היי פורום חביב...

[אופטימית123]

היי פורום חביב...

הגיע זמני לפרוק קצת.... לאחר חודשים של אבטלה,גירושים,מזונות זמניים מינימאליים שנקבעו ל-3 הילדים,ומשפטים ועירעורים בפתח,סוף סוף התחלתי השבוע לעבוד.המקום קסם לי ביותר.הייתי באופוריה.הרגשתי ששוב עומד להתגשם לי חלום.מקצוע מאתגר,משכורת טובה,בוס חתיך,שעות נוחות,הכל היה יותר מאופטימי...ואז...הגיעה המכה...לא אפרט יותר מדי,רק אנסה לתמצת ולהגיד שמצאתי עצמי שוב כלואה באותם דפוסי התנהגות שבהם חייתי יותר מדי שנים,וחשבתי שעם הגירושים התרתי עצמי מהם.ובמה מדובר?בבוס,שאמנם נשאר חתיך,חכם ושרמנטי,אך אחד שרודה בעובדיו,שכולם מפחדים מהצל שלו,שהאוירה במקום היא כמו להיות בבסיס צבאי עם הרס"ר הכי מפחיד,שהממונה עלי היה מספיק כנה איתי "להזהיר" אותי שאם אני לא בנויה לצעקות והשפלות שאדע מראש שלא אשרוד במקום יותר מדי זמן..(כמות המפוטרים והמתפטרים במקום הזה היא לא תאומן)...בקיצור-כבר 4 ימים שאני כל הזמן בדמעות נוראיות.בהתחלה,חשבתי לעצמי-מה עושים?איך אני יכולה עכשיו,אחרי כל שסיפרתי למעלה,להרשות לעצמי שוב להיות בלי עבודה?בידיעה שאין לי שום הכנסה אחרת חוץ ממזונות הילדים,איך יכולה להרשות לעצמי לוותר על משכורת כזו? האם אני "שוב" מתפנקת לי???היסורים היו נוראיים.הכאב עצום.לא זוכרת בכי שכזה מאז מותו של קרוב אהוב לפני כמה שנים.ואז הבנתי!!!שלא!!!אני לא חייבת להיות במקום הזה!לא-אף אחד לא ישפיל אותי,אף אחד לא יצעק עלי,ואני לא אהיה במקום בו האוירה לא נעימה לי.אני בחיים חדשים עכשיו.ונכון לרגע זה,בפתחו של סוף שבוע שבו הילדים יהיו אצל האקס,מוצאת אני שוב שולחת קורות חיים לכל העולם ואשתו,מחכה לעיתון של מחר בבוקר לפקסס,לטלפן,ובקשר לעבודה הנוכחית?אשרוד,ואלמד להיות אגואיסטית, בידיעה שכל יום שאני שם זה XXX ש"ח לחשבון הבנק שלי, ושבינתיים אני לומדת עוד מקצוע,וברגע שמישהו ירים עלי את הקול,או שארגיש שהגוש בגרון עומד לפרוץ,אני לא אהיה שם יותר.חשבתי שאני כבר מחוסנת מול הדברים האלה,אבל התברר לי בגדול שאני ממש לא.גם אם זה לא מופנה ישירות אלי,זה מחלחל לי לנשמה ומגיע איתי הביתה.ואני לא אתן לעצמי להגיע למקומות הנוראיים האלה רק כי ישנם אנשים חולים בסביבתי.אוףףף-לא יודעת מה בדיוק כתבתי פה.אבל יודעת שחשוב לי היה לכתוב את הדברים פה כדי שאם שוב פעם אפול (עבודה,אהבה,יחסים),אוכל לחזור ולקרוא את ההודעה שכתבתי פה ולהזכיר לעצמי שמגיע לי הרבה יותר טוב!!!!לכולנו!!!

 

[r e d head]

../images/Emo24.gif

דבר ראשון ...חיבוק גם דבר שני, עוד...חיבוק והאמת...שרק את יודעת מה טוב בשבילך אני יכולה לומר רק את דעתי, שהיא בלי מספיק רקע והכרות איתך. נראה שכתבת את דבריך מתוך סערת רוחות. ואני נורא מציאותית בדברים האלה. המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש כשקראתי אותך....לשלוח אותך לקרא סיפור קצר שנמצא בטאגליין הוא נקרא "לבשל חומוס", כתבה אותו עפרה......חתשבי על זה. ואני... רק על עצמי לספר ידעתי אני עובדת כמעט 7 שנים עם בוס מפלצת צועק ומשפיל נורא.. המון פעמים חרקתי שיניים יותר מיזה פעמים....לא שתקתי לו. אבל, תמיד עד הגבול כי יש לי אחריות אני לא יכולה להשאר בלי עבודה. אחרת אין לי אפשרות להתקיים ולפרנס את הילדה שלי. וזה יותר חשוב. ומילה אחרונה....למדתי לשרוד .... 90 אחוז מהפעמים זה עובר לידי.

 

[אסתיהאחד]

אאופטימית יקרה

את עושה את הדבר הנכון.אין לאף אחד זכות לצעוק או להשפיל אותך.ועדיף פת חרבה על צעקות והשפלות מכל סוג. את באמת צריכה לשמור על עצמך שלא תחזרי למקום שהלכת ממנננו.מאחלת לך הצלחה

 

[ניצת שושן]

גם לי היה אחד כזה

לפני אי אלו שנים כל עוד שצעק וניבל את הפה על אחרים הבלגתי אבל בפעם הראשונה שפתח עלי את הפה סתמתי לו אותו אז מה אם הוא הבוס? הבהרתי לו שאין לו כל זכות להרים עלי את הקול ואין לי שום בעיה לקחת את עצמי וללכת שנתיים השקט הזה החזיק מעמד תמיד פנה אלי בכבוד לא ניבל את פיו ולא הרים את קולו כשפנה אלי (אל אחרים כן) אחרי שנתיים התפרץ כמו הר געש מיותר לציין שבאותו רגע ביקשתי מכתב פיטורים הוא התעקש לא לתת אבל.... עם ניצת לא מתעסקים אמנם הפסדתי מקום עבודה אבל הרווחתי את נשמתי הרווחתי את השקט והשלווה. היום המצב במשק לא מעודד ובכל זאת איני חושבת שצריך לספוג הכל יש גבול אז העצה הכי טובה עבורך עכשיו (זו שאני יכולה לתת) היא חפשי לך מקום אחר תמיד קל יותר לחפש כאשר את עובדת ובאה ממקום של מי שאינה נזקקת נואשות לעבודה וברגע שתמצאי ,עזבי. | ניצת שבימים אלה מחפשת מקור פרנסה נוסף |

 

[אופטימית123]

תודה על התמיכה ובמיוחד על

הקישור לסיפור ה"חומוס"...

...אכן מעורר תיאבן בבוקרו של יום שישי נאה בחוץ.יהיה בסדר,החיים יפים,והעיתון מלא הצעות עבודה...חחחחחחחחחחחח. שבת שלום.

 

[קופצת למים]

../images/Emo45.gif יקירתי

לכי עם ניצת. מה פתאם שהוא יצעק עלייך וישפיל אותך? תגייסי את כל המרוקאִיוּת שלך או הפולנִיוּת, מה שעובד יותר טוב עבורך, תתכונני לרגע מראש. תכיני את הנבוט מאחורי הדלת ככה שלא הוא יפתיע אותך באיזו השפלונת, אלא את בכך שתעמדי מולו איתנה, בלי הגוש שמאיים לחנוק אותך. את יכולה. אני יודעת שאת יכולה. ובינתיים תמשיכי לחפש. בשקט. ובלי בכי בלילות. בבקשה... עוד לא קרה כלום. ותשמרי על עצמך. כי את אופטימית נכון..... אז שגם תאמיני לעצמך.

 

[spivak12]

אל תתפשרי על כבודך

יקירה, הדפוסים הישנים הם שדופקים לנו את החיים. נתמזל מזלך שאת כבר יודעת לזהות אותם וזוהי כבר הצלחה אדירה. אין סיבה והצדקה לאף אדם לפגוע בך ו/או בכבודך. זאת נקודת המוצא שצריכה ללוות אותך. עלייך להאמין בכך. יתרה מכך, חשוב מאד שתכירי בערך עצמך ובעובדה שאת שווה. אני ממליצה לך לעבור טיפול אישי אשר יאפשר לך להבין מהיכן את מביאה לחייך את הדפוסים השליליים. אני אישית יודעת שכאשר למדתי, לזהות את דפוסי העבר, אני מנסה להימנע מחזרה על אותן טעויות. אז זה לא שיום בהיר אחד את פתאום עושה את הכל נכון נפלא וורוד, אלא שמשך ותדירות הטעויות שלנו הולך ומצטמצם. שיהיה לך בהצלחה חני

 

[מאדי 1]

בעבודה כמו באהבה

לדעתי השאלה החשובה כאן היא למה טעית כל כך לחשוב שזה מקום עבודה אידיאלי, אם זה ממש ההיפך? אני מניחה שחיפשת עבודה כשהיית מאוד לחוצה וזה כנראה השפיע על שיקול דעתך. באותה קלות אפשר להיכנס "מתוך יאוש" למערכת יחסים שנראית אידיאלית בהתחלה ומתגלה בהמשך כההיפך הגמור. לחץ משפיע על שיקול הדעת שלנו. גם עכשיו את נשמעת לחוצה, ואת עלולה ליפול לבור אחר, מקום עבודה אחר שיתגלה כגרוע בהמשך. עצתי לך, נצלי את מקום העבודה הזה כדי "לפתח עמידות" נגד מה שאת עלולה למצוא במקומות עבודה רבים. ראי בזה לימוד או שיעור בהישרדות, מעין "חיסון", כי כל אתגר שעמדת בו בעבר ייתן לך את הביטחון שתוכלי להתמודד איתו להבא. ותזכרי שזה במילא מקום עבודה זמני בשבילך, הכי גרוע שיכול לקרות הוא שיפטרו אותך במקום שתתפטרי בעצמך. ובמילא התכוונת להתפטר. "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" זו קלישאה אבל יש בה משהו. ובכל זאת, השוני בין עבודה לאהבה: עובדים בשביל לחיות, חיים בשביל לאהוב

נסי להחזיק מעמד עד שתמצאי עבודה שתיתן לך גם סיפוק וגם משכורת טובה. ותזכרי ש"בחירה" מתוך לחץ אינה בחירה.

 

[חיוכים37]

אופטימית כל הכבוד../images/Emo24.gif

כל הכבוד על הכוח ועוצמה שבך...

בתקווה שתמצאי משהו הרבה יותר טוב....

 

[Melody Girl]

שיצעק, שישתולל את תהיי חרשת

אופטימית, כשהוא צועק את תאטמי אוזניים ותעני ממש בקול ענות חלושה. לפעמים אנחנו נדרשים במהלך חיינו להיות "חכמים" ולא "צודקים" אל תסתכלי על חצי הכוס הריקה אלא על חצי הכוס המלאה כרגע את לא ממש במצב בו את יכולה "לבחור" כפי שכתבת בעצמך - כל עוד את מחפשת משהו חלופי את צריכה להתאזר בסבלנות עד יעבור זעם. אני מאחלת לך הצלחה.

 

[אופטימית123]

אז זהו שדווקא בניגוד למה שאמרת

מלודי...חלק ניכר בבחירה שלי לסיים פרק א' היה כי החלטתי שאני יותר לא אוטמת אוזניים!!!ובטח לא בשביל כסף!והמקום הזה יותר מדי הזכיר לי מאיפה באתי ואני יודעת לאן הייתי רוצה שפני יהיו מועדות. אז כן,אני חכמה,אבל בעיקר רגישה,ועל הרגישות הזו לא מוכנה לוותר יותר לעולמים. שמעתי פעם משפטים כמו :מי שלא כועס לא מרגיש,מי שלא מקנא לא מרגיש,ועוד ועוד...מסכימה עם כולם.אני רוצה להרגיש הכל. כתבתי פה כבר בעבר שההבדל של אופטימית היום באמצע החיים לבין האופטימית של לפני 20 שנה,הוא לא בהכרח התובנות אלא האומץ לשנות את הדברים.ושמחה על האומץ שיש לי.שבת שלום.

 

[maof]

אופטימיות יקרה../images/Emo39.gifלפעמים.....

כדאי מאוד להיות אגואסטי......... לפעמים זה אפילו מומלץ

מעוף