היי, ענבל ורונן.

[מנוף עריצות]

היי, ענבל ורונן.

מה שלומכם? התעזרו לי?

לפני כחצי שנה השתתפתי בחוג קאוצ'ינג בו נכחו 10 אנשי עסקים מול מאמנת. באותה עת הייתי צעירה משמעותית מכולם, הגעתי לאימון רק משום שהיה בראשי להצטרף לחברה, מה שהיווה כסיבה לקבלתי וצירופי לחוג. במהלך החוג דברנו המון על שאלת המקצוע, האושר ומה שבניהם. בזמנו, המאמנת לא אהבה את קיומי, כיוון שחשה שאני מורידה, משום גילי, את רצינות המפגש, על אף שלא פציתי את פי. על כן, לא הצלחתי להיעזר בה בכלל ואף פיתחתי אנטי. האם תהיו לי לחוויה מתקנת? שאלתי היא, כיצד מוצאים את האיזון בין מקצוע שאני אוהבת לבין הערכה כלפי הוריי והצלחה לפרנס את עצמי בכבוד? אני טיפוס מאוד הומני, מדבר אליי כל מה שמשלב בין אמנות לרפואה. אולם מדובר במקצועות שלרוב אין בהם פרנסה טובה מידי והם נחשבים נחותים בעיני משפחתי (רפואה סינית, ייעוץ, אימון, תרפיה באומנות, תרפיה במוזיקה, שלא נדבר על פיתוח קול או לימוד מוזיקה נטו). אמי תשמח אם אהיה מרצה או משווקת, אבי ישמח אם אהיה מתפעלת מערכות או מהנדסת. מה עושים? הרי אם הם לא יהיו לי לעזר ולתמיכה, אחוש כי בטחוני יצנח. איך אבחר מה ללמוד?

 

[יפעת שמש]

../images/Emo140.gifמנסה לעזור

שלום לך

התרגשתי מאוד לקרוא את מה שכתבת.

אני קוראת שיש לך מחויבות לאושר שלך, אושר שלפי מה שכתבת, לא יכול להגיע אם את עובדת בעבודה שאת לא אוהבת.. זה נכון ! כל הכבוד על המודעות למה טוב לך ועל המחויבות להיות שם!!

אני קוראת גם שאת רוחשת כבוד להורייך, ולדיעות שלהם, ושהיית רוצה למצוא את השילוב בין העבודה תעסקי בה ותאהבי אותה ובין שביעות רצון ההורים מתחום עיסוקך. הטיפ הגדול שאני יכולה לתת לך הוא מאוד בנאלי אך מאוד נכון לטעמי: חיי את החיים שלך, ולא את חיי הורייך. העריכי את את עצמך כמו שאת , ולא כמו שאחרים רוצים שתהיי, ומכאן והלאה הכל יהיה פשוט ופתוח יותר. בדרך כלל אנחנו רוצים לרצות את האחרים (הורים וכו') כאשר יש לנו איזשהוא עניין עם ההערכה העצמית שלנו. מנוף עריצות יקרה, כל הכבוד על האומץ להתמודד עם סוגיה לא פשוטה! אני כאן לכל שאלה

 

[מנוף עריצות]

היי, יפעת.

ניכרת בך הגישה החיובית

נולדתי ראשונה להורים צעירים שבאו ממושבים. אבי כבר היה יתום משני הוריו ואמי הייתה בת יחידה, החינוך בו חונכו היה מאוד מסויים, שמרני משהו. לא אפרט את הלך התפתחותי, אולם אעיד כי בטוחה אני שהמפתח להצלחה שלי- זה התמדה. אני יודעת שאתמיד רק במקצוע שאוהב, אין אני רואה עיקר בסתם ללמוד. האם עליי להרגיש את הרצון ללמוד בוער בי? -איני מרגישה אותו. אני בת 18 וחצי, משתחררת משירות לאומי בעוד שלושה שבועות, מרגישה כאילו עליי להספיק כ"כ הרבה דברים טרם אני נכנסת לעול העולם האמיתי. האם עליי לדחות הכל ולהינות קודם? אולם ההנאה היא רגעית. מידי. אני מבולבלת. התחומים המדברים אליי, לשאלתה של ענבל, הם: פסיכולוגיה קלינית, אימון/ייעוץ/הכוונה, רפואה אלטרנטיבית, ספרות (סופרת, לא ספרות בהוראה) וכדו'. אני שואלת את עצמי האם אוכל ללמוד כ"כ הרבה שנים בשביל להיות פסיכולוגית? הרי זה טירוף! אבל זה מה שאני אוהבת. מבחינתי האידאל זה לשלב אימון ופסיכולוגיה יחד ובשעות הפנאי או לעת זקנה, לכתוב להנאתי ספרים. האם זה נשמע ריאלי? האם אין אלו החלומות הנוגדים כל היגיון? אני מאוד מפחדת להכשל ולאכזב לא רק את הוריי, אלא גם את עצמי.

 

[יפעת שמש]

../images/Emo140.gif

אני שומעת הרבה בלבול בדברייך. אני שומעת רצון גדול להצליח בחיים, לממש את עצמך בצורה הטובה ביותר.

אני שומעת שאת על אוטוסטרדה!!!!!!!!!!! רגע, עצרי

: תני לעצמך זמן להתבשל, לחקור, להבין מה את רוצה לעשות!

בדקי את התחומים, קיראי ספרים, לכי להרצאות, תביני מי את ומה את רוצה לתרום לעולם הזה לפני שאת שמה את כל האנרגיה (שכרגע אין לך, לפי מה שאני מבינה) בתחום שממש לא בטוח שנכון עבורך. כן, לדעתי את צריכה להרגיש את הרצון העז ללמוד, אחרת, בשביל מה..? מה זה יעשה לך? טוב - בטוח לא.. ואם תעסקי במקצוע מבאס, תישחקי מהר מאוד, ואז מה..? ועוד דבר: ציטוט: "אני בת 18 וחצי, משתחררת משירות לאומי בעוד שלושה שבועות, מרגישה כאילו עליי להספיק כ"כ הרבה דברים טרם אני נכנסת לעול העולם האמיתי."

מתוקה, אנשים שואלים את עצמם שאלות על עצמם כל החיים. כשתיכנסי לעולם האמיתי, שם יהיו השאלות הגדולות!! כל החיים לפנייך! תחקרי, תעשי, תביני, וגם תהני, הרי בשביל מה אנחנו כאן..?

אין לי ספק שתצליחי!!

 

[bridges]

רתימה

שלום לך, אני מצטרף ליפעת בהוקרה. אני מזמין אותך לשאול שאלה אחרת: איך אני רותמת את בני משפחתי שיתמכו בי בכל מקצוע שאבחר? אז דבר ראשון: האם אלו בני משפחתך שאומרים לך שהמקצועות האלה נחותים או זה משהו שאת אומרת? איך את יודעת שאילו מקצועות שאין בהם פרנסה טובה? האם את יכולה למצוא אנשים שעוסקים בתחומים האלה ומרוויחים טוב? אפילו יותר ממרצה, משווקת או מהנדסת? אני לא מכיר את הורים שלך, אבל אני מאמין שהם אוהבים אותך ורוצים את הטוב ביותר בשבילך. מה לפי דעתך יאפשר לך לרתום אותם לתחום שבו את רוצה לעסוק? בהצלחה, רונן

 

[יפעת שמש]

../images/Emo45.gif

 

[ענבל כהן חמו]

בחירת מקצוע

נדמה לי שהשלב הראשון הוא התגבשות פנימית שלך בין המקצועות שאת רוצה. מה מכל אילו מדבר אלייך יותר? מה מהדהד לך פנימית בתור הדבר? עלייך ראשית לכבד את עצמך. את הרצונות והאמת שלך. מתוך כך אפשר להקשיב לקולות ההורים ולהקשיב לאן זה לוקח, כל עוד הקול שלך הוא הקול הראשי בתזמורת. כל מקצוע שתעסקי בו ברצון ובהנאה יכול להתפתח בהמשך - אם הדבר שתבחרי בו יהיה לדוגמא רפואה סינית, הרי שעם הזמן תוכלי להתפתח ולצמוח במקצוע. אין לדעת לאן זה יוביל אותך בהמשך - אולי תרצי פעם להיות מרצה בתחום הזה? ואולי לא? אם תעסקי במקצוע שישביע את רצונם של הורייך אבל לא את שלך, את עשוייה למצוא את עצמך תוך מספר שנים שחוקה, שונאת את העבודה, לא מתקדמת בה. קשה מאוד להצליח אם לא אוהבים ומחוברים למקצוע. מה מדבר אלייך?