ממממ... מסובך
את מבקשת דיעה? או חיזוק? אם את בטוחה בדרכך, קבלי טפיחה על השכם וברכת הצלחה בדרך בה בחרת - אבל ההיסוס עולה מכל משפט שני שלך. מה שתפס לי את העין היה המשפט "לא יכולה לחשוב על להיות עם מישהו אחר". למה בעצם? ועצם הפקפוק שלי לא נוגע דווקא ללחץ הסביבה "את מבזבזת את חייך" למרות שמעניין למה הם חושבים כך.., הפקפוק שלי נובע מכך שמדובר באיש שהכרת בגיל 15, ולא היו אחריו אחרים משמעותיים ש"נגעו" בך באמת ... ממרום 36 שנותיי אני יודעת היום, שבגיל 15 לא היה לי מושג מהחיים שלי, וודאי לא נסיון חיים מספיק כדי לבחור את האיש שלצידו אחיה כל חיי. אז נכון שעם אהבה לא מתווכחים, אבל השאלה היא באמת כמה הספקת להכיר ולהתנסות כאדם בוגר, כדי להחליט שדוקא האיש הזה , הראשון שאיתו היית - הוא האחד.. יש מושג - "אהבת בוסר" - מעולם לא התעמקתי בו. היום הוא נשמע לי בהחלט הגיוני ונכון. לי היו כמה חברים לפני האיש שהפך בסוף לבעלי ואבי ילדיי, והיום אני י ו ד ע ת שהבחירה בו בגיל 22 - הייתה מוקדמת מידיי, למרות שהיו לי לפניו כמה סיפורים רציניים, ולמרות הבטחון המלא שלי אז שעשיתי בחירה נכונה וטובה. עניין הכלא לא מוסיף, אבל נגיד שהייתה מעידה, והוא משתחרר בעוד כמה? 4 וחצי 5 שנים? מה אז? יילך ללמוד? יחפש עבודה? - ואיפה תהיי את אז? כמה רחוקה ממנו בבגרות אישית, השכלה, ניסיון - הנסיבות (כלא) ש"מעכבות" אותו בכמה שנים יוצרות גם הן פער שמסיפורים רבים שאני שומעת, יוצר לפעמים בעיות נוספות בחיי נישואין, שגם כך לשמור עליהם זו משימה לא קלה... בקיצור יקירתי, לא פשוט. אם את שואלת לדעתי - אני הייתי בגדול הולכת על "נגד" וודאי שלא על החלטה או התחייבות היום, אבל אלה הם חייך והרי ההחלטה ותוצאותיה בסופו של דבר הם שלך, ומה שתחליטי, וגם אם לא - את מוזמנת להישאר פה עימנו ערב נעים, נועה.
