעות נגמרות... אולי אני אקלוט רק כשאני אראה את הדיסק הבא. ואולי אני לא אקלוט את זה אף פעם.. תגידו, אני לבד בקטע הזה? או שאתן מזדהות איתי? ועוד משהו.. אני לא יודעת אם זה במקום, אבל בגלל שאני סוףסוף נכנסת ואני ממש מתגעגעת, הייתי שמחה אם תשתפו אותי קצת במה שקורה איתכן, ספרו מה שבא לכן מהחיים האישיים. אני כן רוצה לספר=] אז ככה, יש לי ילד בגן שאני פשוט מאוהבת בו.. (הוא היה בעונש בפינה, ואני ישבתי לידו ורק מיזמזתי אותו. אז הגננת "כעסה" עלי ואמרה שזה לא נקרא עונש.. אבל אני לא יכולה לשלוט בעצמי, אני מסניפה אותו... יש לו ריח כ"כ טוב
) ומגיעה לביקור שתגיד לי ואני התחלתי ללמוד רכיבה על סוסים!!! אני מתה על בע"ח (להזכירכן, אני צמחונית) ואני נהנית מכל רגע!! זאת הרגשה טובה לעשות מה שרוצים. להתרחק מהלימודים. להתרכז קצת בעצמי לשם שינוי. תעשו את זה מידי פעם.. טוב, נראה לי כתבתי מספיק..... 
