היי ...צריכה ייעוץ...

[הריון ראשוןןן]

היי ...צריכה ייעוץ...

היי... אני חדשה פה בפורום...אני מקווה שזה המקום...אנסה בכל זאת... אני ה' בת 22 נשואה כבר שנה עוד מעט... לי ולבעל המון בעיות... נכנסתי להריון לפני 5 חודשים ,והייתה לי הפלה טיבעית בשבוע 12.. ודווקא בזמן ההריון שמתי לב שאני לא במקום שהייתי רוצה להיות בו... אני אסביר את עצמי... ברגע שגילינו שאני בהריון הוא התחיל להיות עצבני והתחיל לצעוק עליי בלי סוף (לא שזה לא היה קודם...פשוט לפני לא התייחסתי כמו באותו זמן...) היה מקלל אותי טורק את הדלתות בבית זורק דברים ...ממש בלתי נסבל ... (אמרו לי שיש גברים שזה מלחיץ אותם...ובגלל זה הם מתנהגים אחרת...) שגילינו שאין דופק ואני צריכה לעשות הפלה הואממש היה עצוב וחשבתי שהוא יהיה איתי בכל התקופה הקשה הזאת שאני הולכת לעבור ולתדהמתי הוא העדיף להיות בבית... (הייתי מאושפזת שבוע בעיר המגורים שלנ והוא היה בא פעמיים ביום להביא לי דברים וללכת ,ושבוע בבית חולים במרכז שרחוק מאיתנו...) בשבוע שהייתי רחוקה הוא עשה טובה שבא לבקר אותי לשעתיים (בשמך כל השבוע) והלך ...הרגשתי שפשוט זה אות משמיים שמסמנת לי שאני לא צריכה להיות פה... שאני צריכה למצוא לעצמי כיוון ואולי הבנאדם הזה הוא לא בשבילי...אם הוא לא יהיה איתי ברע מתי הוא כן יהיה איתי?? בימים האחרונים שהייתי בבית החולים הוא שיקר לי שהוא הלך לעבודה ובגלל זה אינו יכול לבוא להיות איתי...(שהגעתי הביתה גילית שהוא שיקר שאמר שהלך לעבודה) חזרתי הביתה חשבתי שהולך להיות יותר טוב ממה שהיה (כי אומרים שזה צריך לחזק את בני הזוג) ורק ציפה לי תקופה יותר קשה...פתאום הוא היה מתחיל לצעוק עליי בלי קשר לכלום היה מתעצבן הולך מהבית ...מקלל אותי....שלא נדבר ליד המשפחה שלו ...שם הוא בכלל היה טופס תחת.. וכל הזמן הזה אני חושבת מה אני צריכה את החיים האלה?? מה חסר לי??למה היתחתנתי איתו?? למה פשוט אין לי את הכוח לקום וללכת... אני לא מפסיקה לבכות ,את התהליך של ההפלה עוד לא סיימתי כי הסתבך לי קצת ואני צריכה לעבור עוד שבוע וחצי ניתוח בבית חולים במרכז ואין לי אף אחד שיהיה איתי... לא רוצהשהמשפחה שלי תיהיה איתי...שביל מה יש לי בעל?? למה אני צריכה לעמוד מול השאלות,למה הוא לא איתך ?למה הוא לא בא??ואני צריכה להמציא תרוצים כדאי להוציא אותו בסדר בכל הסיפור??? נמאס לי כבר אני מיואשת מכל המצב הזה...אין לי כבר כוחות ... אני רוצה לעזוב ולא יודעת איך... מפחדת ולא יודעת ממה... פשוט רוצה דף חדש בחייים עם מישהו שיכבד יעריך ויאהב אותי כמו שאני צריכה... אני מצטערת אם זה לא כל כך מובן ... אני חייבת עזרה .... אני לא יכולה יותר ...קשה לי גם בלי לריב איתו כל היום.... נמאססססססס לי מהחייייייים האלהההההה כבר!!! רציתי לכתוב עוד כל כך הרבה דברים ולא יוצא לי... תודה לכולם

 

[שילה1]

חמודה-כאן לא המקום,אולי תביאי את הסיפור שלך

לפורום "זוגיות במשבר"?

 

[הריון ראשוןןן]

תודה בכל אופן(-:

 

[susanz1]

באמת רצוי לפנות לייעוץ זוגי

אבל לפי התיאור שלך, בעלך לא ירצה. את כל כך צעירה - למה להישאר עם בן-זוג שמתיחס אלייך כל כך בזלזול? אם יש דברים שמפריעים לו, שידבר לעניין במקום לצעוק אלייך. האם התחתנת כדי לצאת מבית ההורים? הם לא מהווים "גב" עבורך? מקור לתמיכה (רגשית, מעשית)? אולי את פוחדת להיות לבד, אבל אחרי תקופה של לבד יהיו לך המון הזדמנויות להכיר גברים חדשים ותמאי בעל יותר טוב. קל להתגרש כשאין ילדים ואין רכוש - לדעתי, עכשיו הזמן לצעד אמיץ. אם בעלך יהיה מוכן לייעוץ זוגי והיחס שלו ישתפר, רצוי לתת הזדמנות לנישואין שלכם, אבל אם לא - תעזבי אותו! זו דעתי האישי, כמובן, שלא שייך לתוכן הפורום.

 

[איריס אבידן]

מסכימה עם סוזן

תוכלו לנסות ייעוץ זוגי ובמידה ויחסו לא ישתפר, אכן קל יותר להתגרש כאשר אין הרבה רכוש (שבני זוג צוברים עם השנים) ואין ילדים. נשמע לי שמה שאת רוצה לשמוע זוהי עצה להתגרש, לא? בכל אופן, זה צריך להגיע ממך. ההשלמה לכל צעד שתבחרי לעשות, צריך להגיע ממך ולא מהמלצות של אחרים. כך שאפשר לנסות יעוץ זוגי, אם את רוצה בכלל ואם לא - עדיף להתגרש בדרך נעימה ועדיף דרך גישור. במידה ובעלך לא יהיה מוכן לקחת חלק בכך (ייעוץ/גישור) מומלץ כן לגייס אדם נוסף, שגם את וגם בעלך סומכים עליו, שינסה לשכנע אותו לפעול בדרך זו. אומנם את מציינת כי אינך מעוניינת לערב אחרים, אולם ברגעי משבר, התמיכה מהסביבה מאוד חשובה, ולכן מצאי לך את האנשים הנכונים והרשי לעצמך להשען עליהם מידי פעם. שיהיה לך בהצלחה ובמידה ותהיה צריכה תמיכה נוספת, אנחנו כאן.