זו שאוהבת אותו
New member
היי לכם....
לא יודעת אם אתם זוכרים אותי, כתבתי פה פעם. מזמן. ואז הפסקתי. הרגשתי טוב יותר. חשבתי עליו אמנם כל הזמן, אבל הכאב היה נסבל יחסית. ועכשיו, קשה לי יותר. לא יודעת למה. בעצם קצת יודעת. גם המשפחה שלו הוציאה עכשיו ספר לזכרו, וקיבלתי אותו. זה כמובן מאוד קשה, כל התמונות (הרבה תמונות) כל ההספדים והמכתבים שלו ושל אחרים. זה מאוד משפיע אני מניחה. וגם העובדה שעזבתי את העבודה ואני עכשיו יושבת כל היום בבית, זה בוודאי משפיע עלי החוסר תעסוקה הזו... אז הכאב נהיה ממש בלתי נסבל. ואני נאנחת בכאב. וחושבת עליו כל הזמן. ממש כל הזמן. למי שלא יודע/זוכר איבדתי את החבר הכי טוב שלי לפני שנה. היינו אמנם ידידים בלב ובנפש אבל אני גם אהבתי אותו. עוד יותר מזה. למזלי כשבועיים לפני שהוא נהרג בפיגוע הספקתי לכתוב לו את זה במכתב ולשלוח לו. הוא קיבל את המכתב ושלח לי הודעת טקסט שהוא קיבל, קרא וכשהוא יבוא אלי אנחנו נדון בזה. אבל לא הספקנו. הוא היה בן 22 כשנהרג. אמנם היינו רק ידידים, אבל היה לנו איזה "קטע" קטן בחוף הים בניצנים. לפני שנתיים. אז היום, אחרי שלא הייתי שם מאז, נסעתי עם חברה שלי לשם. וזה היה ממש ממש מרגש אבל גם מאוד מאכזב. מאכזב בגלל שלא מצאתי את המקום כמו שהוא נשאר בזכרון. וגם בגלל שבנו שם במה (כפר המוזיקה) ועכשיו עם רק מפרקים אותה. אז המקום הספציפי שחיפשתי שם לא היה, כי הבמה נבנתה עליו. אז סתם התבעסתי ששילמתי 40 ש"ח ולא קיבלתי מה שחשבתי שאקבל. אני כל כך מתגעגעת אליו. כל הזמן חושבת עליו.
לא יודעת אם אתם זוכרים אותי, כתבתי פה פעם. מזמן. ואז הפסקתי. הרגשתי טוב יותר. חשבתי עליו אמנם כל הזמן, אבל הכאב היה נסבל יחסית. ועכשיו, קשה לי יותר. לא יודעת למה. בעצם קצת יודעת. גם המשפחה שלו הוציאה עכשיו ספר לזכרו, וקיבלתי אותו. זה כמובן מאוד קשה, כל התמונות (הרבה תמונות) כל ההספדים והמכתבים שלו ושל אחרים. זה מאוד משפיע אני מניחה. וגם העובדה שעזבתי את העבודה ואני עכשיו יושבת כל היום בבית, זה בוודאי משפיע עלי החוסר תעסוקה הזו... אז הכאב נהיה ממש בלתי נסבל. ואני נאנחת בכאב. וחושבת עליו כל הזמן. ממש כל הזמן. למי שלא יודע/זוכר איבדתי את החבר הכי טוב שלי לפני שנה. היינו אמנם ידידים בלב ובנפש אבל אני גם אהבתי אותו. עוד יותר מזה. למזלי כשבועיים לפני שהוא נהרג בפיגוע הספקתי לכתוב לו את זה במכתב ולשלוח לו. הוא קיבל את המכתב ושלח לי הודעת טקסט שהוא קיבל, קרא וכשהוא יבוא אלי אנחנו נדון בזה. אבל לא הספקנו. הוא היה בן 22 כשנהרג. אמנם היינו רק ידידים, אבל היה לנו איזה "קטע" קטן בחוף הים בניצנים. לפני שנתיים. אז היום, אחרי שלא הייתי שם מאז, נסעתי עם חברה שלי לשם. וזה היה ממש ממש מרגש אבל גם מאוד מאכזב. מאכזב בגלל שלא מצאתי את המקום כמו שהוא נשאר בזכרון. וגם בגלל שבנו שם במה (כפר המוזיקה) ועכשיו עם רק מפרקים אותה. אז המקום הספציפי שחיפשתי שם לא היה, כי הבמה נבנתה עליו. אז סתם התבעסתי ששילמתי 40 ש"ח ולא קיבלתי מה שחשבתי שאקבל. אני כל כך מתגעגעת אליו. כל הזמן חושבת עליו.
