צדף יקירתי ../images/Emo140.gif
היי יקירתי הנה מה שאני רואה. אני רואה אותך על שפת אגם בחורה צעירה, מקום מאוד פסטורלי ברבורים לבנים שוחים באגם - אני רואה אותך עם מטפחת על הראש וסינר, מרגיש לי שזאת אירופה, אבל לכיוונים של שוויץ, גרמניה, הולנד משהו כזה, בגלל הבגדים. אני רואה שאת יושבת על שפת האגם (בריכה ענקית) ומשחקת במים עם הידיים. את יושבת שם ומחכה לאהובך שיגיע, את רואה אותו מתקרב ואת רצה לקראתו, אתם מאוד אוהבים, אתם נפגשים בסתר, אתם חוששים שלא יתנו לכם להיות ביחד את עדיין מאוד צעירה והוא יחסית מבוגר ממך במספר שנים, הוא לא היה באמת מבוגר אבל את היית צעירה מדי בת 16 או משהו כזה והוא בתחילת שנות העשרים. לכלכ הדעות פער רציני. ההסתרה היא יותר מכיוון ההורים שלך, כי הם לא הסכימו לקשר הזה, אתם לא מצליחים לממש את הרקשר הזה בברית נשואים, לבסוף הוא עוזב את הכפר והולך לו לדרכו ואת מתחתנת שם מחוסר ברירה עם מישהו שאת לא ממש אוהבת ההורים שלך משדכים לך אותו את מאוד לא מאושרת מחיי הנשואים שלך, את מרגישה נבגדת לא נאהבת את מרגישה מעין עבד לבעל לבית לילדים, את התחושה הזאת את נשאת איתך כי התחנת ממקום של אילוץ ולא של אהבה, נשאר בך המון כעס על הבחור שאהבת, הרגשת שהוא נטש אותך ולא היה מוכן לחכות לך עד שתתבגרי קצת, עד שתהיי מוכנה לנישואים, זה עשה אותך אישה מאוד מרירה שאפילו הילדים לא הצליחו להוציא אותך מהמרירות שלך. אפילו נשאר בך כעס על הילדים שבגללם "נאלצת" להמשיך להיות "משועבדת" - לא נשאר לך זכרון טוב לגבי זוגיות, ומשפחתיות. אפילו הייתי אומרת נשאר בך פחד מסויים, מהתחייבות עד הסוף - זה כאילו לוקח ממך את החופש האישי שלך. מה שזה לא נכון. נשאר בך המון כעס על אותו בחור וסלידה מהבעל שלך, את ממש נגעלת ממנו. מה שאני מצליחה לקלוט שהבחור שאהבת שם זה האקס שלך היום.